שמנים? הגיע הזמן להפסיק להסתיר - וללכת לים

החום בחוץ כבר מתדפק, וקיץ משמעותו ים ובריכה. עבורי, ים ובריכה משמעותם פאניקה. זכורה לי חוויה לא נעימה מהילדות: אני הולכת עם אמי בחוף ים כלשהו, וזוג מתבגרים טובי מראה ורעי לב מביטים בי בעודי מדדה בקושי בחול העמוק, מסתכלים זה בזה ואפילו לא מנסים להסוות את הצחוק המרושע שבקע מפיהם.

אני כבר הייתי מורגלת בדברים מעין אלה ואפילו פיתחתי כמה תשובות ארסיות-נואשות, אבל העובדה שאמי ראתה את זה היא שצרבה אותי יותר מכל.

• כל הכתבות בנושא דיאטה - בערוץ הבריאות ב-ynet
  

מהטורים הקודמים של לימור:

• דיאטת אמא: איך לגרום לילדים לאכול בריא?
• מחפשים נחמה באוכל: איך לעצור אכילה רגשית
• אין לכם זמן לאכול בריא? דיאטה לאנשים עסוקים
• המהפך של לימור: רזתה 60 קילו ושומרת 17 שנה
  

שנים חלפו, ירדתי במשקל, אבל עדיין לא נוח לי בבגד המוזר הזה שבני האדם החליטו לעטות כשהם פוגשים מקווי מים. פייר? אני לא נראית טוב בבגד ים, ומתה מפחד לפגוש מכרים כשאני חשופה כך. אני לא מצליחה להפנים מנטרות בנוסח "תאהבי את עצמך ואל תתייחסי לאף אחד".

הרופא צעק: "איזו בטן שמנה!"

הבנתי כבר מזמן שסיפור אהבה גדול לא יצא לי מעצמי, והנטייה כיום היא לדו-קיום בשלום יחסי. אבל אני רוצה להתייחס לעובדה שדווקא בארץ שלנו אנשים מוצאים לעצמם חירות בלתי נתפסת להודיע לעולם בדיוק מה הם חושבים על מראה חיצוני כזה או אחר.

כתבה שפורסמה זה עתה ב-ynet, שדיווחה על רופא מרדים שהעיר הערה פוגענית ומיותרת לאישה בעלת עודף משקל שהייתה תחת טיפולו, החזירה אותי כמעט 15 שנה לאחור.

זו הייתה הלידה הראשונה שלי ואני, שעליתי כמעט 30 קילו בהריון למרות החרמות וההבטחות שהבטחתי לעצמי לשווא, חשתי חרדה נוראית. לחדר הגיע בכיר במחלקת יולדות, מוקף בעשרות סטאז'רים, מלא בעצמו (בלי סיבה, מיד תיווכחו).

"איזו בטן שמנה", הוא צעק, בעוד להקת הליווי שלו מצחקקת מעדנות. לבה של זעם אדום ומזוקק הציפה את מוחי. לא היססתי: "אני בהריון, מה ההסבר שלך?". ואכן, רופאנו הטוב סבל מעודף משקל לא מזערי בכלל.

בעלי כמעט חטף שבץ, אבל אני לא עצרתי בעצור. המשכתי: "ד"ר יקר, הגר בבית זכוכית אל יידה אבנים". הוא מלמל משהו ופנה בדרכו לעוד לקוחה בלתי מרוצה.

"גם לאחר שרזיתי, לא נוח לי בבגד הים"(צילום: shutterstock)

אתה שמן? יהיה מי שיעיר לך

הסיפור השני קרה שנתיים וחצי אחר כך. אני לא יודעת מה עבר עליי, אבל רזיתי מאוד. אולי לראשונה בחיי. הייתי מרוצה מאיך שנראיתי. יום אחד הלכתי לקניות במקום שבו אני מוכרת מילדותי. תמיד הקפדתי על מראה מוזנח ולא מושקע כדי לא למשוך תשומת לב מיותרת, והפעם, בעקבות פגישה שבה הייתי, נאלצתי להתאפר, להתלבש - להיות אדם מהיישוב. 

התגובות שקיבלתי גרמו לי לסיים במהירות את סידוריי ולעוף משם. הרגשתי מוטרדת ומאוימת.

המסקנה: לכל בחירה שתעשו יהיה מי שיגיב בצורה לא תמיד נעימה. אתה שמן? יהיה מי שיעיר לך (כאילו אתה לא יודע את זה בעצמך). 

בחרת להיראות טוב? הערות לא נעימות, הטרדות מיניות, מילוליות וגם אחרות. האם זה הטבע האנושי או שמא המדינה המסובכת שלנו העלתה את זה לדרגת אומנות?

מתוך היכרות עמוקה וכואבת עם עולם ההשמנה וההרזיה לפני ולפנים, שעוסק תכל'ס במראה חיצוני, אני רוצה לומר: מי ששמן יודע את זה היטב. לפעמים הוא ירד על עצמו כדי להקדים תרופה למכה, אבל זה ממש לא נותן לגיטימציה להמשיך את ההשפלה. כך גם לגבי מי שירד במשקל ולאט-לאט (או מהר) עולה חזרה. הוא מודע, אין צורך בעדכונים או במבזקים.

כך גם לגבי מי שבוחר באומץ להיראות טוב. עדיף שהוא יהיה מקור השראה ומודל לחיקוי. קנאה עושה קמטים ומביאה קארמה בעייתית על המקנא.

ובעברית פשוטה: תנו לחיות בשקט, ללכת על חוף הים בבגד ים, גם אם אנחנו לא בדיוק ג'ניפר אניסטון. ואם אנחנו כן ג'ניפר אניסטון, תנו לנשום! אמירות בוטות ופולשניות, אפילו כשהן מתכוונות להחמיא, לרוב אינן נעימות לשומע. אם הכוונה היא ליצור קשר, זאת לא הדרך.

בארץ שחשופה לאחרונה לתקיפות מסוגים שונים, גילויי אונס לכאורה וגם לא לכאורה מצד בכירים, כשברקע מרחף לו האיום האיראני - עדיף לנהוג בזהירות, באדיבות ובמתינות זה בזה.

מרק עגבניות קר

כוס מרק כזה היא דבר טעים, בריא ושומר מקרינת השמש (אבל זה לא אומר שמותר לשכב לטיגון עמוק בשמש...).

החומרים:

1 ק"ג עגבניות בשלות

2 שיני שום

1 כף סוכר חום/ דבש/מולסה (ועדיף לוותר)

מעט מלח

פלפל מתובל

אופן ההכנה:

1. בסיר גדול, בשלו את העגבניות כפי שהן, שטופות ושלמות, במשך כ-20 דקות. לאחר מספר דקות מתחילת הבישול, מעכו את העגבניות שמעט התרככו בסיר.

2. הסירו את הסיר מהאש וטחנו את העגבניות בבלנדר למחית (ניתן לסנן את הקליפות מהמרק).

3. תבלו ואפסנו במקרר.