"הקפיטל" של מרקס רלוונטי מתמיד לישראל

לדעת בעלי השקפת עולם מרקסיסטית היה זה תמיד מובן מאליו שקריאת "הקפיטל" היא בגדר הכרח שאינו מוטל בספק. לא זו בלבד שמדובר ביצירת-מופת (גם ספרותית) שחייבת להיכלל בין נכסיו התרבותיים-רוחניים של כל אדם משכיל, ולא זו בלבד שחיבור חשוב זה מפתח קטגוריות פילוסופיות, סוציולוגיות וכלכליות שלא נס ליחן וראוי לעיין בהן בשל עושרן וערכן האינטלקטואלי הכללי, אלא הספר מקנה גם בסיס תיאורטי והשקפתי משובח למאבקו ההיסטורי-חברתי של המרקסיזם.

לא פחות מכך, הספר הוא גם האתגר הגדול ביותר למתנגדי המרקסיזם, כדי לעמוד על עיקרי תורתם של מי שהם נאבקים בהם חברתית-מעמדית, בבחינת "דע את האויב". לא בכדי דווח כי דווקא אידיאולוגים עכשוויים של הקפיטליזם המליצו על קריאה חוזרת של "הקפיטל" כדי להיטיב להבין את מהות המשבר "הפתאומי" שתקף את הקפיטליזם בשלהי העשור הקודם, משבר שהשלכותיו המאיימות ניכרות עתה בכל מרחביו המפותחים של הקפיטליזם הגלובלי.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

אל תכפו עליהם לשרת. זה לא יעבוד / שר-שלום ג'רבי

היו שלום, חזירי הסלולר / אריאנה מלמד

האם עניין זה רלוונטי לישראל? ודאי שכן. ישראל היא חלק מהותי של הקפיטליזם העולמי, וזה שנים שהיא מונהגת על-ידי מי שאוחזים באורח מובהק ומוצהר באידיאולוגיה קפיטליסטית קיצונית. אך דומה שקיים היבט מהותי נוסף שכדאי לתת עליו את הדעת בהקשר זה: בקיץ האחרון פעלה בישראל תנועת מחאה מרשימה בהיקפה. קשה שלא להפריז ברושם שהותירה, לפחות כתופעה. ככלות הכול, אין זה מובן מאליו שבמדינה, שהמחאה הפוליטית הרחבה הלכה ודעכה בה בשנים האחרונות עד שנעלמה כמעט כליל, יֵצאו מאות אלפים לרחובות הערים ויפגינו תחת הסיסמה "העם דורש צדק חברתי".

צדק חברתי אינו מתחולל מעצמו

אלא שכאן בדיוק מתחילה הבעיה: מה פִּשרה של קטגוריית "העם" שנבחרה כחלק מסיסמת המחאה? כלום לא ברור ש"העם" הוא חברה המתאפיינת במעמדות, בפערים כלכליים, בניגודים, בסתירות ובשסעים, שמושג "העם" משטיחם דווקא ומעלימם? אפשר לתהות גם על מהות "הצדק החברתי" שעמד לנגד עיני המוחים ומנהיגיהם. מונח זה צופן בחובו ביקורת על הוויה חברתית-כלכלית המתאפיינת באי-צדק בכל הקשור לחלוקת העושר המיוצר בחברה: חלוקת משאביה החומריים, התאפשרות סיפוקם של צרכים ומאוויים, הקניית חינוך והשכלה, וכן יצירת התנאים האובייקטיביים להתפתחות רוחנית ותרבותית של היחידים בחברה. תביעת "הצדק החברתי" צופנת בחובה את מגמת שחרורו של האדם מכבליו החברתיים, "ממד אמנציפטורי" בלשונו של מרקס.

אבל צדק חברתי אינו מתחולל מעצמו. הוא נוצר היסטורית, מתהווה ומתגבש כתוצאה ממאבקים חברתיים מרים ובלתי-מתפשרים. הוא תולדה של קונפליקט מתמשך בין בעלי אינטרסים מעמדיים מנוגדים באורח קוטבי, שהפיוס המדומה ביניהם ("העם", "האחדות") הוא אידיאולוגי מעיקרו. צדק חברתי אינו יכול להתחולל במסגרת שיטה שמהותה היא יצירת אי-צדק חברתי, שימור פערים מעמדיים, קיפוח מערכתי וניצול מתמשך, שיטה שאינה יכולה שלא להפוך את התביעה הנלהבת ל"צדק חברתי" למראית-עין כוזבת.

מדוע לא מחו בקיץ נגד הקפיטליזם

מי שאמון על הקפיטליזם, אך עומד גם על כינונו של "צדק חברתי", פשוט לא הבין את מהות הקפיטליזם, ומתמסר מרצון לאידיאולוגיית שימורה של שיטה שאינה יכולה אלא לקיים את האי-צדק החברתי. שיטה זו נסמכת על עקרון הניכוס הפרטי של עבודה חברתית ועל מיקסום הרווח כמנוע שלה, והיא פשוט נוגדת את ההיגיון המבני, ההשקפתי והמוסרי שביסוד תפישת הצדק החברתי.

אין זה מקרה שבמהלך מחאת הקיץ האחרון, לא רק נמנעו המוחים מלדבר על השטחים הכבושים ועל מפעל ההתנחלויות (לפחות כעל גורם כלכלי הקשור לתכלית המחאה), אלא גם לא העלו על הדעת שיש צורך לדבר על קפיטליזם. אבל אם נכון הוא, כפי שסוברים רבים, שהייתה זאת תנועת מחאה של מעמד הביניים הישראלי, אזי אין כל תמה שביקורת הקפיטליזם לא עמדה כלל על הפרק. הרי אין לצפות שמעמד זה יצא נגד השיטה שהיא שיטתו, השיטה שהוא הנושא שלה.

במובן זה, הכעס המשולהב נגד "הטייקונים", מובן ככל שיהא, לא היה יותר ממנגנון תיעולה של התוקפנות כלפי "המצב" אל אפיקים נוחים. אלה המבקשים לסלק את "הטייקונים" - אך לא את השיטה שבהכרח מולידה אותם. גם בעניין זה ראוי לקרוא את "הקפיטל".

פרופסור משה צוקרמן, מהמכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל-אביב, ישתתף ביום עיון מיוחד המוקדש להשקת ההוצאה המחודשת של הקפיטל מאת קרל מרקס מחר, יום ה', בבית אריאלה בתל-אביב.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il