38 שנים לאסון מעלות: "פצע שלא יימחק"
זה היה אחד הפיגועים הכואבים בתולדות המדינה - מחבלים מלבנון השתלטו על בית ספר והרגו 22 תלמידים, שלושה תושבים וחייל. היום השתתפו בני משפחותיהם של 26 הקורבנות בטקס לזכרם באותו מקום. "הייתה דממת מוות", נזכר ראש העיר
כמעט ארבעה עשורים עברו - והפצע עדיין פתוח: בני משפחותיהם של 26 הקורבנות ציינו הבוקר (יום ג') 38 שנה לאסון מעלות, אחד מפיגועי הטרור הזכורים והקטלניים בהיסטוריה של מדינת ישראל. "הפיגוע זעזע את המדינה", נזכר שר האוצר יובל שטייניץ שהשתתף בטקס, "זה היה טרור רצחני עם רוע שאי אפשר להבין".
עוד בערוץ החדשות:
זעם באופוזיציה: ח"כ מהימין ראש ועדת הביקורת
בכנסת דנו באלימות הנוער: הרוצח אינו האלכוהול
ב-15 במאי 1974 חדרה מלבנון לישראל חוליית מחבלים מארגון "החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין" של נאיף חוותאמה. המחבלים הגיעו לעיר מעלות, שם פרצו לאחת הדירות והרגו שלושה בני משפחה, ולאחר מכן השתלטו על בית הספר "נתיב מאיר" שבו שהו 105 תלמידים ועשרה מורים שהיו בטיול.
המחבלים התבצרו בבית הספר ותבעו את שחרורם של 26 חבריהם הכלואים בישראל בתמורה לשחרור בני הערובה. במשך שעות ארוכות ניהל עמם הצבא משא ומתן, שבמהלכו התנהלו כמה חילופי ירי וחייל צה"ל נורה למוות. לבסוף פרץ כוח של סיירת מטכ"ל אל בית הספר והכניע את המחבלים במחיר אבידות כבדות - 21 ילדים ושלושה מבוגרים מצאו את מותם, 68 בני ערובה נוספים ומספר חיילים נפצעו.
בטקס, שהתקיים במתנ"ס ליד בית הספר, הוקראו מכתבים של תלמידות שנספו בפיגוע. "אני שומעת את הבנות צועקות - 'חבלנים, חבלנים'", כתבה אחת התלמידות במכתב שנמצא בתוך בגדיה, "יש צווחות ואחד נופל על השני, מחצית התלמידים בוכים ומחציתם רועדים, כל המורים ברחו. בשעה 16:00 הדלקנו רדיו ושמענו בחדשות שיחליפו מחבלים. עוד שעה השחרור הנפלא".
מכתב נוסף נמצאה בבגדיה של אילנה נאמן, שנהרגה גם היא, בו ביקשה מהוריה שאם ייוולד ילד נוסף במשפחה הוא ייקרא על שמה. בן דודה, ראש העיר צפת אילן שוחט, נקרא על שמה. "השעה 11 בבוקר", כתבה, "אני מצטערת שלא שמעתי בקולך, אמא, ויצאתי לטיול. רציתי להגיד תודה על כל השנים שעברו עליי. אני לא בוכה, העיניים שלי יבשות, לא כואב לי שאמות".
"אנשים התבצרו בבתים"
שר האוצר שטייניץ סיפר כי בזמן הפיגוע היה תלמיד תיכון בגילם של הנרצחים. "איך אפשר להבין אנשים חמושים שיורים מטווח אפס בתלמידים, או שנכנסים לביתה של משפחה ויורים בפעוט? לא מזמן נכנסו שני מחבלים לביתה של משפחת פוגל בשומרון, ורצחו משפחה שלמה, כמעט כמו שקרה כאן במעלות לפני 38 שנה".
ראש העיר מעלות, שלמה בוחבוט, נזכר ביום ההוא: "דממת מוות הייתה בעיר, אנשים התבצרו בבתים. לא קיבלנו שום מודיעין של מה שהולך לקרות. הודיעו לנו בשקט שלקראת חמש בערב הולכים לפרוץ".
תלמידות בית הספר קיבלו היום הסברים על מה שהתרחש במוסד בו הן לומדות בדיוק לפני 38 שנה. בצמוד לספרייה הוקמה פינת הנצחה עם תמונות ההרוגים וקטעי עיתונים מהיום שלמחרת.
בבתים השכנים לבית הספר עדיין מתגוררים חלק מהתושבים שהיו שם בעת הטבח. גדר מפרידה בין ביתו של יעקב בן חמו, לבין בית הספר. "איזה יום עבר עלינו, כמו גיהנום", נזכר, "היינו בבית ושמענו יריות. העבירו אותנו למקלט, לא היה חשמל. משה דיין אמר שהוא לא רוצה לשחרר מחבלים בתמורה, ואז זרקו רימונים".
דני כהן, שהיה יו"ר ועד הורי התלמידים שנלקחו כבני ערובה, יצא עם אשתו בבוקר הפיגוע אל השוק
בצפת. "שמענו בחדשות שמחבלים השתלטו על בית ספר במעלות ומיד נסענו לשם", סיפר, "ריכזו את כל ההורים בבית הבראה, וכל שעה היו באים אלינו ואומרים לנו שהנה, אוטוטו עומדים לשחרר את הילדים, ומביאים אוטובוסים ומטוסים עם אסירים שהמחבלים דרשו את שחרורם".
"לקראת חמש בערב הגיעה הפריצה", נזכר, "אחריה הלכנו לחפש את הילדים וגילו לנו את מה שקרה. זה פצע שלא יימחק. לאחר עסקת שליט היו לנו הרבה שאלות וחילוקי דעות, אבל אנחנו שמחים שהוא חזר לחיים ולחיק משפחתו. אם לרמטכ"ל ולשר הביטחון היה בזמנו שיקול דעת אחר, יכול להיות שהילדים האלה היו היום איתנו בחיים".
לפנייה לכתב/ת 
