הנהגה כושלת למגזר צולע

הלוואי שהבחירות היו מתקיימות השנה. הלוואי שהיינו הולכים לקלפי, אבל מה לעשות, שאול מופז אישש את הבדיחה שנאמרה פעם על עורכי דין ותקפה גם לפוליטיקאים: אם אתה שואל את כל אומות העולם, כמה זה אחד פלוס אחד? כולם יענו "שתיים", מלבד עורך הדין והפוליטיקאי. אלה יסגרו את הדלת ואת החלון, יכבו את האור בחדר, יתקרבו אליך, יסתכלו לך בעיניים וילחשו לך באוזן, "כמה אתה רוצה שזה יהיה?"

אינני כותב כדי לנחם את המתקררים אחרי שהתחממו ולא כדי להעיר את הנדהמים אחרי שהתרגלו. אני רק אומר להם, ברוכים הבאים לכדור הארץ. ברוכים הבאים לחלק הכי מסורבל בו -מדינת ישראל, ואל עולם הפלאות שבה - המגזר הערבי. מגזר זה, שאני נמנה עמו, סובל ממשבר זהות, ממצב כלכלי קשה, מרמת תרבות וחינוך נמוכה, ולצערי הרב גם מהנהגה כושלת.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

בחינות בגרות - אפשר גם אחרת / שניר גולדפינגר

15 דקות של פחד בדרום תל-אביב / אבי שושן

משבר הזהות מתבטא בשאלת ההגדרה העצמית. כשערבי בירדן, הוא יסתפק בהגדרה "ערבי 48" או "ערבי פלסטיני". כשהוא בתל-אביב יציג עצמו כ"ערבי ישראלי", ובאירופה יזנח את ה"ערבי" ויגיד בקול רם - "אני ישראלי!". אמנם זה מוזר, וגם לא הגיוני, אבל זו המציאות. מצב הכלכלה והחינוך קל לתיאור, והמספרים מדברים בעד עצמם: האבטלה בשחקים, תרומתנו לתוצר הלאומי אינה חוצה את רף ה-10%, הייצוא מינורי, מספר הסטודנטים הערבים באוניברסיטאות ובמכללות נמוך בהרבה מהאחוז שלנו באוכלוסייה, אי-זכאות לבגרות ונשירה מבתי הספר שוברות שיא במגזר.

עבריינים כמודל חיקוי לנוער. נשק שנמצא השבוע בטייבה(באדיבות משטרת מרחב שרון)

הבעיות שלנו אינן מסתכמות במה שתיארתי, רבותיי. המגזר הערבי מדמם. מודל החיקוי לבני נוער בטירה ובטייבה הוא אנשים מהעולם התחתון. סכסוכים סתמיים על מוזיקה גבוהה, אהבה אסורה, חובות של כמה מאות שקלים ועוד - נגמרים ברצח. אצלנו, שיטות המשטרה לא כל כך מתוחכמות. נעל של סינדרלה לא תעזור לנו במציאת הרוצח, ואל תצפו להתערבות שב''כ ואליטות החוקרים במשטרה. אצלנו לפעמים מוצאים את אקדח, גם את הרכב, והמשטרה יודעת מי המשפחה שעומדת מאחורי המקרה. נראה לי שגם אם ימצאו מצגת "פאוור פוינט" שמצביעה על הרוצח, השוטרים לא יצליחו לפענח את הרצח. אני יודע שההנהגה שלנו אינה האשם מספר אחת. לפניהם יש הרבה בתור, אבל איפה היא בתוך כל זה? מטפלת בדברים אחרים לגמרי!

בוגרי האוניברסיטאות והמכללות לא רצים לעבוד במגזר הערבי, אין להם מה לחפש שם. הם משגרים תילי קורות חיים לכל עבר בתקווה שמישהו יעניק להם מקום במרחב היהודי. סיהאם אגברייה, שאיבדה את שני ילדיה ובעלה ברצח שזעזע את המגזר, לא בכתה לצערי הרב על כתפיו של ראאד סלאח ואף לא על המרפסות של תנועות בל''ד וחד''ש: היא פנתה אל בן הדוד היהודי, ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

סיהאם אגברייה וראש הממשלה. איפה הח"כים הערבים? (צילום: גיל יוחנן)

מיעוט מתוחכם וחזק הוא מיעוט שהנהגתו מלוכדת ושמטרתה היא קידום המיעוט בכל מישור חיובי אפשרי. אצלנו משום מה זה לא קורה. אצלנו, המהפכה בסוריה חשובה יותר, הדם הסורי יקר מהדם שלנו, המצור על עזה בעדיפות עליונה, פרה קדושה שאסור לדבר עליה. אבל אני פונה אל מנהיגי המגזר בשאלה הכי רציונלית בעולם: אם יש לי ספינה טובעת, מה הדבר שחייב להיות בעדיפות עליונה? האם מסלול ההפלגה או שמא החור בתחתית הספינה שחייבים לתקן?

רק הרייטינג חשוב להם

לפני כמה חודשים הגיע נשיא המדינה לביקור בנצרת וקרא סיפור לילדי אחד מבתי הספר. לצדו ישב ראש העיר, ראמז ג'רייסי, על הרצפה. פעילי תנועת בל'"ד ושאר הכוחות הפוליטיים במגזר הפגינו: "למה הוא עשה זאת? איך הוא עושה זאת עם רוצח ילדי כפר כנא בלבנון?" (פרס היה ראש ממשלה בימי מבצע "ענבי זעם" בלבנון, שבו נהרגו כמאה פליטים בכפר כנא). גם אם נניח ששמעון פרס אדם רע, אסור להתעלם מכך שאותם אנשים שצעקו שכחו שההנהגה שלהם דאגה להצטלם הכי קרוב שאפשר למועמר קדאפי, הרודן שאיים על עמו במלחמת אזרחים ושצד אותם כמו עכברים. עד כדי כך ההנהגה שלנו כושלת.

הח"כים הערבים הצטלמו הכי קרוב שאפשר עם קדאפי (באדיבות אתר פאנט)

לכל אחד מהם חשוב להצדיק את עצמו ולהכפיש את השני: אם בל''ד טעו, חד''ש והתנועה האיסלאמית קוברים אותם תחת הרי ביקורת, ואם חד''ש טעתה, האחרים תוקפים אותה. ומה חשוב להם? הרייטינג. או במילים אחרות, כל דבר שמפרסם אותם. מנהיגי המגזר מסתכלים ימינה ושמאלה, מנסים להבין מה הכי חשוב על הבמה, ומתחילים בהופעה. אין מטעה יותר מעובדה שנראית לעין: אל תחשבו שהאינטרס הכללי והחברתי הוא שמזיז אותם. האמת היא שהמניעים שלהם הם האינטרס האישי, המשכורת, הכיסא ובוודאי תשומת הלב. באירועי המרמרה יצאה שמועה על פציעתו של ראאד סלאח באורח קשה, דבר שהקפיץ אנשים באום אל פאחם ותומכים רבים בתנועה האיסלאמית להפגנות. התנועה השאירה את המידע עמום במשך כל אותו היום רק כדי למשוך תשומת לב, למרות שניתן היה להפריך את השמועה כעבור דקות ספורות.

עבור ההנהגה, יום הנכבה שצוין השבוע הוא עוד פרה קדושה שמסתתרים מאחוריה. אפילו על ניצול היום לטובתם קמו קטטות ומריבות ביניהם. ועדת המעקב של ערביי ישראל התקשתה להכריז על שביתה עקב היעדרות רוב חברי הוועד. ברקע המחלוקות הרבות ביניהם המסתכמות בקטיף פירות תשומת הלב, שישה אנשים בלבד הכריזו בשם "ועדת המעקב העליונה" על שביתה כללית במגזר הערבי, וראשוני הנעדרים הם אלו שצעקו וייללו כל השבוע: ח"כ מוחמד ברכה, ח"כ חנא סוויד, ח"כ חנין זועבי, ח"כ ד"ר ג'מאל זחאלקה, ולצדם רוב ראשי המועצות המקומיות. חבר הכנסת היחיד שהגיע היה מסעוד גנאים.

יום יבוא והאביב הערבי יגיע לפה, והמגזר ישחט את הפרות הקדושות שההנהגה מסתתרת מאחוריהן. אך בואו של יום זה תלוי בנו. אנו מוכרחים לסלק את הנהגה הקיימת ולדאוג להנהגה חדשה שתדאג קודם כול לנו, ורק אז לאחרים. אם לא תהיה ב-2013 הנהגה אחרת, אעדיף לשים פתק למפלגה שדואגת לבוחרים שלה, ולא להעניק את קולי לאנשים שרק יושבים על הספסל בכנסת, חזקים על עצמם וחלשים על האחרים. כי מנהיגים, יש לנו מעט מאוד במגזר.

עמאר ג'רה, בוגר חשבונאות ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.  

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il