מי צריך ספורטאים כשיש כלבה מאולפת?

שבוע עמוס בתחרויות ריתק את האנגלים. כ-70 יום מטקס הפתיחה והאנגלים עדיין מרותקים יותר לעולם החי. בסוף השבוע בריטניה הצביעה בעד הכלב פאדזי שהדהים וזכה בתחרות "לבריטניה יש כישרון" של המפיק סיימון קאוול, כשהוא גובר על צמד זמרי אופרה, להקת רקדנים ומקהלה וולשית עם למעלה מ-100 זמרים. פאדזי הוא כלב פודל מעורב שעשה על הבמה להטוטים עם הבעלים שלו, בחורה בת 17, התגלגלה עליה, חיקתה אותה הולכת ובסוף גם העשירה אותה בחצי מיליון ליש"ט, הפרס הגדול בו זכתה.

• לונדון 2012 - אל תחמיצו את העמוד האולימפי של ynet ספורט
  

• יורו 2012 - כל הנבחרות, כל הכוכבים וכל הסיפורים החמים
  

השם פאדזי הוזכר בשלושת הימים שעברו מאז יותר פעמים מהשם אוסיין בולט מאז תחילת השנה וצריך לקוות שזה עוד ישתנה במעט לטובת האצן. לא קל להתחרות בבעלי חיים. בסוף השבוע זה גם היה יומם של הארנבים משבדיה שהתחרו במיני אולימפיאדה לארנבים בהיכל המופעים והתערוכות אירל'ס קורט במערב לונדון. כמו שתראו בתמונה, הארנבים והארנבות היו צריכים לעבור משוכות, די גבוהות בחלקן, ובסוף זכתה השחמורוב של הארנבות, ארנבת מטופחת בשם ליזה שדילגה בלי להפיל שום משוכה.

להטוטים ששווים חצי מיליון ליש"ט. פאזדי על שער העיתון(צילום: מודי קרייטמן)

ובכל זאת הייתה התפתחות מסוימת גם במתחם האולימפי, אחרי שהסתיימו תחרויות המבחן עליהן דיווחנו בשבוע שעבר. סוף סוף הגשר של אנשי קאפור שיהפוך לאחד מסמלי העיר, נפתח לתנועה. הפסל "מגדל מסלול הלוויין", הוא לא רק יצירה איכותית של אחד הפסלים הנודעים בעולם, אלא גם מספק חלון הצצה לעולם שלמטה מגובה של יותר מ-100 מטר לנעשה בכפר האולימפי מתחת וללונדון בכלל.

גבוה יותר מפסל החירות. מגדל מסלול הלוויין(צילום: מודי קרייטמן)

בעיריית לונדון אוהבים לתאר את המגדל כיותר גבוה מפסל החירות ב-22 מטר והכוונה היא להשאיר אותו שם הרבה אחרי שהאולימפיאדה תסתיים

. לאלה שיבקרו בכפר תהיה אפשרות לעלות למעלה תמורת 15 ליש"ט (7 ליש"ט לנוער וילדים). אפילו הפסל רטן בפתיחה בשבוע שעבר שהמחיר מוגזם, כמעט 50 אחוז יותר מביקור במיגדל אייפל, אבל המארגנים טוענים שעלויות התפעול גבוהות. מעלית תיקח את התיירים למעלה למרפסת תצפית סגורה ואחרי סיבוב הם ירדו ב-455 מדרגות לולייניות.

אבל לא רק התצפית הזאת תוגבל לעשירים שיוכלו להרשות לעצמם את המחיר, בבריטניה גם הספורט הוא מגזרי. מתברר ששליש מהאתלטים של הנבחרת הבריטים התחנכו בבתי ספר פרטיים. משקלם של המוסדות האלה במערכת החינוך הוא בקושי 5 אחוז, הם עולים כ-15 עד 30 אלף ליש"ט בשנה לתלמיד ולפי הנתונים הם מספקים שליש מהנבחרת. עכשיו יותר קל גם להבין למה הבריטים מצטיינים במקצועות שדורשים ציוד יקר כמו שייט למשל או רכיבה על סוסים, מקצועות מושקעים שמטפחים בבתי הספר הפרטיים ושלציבוריים אין אפשרות אפילו לדבר עליהם מחוסר תקציב.

וגם זה מעסיק את האנגלים. מירוץ ארנבים(צילום: מודי קרייטמן)

אחד הכוכבים הגדולים והנערצים על הציבור הבריטי הוא הקופץ למים טום דיילי. הוא הרשים בגיל 14 באולימפיאדת בייג'ינג אם כי לא זכה במדליה ועכשיו תולים בו תקוות גדולות לזכות בזהב, אם הסינים לא יעקפו אותו שוב בתור למקפצה. הסיפור שלו התחיל בבית ספר ציבורי בעיר הולדתו בדרום מערב אנגליה, אבל שם התלמידים התנכלו לו, היכו אותו בכל הזדמנות עד שהוא עבר לבי"ס פרטי ושם הדברים התחילו להסתדר. היה כסף, אם כי גם בני העשירים שלמדו שם קינאו בו ולא הקלו על חייו.

העובדה ששליש מהספורטאים התחנכו בהיכלי שן ושבשלוש האולימפיאדות האחרונות 50 אחוז מהזוכים הבריטים למדו בפרטיים, לא נשמעת טוב, בטח שלא באוזני חובבי הספורט שבמקום להעריך ספורטאים על סמך ההישג הספורטיבי שלהם, ירגיש חוסר נוחות בגלל הרקע הסוציאלי של כמה מהם שנותן להם עדיפות.

הכוכב הגדול. טום דיילי(צילום: AFP)

הרבה יותר קל להעריך בריטי שלמד בבי"ס ציבורי בו שיעורי ההתעמלות מוגבלים ושבגיל 16 הם גם מפסיקים להיות שיעורי חובה ונעלמים ממערכת השעות

. אם הבריטים יזכו במשהו בעל ערך באולימפיאדה הזאת, זה יהיה אם הממשלה תצליח למצוא את התקציב לשיעורי ספורט חובה גם אחרי גיל 16 ועד סוף התיכון. אז אחרי ההקדמה הזאת, אם תראו כמה רצים בריטים מצליחים באולימפיאדה הקרובה תעריכו אותם. הם עשו מאמץ, גם אם בעצמם לאו דווקא התחנכו בבתי ספר פרטיים, ונסעו עד לקניה כדי ללמוד מקרוב איך רצים עניים מצליחים.