היו שלום, חזירי הסלולר

שלום לך חברה סלולרית יקרה, יקרה בטירוף: הגיע הזמן להיפרד. זה לא יהיה כל כך פשוט, מפני שחמש עשרה שנים אחרי שחתמתי לך על צרור המסמכים הראשון, עדיין אי אפשר היום לדבר עם מוקד השירות הטלפוני שלך. אני מניחה שהוא קורס תחת עומס הזעם האזרחי, ובצדק גמור אנחנו זועמים, ובצדק הוא קורס.

הפרידה שלנו תיעשה איפוא מחר, 15 שנים ויום אחד מאוחר מדי. שוב איאלץ לנסוע למרכז השירות, שאיישת בעדר של רובוטים צייתניים ומשמרי-לקוחות: הם אולפו היטב, וכך מעולם לא הוצעו לי חשבונות פשוטים יותר להבנה ומצאתי את עצמי מנסה לשווא להבין מה אתם רוצים ממני, ולמה אני צריכה להתאמץ ולהבין את מה שאתם רוצים.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

עשו מהפכה, לא מחאה / מולי פלג

לחיי האהבה הגאה / זיו תדהר

מעולם, במשך יחסינו הארוכים, לא הצעת לי מסלולי תשלום שהם באמת זולים יותר ובלי סיבוכים בנוסח "יתנו-יקבלו" שמתאימים יותר לאויב מאשר ללקוח. אף פעם לא קיבלתי הטבות בשל נאמנותי הכלבית למותג. לא זוכרת שזכיתי אפילו לסתם יחס אנושי נורמלי: בפעם האחרונה שביקרתי אצלכם, היה עליי להמתין שעה ויותר בעמידה מכאיבה, כשאני נשענת על מקל הליכה, מבלי שאיש הציע לי כיסא. איש מאנשיכם לא ראה אותי ממטר, בהתאם למדיניות החזירית שלא ראתה אף צרכן ממטר.

רק את הארנק שלי ראיתם, ואליו שלחתם ידיים מלוכלכות מתאוות בצע כל אימת שיכולתם. מכרתם לי צעצועים זעירים וזולים מסין במחירים המופקעים בתבל: לא מזמן רכשתי מקרר חדיש במחיר נמוך מזה של צעצוע מתכלה אחד. עם זאת, מעולם לא הצלחתם למצוא עבורי מכשיר פשוט והגיוני שיתאים ללקות-הראייה של אימא שלי. דחפתם לי תוכניות גלישה שלא רציתי בהן רק משום שקניתי את המכשיר שכן רציתי בו, כי ככה זה אצלכם ואין מה לעשות.

חייבתם זקנים מופלגים שלא יודעים מהו אינטרנט בחבילות הגלישה הללו, ואותם וגם אותי חייבתם במיני שירותים שמעולם לא ביקשנו אבל קיבלנו, עוד איך קיבלנו, עד שהטרחנו את עצמנו למרכז השירות כדי לצעוק שתפסיקו כבר. לעתים קרובות לא הפסקתם, אבל את זה ראינו רק בחשבון הבא. נדרשו איפוא עוד צעקות. לעתים זה עזר, עד לפעם הבאה. לעתים עברו הלקוחות שלכם לחברה אחרת שהתחזתה לרגע לאנושית ונעימה יותר, רק כדי לגלות בחלוף כמה חודשים שהלוגו אולי השתנה, אבל החזירים דומים להפליא.

כל זה נגמר, חברה יקרה: לו היה עם מי לדבר במוקד השירות, הייתי מסבירה לך שזה לא נגמר בגלל פתיחת השוק לתחרות, אלא בגלל רגולציה ממשלתית חכמה, ושר תקשורת שאת ודאי מקללת אותו במסתרים, אבל אני וכל צרכן סלולרי חייבים להגיד לו, שאפו. שיחקת אותה, כמו שצריך וכמו שהממשלה יכולה אם היא רק רוצה.

לחיי הרגולציה

ישראל היא מקום קטן מדי לניהול תבוני של קפיטליזם עילאי, שבו כוחות השוק משחקים זה עם זה בכיף והצרכן מרוויח בלי מגע יד שלטונית. השוק מוגבל בהיקפו, וכשהחזירים אינם מוגבלים בתאוותיהם, ימשיך הצרכן לשלם מחירים מופקעים. ככה זה עם חזירים: מישהו צריך להשגיח עליהם שלא ייצאו מן הדיר ולא ינברו בכל ארנק. אחרי ניצחון הרגולציה התבונית בסלולרי, צריך לזכור שחודש של גלישה עולה עכשיו כמו חמישה קילוגרם עגבניות, מפני שההתערבות הממשלתית במחירי ירקות ופירות לא נעשית נכון, אם בכלל. מחירי המזון המופקעים בישראל הם תוצאה של קריסת רגולטורים והסרת הפיקוח לטובת חזירים מסוג אחר, מבלי לחשוב לרגע על הצרכנים.

יש בחיינו מאות תחומים שבהם רגולציה הייתה מקלה את עול התשלומים הבלתי נסבלים שישראלים נדרשים לשאת בהם רק בתמורה לבחירתם לחיות כאן: מתשלומי הורים לבית הספר ועד למחירי הסיעוד המופרט, מתמיכה מסיבית של חילונים בשירותי דת שאינם צורכים ועד למימון של רשות שידור בלתי יעילה ובזבזנית. יש עוד, והרבה. יעשה כל אחד את הרשימה הפרטית שלו ויראה שמחירי המלט והעגבניות, ספרי הלימוד והביטוח הרפואי המשלים, מוצרי החשמל והנסיעות בתחבורה הציבורית הם כולם כאחד פרי החלטות שבהן הממשלה והחזירים התפלשו באותה ביצה. הם באמת שיחקו זה עם זה, ועדיין משחקים בכיף על חשבוננו.

ברור לכל מחזיק טלפון, לכל אזרח צורך שירותים, שלא מדובר בגזירת גורל. כל מה שנחוץ כדי לשחזר את ההישג הסלולרי הוא עוד כמה כחלונים וציבור שיודע כי רק תערובת של קפיטליזם מבוקר ורגולציה חכמה תיטיב עִמו, עִמנו, עם כולנו. 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il