הצדק הפואטי של הכדורסל הישראלי / טור

צדק פואטי 1

עמית בן דוד הוא השחקן הישראלי האהוב עלי ביותר, יחד עם מורן רוט. בשנה שעברה שניהם היו שותפים למשחק המרגש של השנה (הניצחון של הפועל חולון במלחה), ואתמול (ד') הביא משיח בן דוד את הגאולה לליגת העל, וחנן אותה מבושה גדולה, בתצוגת משחק הרואית במחצית השניה המופלאה בה קלע את כל הנקודות שלו, כולל עשר הנקודות הראשונות של מכבי ראשון לציון ברבע הרביעי, הזמן בו הכסף מונח על השולחן.

• לונדון 2012 - אל תחמיצו את העמוד האולימפי של ynet ספורט
  

• יורו 2012 - כל הנבחרות, כל הכוכבים וכל הסיפורים החמים
  

לו הייתה עירוני אשקלון עולה לפיינל פור זו היתה סטירה בלחי, תרתי משמע, לכדורסל הוגן ונקי מאלימות. במדי אשקלון שיחקו זר אחד שדחף את המנהל המקצועי שלו והביא לפיטוריו (מרקו קילינגסוורת'), זר שני שהתחיל תגרה בסוף המשחק הקודם (ג'יימי סקין), וישראלי בכיר שעבר לרגע לכדורגל ונגח בפני היריב (רביב לימונד). את שלושתם החליטה מנהלת הליגה לא להעמיד לדין, ובכך חטאו במעשה ועדת עמי פזטל הראשונה - טמנו את הראש בחול ועודדו שחקנים אלימים להמשיך במעשיהם.

ניצן חנוכי חוגג עם אוהדי מכבי ראשון לציון. יש צדק(צילום: עוז מועלם)

וכאילו שלא קיבלנו מספיק דוגמאות ליכולתם של הישראלים, באה ההזדמנות עם פציעתו של ג'ו קרופורד, ושוב מתברר שיש ישראלים, ויש רמה, ואפילו ילד מהנוער יכול לעשות במו ידיו מהפך אמיתי במשחק

חמישי בסדרה עליה לחצי הגמר. אור סולומון עשה בית ספר לזרים של אשקלון, או אם תרצו - אור לגויים. עם ניצן חנוכי ואייל שולמן הפכו הישראלים לנותני הטון בקבוצה, והזרים הפכו לרגע למה שהם אמורים להיות: שחקני חיזוק.

וכך הפכה ראשון לציון לקבוצה הראשונה בהסטוריה שלנו, שחזרה מפיגור 0:2 לניצחון 2:3 בסדרת הפלייאוף העליון. אפי בירנבוים ומתן חרוש, שלאורך כל העונה השתמשו וטיפחו את הישראלים שלהם, קיבלו מהם חזרה כרטיס לפיינל פור, עם סיכוי ממשי לשחזר את תקופת דור הזהב של הקבוצה הגדולה של מוישהל'ה ויינקרנץ, שהגיעה לגמר הפלייאוף ב-1991. רק ששם יחכה להם מאיר טפירו, וגם הוא יהיה מחוזק בשלושה זרים בלבד. צדק פואטי עד הסוף. כדורסל ישראלי כהלכתו.

מאיר טפירו. מחכה לראשון לציון ולאפי(צילום: אבי רוקח)

צדק פואטי 2

ועם כל הכבוד לליגת העל, המשחק המרגש של העונה היה בבאר יעקב, ובו קבוצה צנועה של מועדון ענק שבה באופן חוקי, מלא, ספורטיבי ומרשים לליגת העל ולמקומה הטבעי. ארז אדלשטיין, שהוביל

את הפועל תל אביב לעונתה הגדולה ביותר בעת החדשה (2003/04), נבחר באופן טבעי להוביל גם את השיבה הביתה. הוא עשה את העבודה הכי מקצועית, הכי עקשנית, ובעיקר ידע להביא את הקבוצה לשיא בזמן הפלייאוף.

ההבדל בין החגיגות הצורמות לעין על הזכיה בגביע בכדורגל, לבין האושר הנקי והמזוקק על האליפות בכדורסל נראה תהומי. בכדורסל אין מצב שהאוהדים יקללו את ההנהלה, כי הם ההנהלה. בכדורסל אין מצב שהשחקנים יריבו עם הבעלים, כי אלה האוהדים. מודל מרתק שמשך אליו שחקנים מיוחדים, ובראשם מתן נאור, שהיה עם אדלשטיין בעונה הגדולה ההיא, וסגר מעגל ענק וחוב גדול לאגודה ולעצמו. כי מעל הכל, המילה הכתובה מעל המסע הזה היא "אהבה". הפועל היא האהבה של כל מי שהיה שותף לדרך הארוכה הזו, והאהבה הזו הייתה הפילטר היחיד לקבלה. מי שאוהב, בפנים. כמה פשוט, ככה חזק.

מתן נאור. כמה יופי יש בחזרה לליגת העל(צילום: עוז מועלם)

ועכשיו צריך המועדון להחליט על דרכו. האם להתבולל בליגת העל עם לגיון זרים? כאן נראה שהתשובה ברורה. מכיוון שבכל מקרה הוכח שקבוצות משחקות טוב יותר עם שלושה זרים בלבד, גם באירופה, הפועל תביא שלושה זרים משובחים, ותשתמש במיטב כישרונות הנוער, שרובם כבר משחקים אצלה.

טימור, זליקוביץ', שירן, בוכמן, וגם הילדים קורי קאר ונאור, כולם שחקני ליגת על. עוד ישראלי בכיר ויש קבוצה קבוצה. והעיקר: עכשיו יהיה נציג לרוח הספורט בכל דיון במנהלת, ואף אחד לא יתקפל בפני אבנר קופל או מכבי תל אביב.

אבל השאלה הגדולה היא שאלת האולם. אורי שלף, אביו הרוחני והמקצועי של המסע המופלא, כבר הסביר שהפועל תשחק בהדר יוסף. אוהדיה כל כך מזדהים עימה, עד שיהיו מוכנים לשבת מחוץ לאולם הקטן ולא להיכנס, ובלבד שלא תשחק בנוקיה. וזו עלולה להיות השריטה שתחזיר את הפועל אחורה.

היכל נוקיה הוא היכל עירוני, ובמקום להמציא שירים חדשים על מכבי, על האוהדים פשוט להיכנס לביתה של מכבי, ולהפוך אותו לשלה. הפועל יכולה וצריכה להביא 5,000 אוהדים לכל משחק בית. וזה יכול לקרות רק בנוקיה, שבמקרה הוא הבית של היריבה העירונית. כי אם עושים צדק, אז שיהיה כבר תיקון אמיתי.