לחיי האהבה הגאה

נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, הודיע בשבוע שעבר שהוא תומך בנישואים חד-מיניים. האומנם? למשמע הדברים קשה להחליט אם לצחוק או לבכות. מה שאמר הנשיא שקול להכרזה על תמיכתו בזריחת השמש במזרח ובשקיעתה במערב. האם דרושה הרשאה רשמית ומפורשת מפי כבוד ראש המעצמה הגדולה בעולם, כי לשני אנשים בוגרים בעולם המערבי מותר לאהוב, לרצות לחלוק חיים במשותף מתוך חברות אמיצה, המבטאת נאמנות ורגשי הערכה וכבוד הדדיים?

למה בכלל המובן מאליו הפך ל"מיוחד" כל כך, או ראוי לדיון ברומו של עולם המגובה בהצהרות חגיגיות? ומטעם מי? מטעם חברי כנסת ישראלים באחרון ספסלי המשכן, שמיהרו אף הם לנדב את דעתם המלומדת, בעקבות הצהרת אובמה. אכן דילמה קשה. האם אהבה חופשית בין שני בגירים היא מציאות שיש לקבלה ב-2012, או שמא יש לחוקק עבורה עוד חוק "הסדרה"?

עוד בערוץ הדעות של ynet:

העיר שנאנסה בידי עסקניה / שחר אמאנו

חרדים, צאו לעבוד. רק לא לידי / ישראל אוזן

זוג גאה מתחתן בסן פרנסיסקו. בקרוב אצלנו? (צילום: רויטרס)

דווקא במדינת ישראל שבה ברור מאליו כי אהבה בין בני עדות שונות, מגזרים, מעמדות וגזעים היא מציאות שלא ניתן לערער עליה, יש מי שנפעם מיכולתם הבלתי נתפשת של שני בני אדם לאהוב עד כלות. שהרי חתונה, איך שלא נסתכל על זה, היא קודם כול הצהרת חברות קבל עם ועדה תוך התחייבות הדדית לנאמנות מוחלטת. חתונה, ואפילו כדת משה וישראל למהדרין שבמהדרין, היא לא התחייבות למגורים משותפים. גם לא התחייבות מראש ללדת ילדים. אפילו, לא עלינו, התחייבות מראש לישון בחדר אחד או במיטה חורקת אחת. אין זה מקרה. כל אלה הם רק סממנים חיצוניים של מוסד הנישואים. אם תרצו ערך מוסף. בטח לא המהות.

כך ש"הסכמה" לנישואים בין הומואים, לסביות וטרנס-סקסואלים היא אפילו אינה תמיכה במשכב זכר למי שהעניין מעורר אצלו פלצות. לא בכדי אין דין תורה האוסר על אהבת בני אדם זה את זה. אין דין תורה האוסר על חברות אמיצה, על תמיכה ונאמנות הדדית על כל המשתמע מהם. גם לצווחנים שברבני ש"ס ברור וידוע כי זוגיות גאה היא עובדה קיימת בישראל. בני הקהילה לא חיכו מעולם להכרזה רשמית על זכותם לאהוב. גם הניסיון למנוע מהם באמצעות אפליה גסה ומכוונת להביא ילדים לעולם נחל כישלון חרוץ. שיעור ההורות בקרב בני הקהילה נמצא בעלייה מטורפת והיד עוד נטויה.

להילחם בקומץ נבער

מוסד הנישואים במובנו הטהור והכן קיים הלכה למעשה בקהילה זה זמן. הומואים ולסביות נישאים בטקסים שבהם מעורבים בהחלט גם רבנים. שמו של אלוהים ושמה של ירושלים נישאים בטקסים אלה בגאון לקול מצהלות הקהל. הנישואים הללו לא זוכים להכרה ממסדית. האפליה וחוסר השוויון נמשכים. בג"ץ מנסה מדי פעם לתקן. מעט מדי ולאט מדי.

כדי להסדיר את המצב אין צורך בראש ממשלה שיפזר הכרזות מובנות מאליהן על הזכות לאהוב, אלא במי שיחדד את החוק הקיים ולפיו הזכויות המוקנות כיום בחוק לנשואים (משכנתה, זכות לפונדקאות, ירושה ותיאומי מס) יינתנו בלי קשר להעדפה המינית. באורח לגמרי לא מפתיע, אין צורך לכונן לשם כך בתחבולות קואליציה רחבה. היא קיימת כאן מאז ומעולם. זוגיות גאה בישראל חוצה מעמדות, תפישות מדיניות וחברתיות. היא מתקיימת בהתנחלויות, היא חילונית וגם חובשת כיפה, היא חיה ובועטת בעיירות הפיתוח או בצפון תל-אביב.

הנה שוב הבשילו התנאים הפוליטיים כדי לעמוד איתן מול סחטנותו של קומץ חשוך ונבער המנסה כבר מאות בשנים להילחם בכל הכוח נגד המובן מאליו, לנסות ולעצור ביומרנות מטופשת את הכמיהה הטבעית, המוסרית והכה מובנת מאליה של בני האדם בכלל ואזרחי ישראל בפרט, פשוט לאהוב. ראש הממשלה ומשנהו הטרי נקראים לעשות בפשטות את הטבעי והמובן מאליו - ליישם הלכה למעשה את רצון העם. רגע אחרי קבלת ההחלטה בכנסת על מיסוד הזוגיות הגאה בישראל, אפשר יהיה לצאת בהכרזה דרמטית באמת במסיבת העיתונאים: נגמר עידן החושך בישראל. תחי האהבה!

זיו תדהר, אדריכל וקריין רדיו

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il