המקורות בלבה
חיבור לא צפוי בין טקסטים יהודיים ליצירה של אמנות חדשה ומעודכנת עם אמנים ישראלים ב 14th Street Y
תיבת נוח, מגדל בבל, הברחת יוחנן בן זכאי בארון מירושלים, וסיפורים אחרים מתוך כתבים יהודיים, אינם בהכרח הדבר הראשון שעולה לכם לראש כשאתם חושבים "אמנות עכשווית". במרכז לבה (LABA) של ה-14th Street Y עושים כבר שנים את החיבור הלא צפוי בין בית מדרש ליצירה של אמנות חדשה ומעודכנת. כל שנה נבחרת קבוצה של אמנים מכל התחומים, ואלה מתכנסים ללמידה משותפת ומפתחים יצירות חדשות המבוססות, במישרין או בעקיפין, על הטקסטים שנלמדים בבית המדרש. ב-17 וב-19 למאי יחגגו בלבה את התוצאות, עם פסטיבל
בו יציגו את יצירותיהם המשתתפים בתכנית, פסטיבל שיתפרס על פני חלקיו השונים של המבנה של 14th Street Y.
שדה תעופה כמקום המסמל שינוי ומעבר. תרצה בסל
רונית מושקבליט, שהשתתפה בעבר בתכנית וכיום היא המנהלת האמנותית שלה ביחד עם אליסה סטראוס, וכן אוצרת את הפסטיבל (גם כן עם אליסה), מספרת כי השנה הנושא של התכנית היה סוגי חלל ומרחבים שונים במקורות היהודיים, ועל כן ישנו דגש על הפריסה וההתאמה של כל חלל לנושא של העבודה שתוצג בו. השילוב של היצירות עם חיי היומיום של המרכז והאנשים הפוקדים אותו דרך קבע כדי להתאמן וללמוד הוא חלק מהיצירות עצמן: "אנחנו נמצאים בתוך הקומיונטי סנטר ולא בסטודיו מרוחק. האמנים והאנשים שפוקדים את המרכז משפיעים אחד על השני, וכל העבודות נשארות פתוחות לצפייה בזמן שהמרכז פתוח", כך למשל, מיצב של האדריכל הישראלי גיורא אהרוני משלב טקסטים בעברית וערבית, ואלה יהיו תלויים על קירות אולם הכדורסל של המרכז, באופן שיהיה חלק מהחוויה של הספורטאים המתאמנים במקום. האמנית האמריקאית אניטה גלסטה, תקרין על המדרכה שמחוץ לבנין ובלובי שלו הקרנה של מים זורמים ודגים שוחים בתוכם, עבודה בה היא מתייחסת לסיפור המבול ותיבת נוח ומפגישה אותם עם המיקום העכשווי - מנהטן - כאי בסכנת הצפה בעקבות ההתחממות הגלובלית.
הטקסטים, מסבירה מושקבליט, נועדו כמקור השראה ואינם באים לכפות את עצמם על האמן: "למדנו על טקסטים שקשורים במרחבים מיתולוגיים, פראיים, עירוניים וביתיים, וכל אמן לקח מתוך זה מה שנגע לו". אליסה סטראוס מספרת שההשפעה של העבודה עם הטקסטים היהודיים היא גדולה יותר ממה שמתבטא ביצירות עצמן: "הרבה מהחברים בתכנית היו סקרנים כבר מזמן בקשר לתנ"ך ולתלמוד, אבל לא מצאו מקום מתאים לממש את הסקרנות הזאת" היא אומרת, "האמנים מדברים על איך הם לוקחים את הסיפורים איתם. האדריכל החבר בתכנית גיורא אהרוני למשל, דיבר על איך הוא נתן לכל הצוות שלו לקרוא את אחד הטקסטים ביחד, והם דנו בו בזמן ארוחת הצהריים שלהם".
הטקסטים כמקור השראה. גיורא אהרוני משלב טקסטים בעברית וערבית
לדברי מושקבליט, עצם הקשר שנוצר לאמנים עם המקורות היהודיים הוא איננו דבר מובן מאליו, והיא חוותה את זה בעצמה בתור אמנית: "בתור ישראלית-חילונית שמגיעה לניו יורק, מעולם לא חשבתי שאהיה משויכת למסגרת יהודית כלשהי. אמנם הלכתי בתור ילדה קטנה לבית כנסת בגרמניה, אבל בעצם מאז הבגרות בתנ"ך לא חזרתי לטקסטים האלה. כשהגעתי לפה והוזמנתי להשתתף בתכנית בתור במאית תאטרון, משהו מדהים נפתח בתוכי. הטקסטים האלה נותנים לאמנות יופי ומשקל ומפעילים את הקישקע של כל האמנים הנמצאים בחדר". יותר מהשראה, לבה נתנה לרונית, כך היא אומרת, תחושה של לגיטימיות וקשר מחודש למקורות היהודיים, והיא הבינה את זה כשחזרה לארץ ללימוד ביחד עם מכללת עלמא, כחלק מתכנית לבה: "עשיתי את המעגל של לבוא לניו יורק, להיות חלק מלבה ולנסוע לארץ ללמוד טקסטים בעלמא, לחדש את הקשר החזק והעמוק שלי לטקסטים האלה, שהם בעצם אפיקי מחשבה ויצירה, להרגיש שיש לי את הזכות להתעסק איתם למרות שאני לא דתייה".
את הקשר של אמנים ישראלים למקורות מעניין לבחון דרך עבודותיהם של שני צבי סהר ותרצה בסל שהשתתפו השנה בתכנית. בסל, אמנית ישראלית שחיה בברוקלין, בחרה להציג את העבודה שלה בחדר ההלבשה הצר של התאטרון המבנה. היא תציג בו מיצב של ציורים הנקרא "TSA Chapel", וחוקר את שדה תעופה כמקום המסמל שינוי ומעבר בימינו, בהצבה המזכירה קפלה או חדר תפילה. "כשלמדנו בלבה על מקום מקודש התחלתי לחשוב על המשמעות של זה, וזה התקשר לי למקומות שאנשים הולכים אליהם כדי לעבור טרנספורמציה" היא אומרת, "שאלתי את עצמי איזה מקומות מסמלים עבורנו את החיפוש של טרנספורמציה או חיבור למשהו גדול יותר? יש אנשים שהולכים לכנסיה או לכותל, ויש אנשים שאלו סמלים ריקים עבורם, משהו נוסטלגי בלבד, ומשם הגעתי לשדה התעופה כסמל למקום עכשווי שהמעבר הזה קורה בו בצורה הכי ליטרלית - מעבר ממקום למקום, אך בנוסף לכך יש גם פן פסיכולוגי או סמלי שאנשים מחפשים כשהם באים לשדה התעופה". בסל גדלה בבית דתי-לאומי בירושלים, כך שהמקורות היהודיים ליוו אותה במשך תקופה ארוכה מחייה, ובכל זאת, היא מספרת, המפגש בלבה היה בבחינת הזדמנות מחודשת לגשת אל הטקסטים האלה: "אחד הדברים החזקים בלבה היה ההזדמנות לחזור ללמוד טקסטים יהודים עם קבוצה מעורבת של אנשים שיש להם רקע בתחום ואנשים שזה המפגש הראשון שלהם עם טקסטים כאלה. מצאתי את עצמי במקום שיש לי התמצאות בטקסטים האלה, שאני אוהבת אותם, אך מאז שהפסקתי להיות דתייה לא הייתה לי הזדמנות ללמוד אותם. יותר מזה, בארץ המקום של הטקסטים האלה מרגיש מוכתב מראש, והם לא נכנסים לשיחה. זהו גוף ידע מאוד גדול שגדלתי אתו ולא היה לי מקום לבטא את זה ובלבה מצאתי את עצמי בקבוצה שבה יש הערכה וסקרנות תרבותית אל הטקסטים. הרגשתי את זה במיוחד עם הישראלים שבקבוצה - בארץ בקושי היה סיכוי שנדבר על דברים כאלה, ואם כן היינו מדברים היו לזה מטענים אחרים שקשורים לפוליטיקה. עולם האמנות בארץ מתקשה עדיין לחשוב על היהדות בתור מקור השראה, זה מוקצה מחמת מיאוס, מקוטלג מחמת הפוליטיקה. גיליתי שהמקורות יכולים להוות מקור השראה ולהפרות את האמנות בצורה רחבה".
'מלח הארץ' מדינת ישראל לאחר הפיכה צבאית. צבי סהר
עבור צבי סהר, שחקן ובמאי, אין זו הפעם הראשונה בה הוא משתמש בטקסטים יהודיים, והוא מספר שהחיפוש המתמיד שלו אחר טקסטים למופעים שהוא יוצר, הוביל אותו בעבר לא פעם אליהם. על העבודה שהוא יציג בפסטיבל הוא מספר: "'מלח הארץ' מבוססת על 'הדרך לעין חרוד' של עמוס קינן. מדינת ישראל במציאות בדיונית ומסוייטת, לאחר הפיכה צבאית. זהו סיפור הבריחה של אדם אחד מתל אביב אל המעוז החופשי האחרון – קיבוץ עין חרוד. הקונספט שפיתחתי בעבודה על המופע הקודם שלי, planet Egg, נקרא Puppet Cinema (אני עדיין מחפש שם הולם בעברית), ובו אני משתמש בבובות, שחקנים, סט ומצלמה ומייצר סרט על הבמה". הוא מספר שהעבודה בלבה הייתה עבורו ניסיון ראשון ביצירה בעקבות נושא נתון. "במהלך הלימוד עסקנו במקומות שונים וחיפשתי איך אני יכול להביא לבמה לוקישנים מרובים כמו למשל עיר, טבע, שדה, עליית גג, מדבר ומערה. הגעתי לספר אחרי כמה סיפורים שחיפשתי. יש בספר מסע פיזי הקשור לצורך שלי ליצר לוקישנים על הבמה ויש בו גם מסע בזמן של אדם מבוגר שלחם במלחמת 48 וככל שהוא מתקדם לכיוון עין חרוד הוא גם חוזר אחורה בזמן ועולים לו בראש דימויים של יהודה המכבי, של יחזקאל, ואחרים. טקסט נוסף שהכנסתי הוא על יוחנן בן זכאי שברח מירושלים ומאנשיו שלו. יש בספר של קינן המון פוקוס על ארץ ישראל כארץ שמעולם לא חוותה מנוחה, וגם אנחנו אף פעם לא נחנו".
אמנים נוספים שיציגו בפסטיבל: אליסה ג'ו רבינס, יוג'ין אוסטשבסקי, מייקל ברדלי כהן וסם הולרן.
לפרטים נוספים: http://www.labajournal.com/festival
לאתר ההצגה של צבי סהר: www.puppetcinema.com
מייקל כהן. תיאטרון אינטראקטיבי
מומלצים
