פרשת שבוע כלכלית: יבול חקלאי לשומרי המצוות

פרשת השבוע פרשת "בחוקותי" מסיימת את ספר ויקרא. בשבת זו אנו מברכים את החודש הקרוב, חודש סיון. פרשת "בחוקותי" מפורסמת בעיקר בשל הברכות והקללות המובאות בה.

• לטורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית
  

ביצוע החוקים בכל לב בלי התחכמויות

הפרשה פותחת במילים: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ." (ויקרא,כ"ו,ג'-ד').

בפסוק זה אנו מוצאים את יסודות התורה כולה. מהם יסודות אלה? - שמירה על החוקים והמצוות, שכר למקיימים ועונש לעוברים.

הניסוח של המשפט סבוך. הנציב מוולוז'ין אומר כי המילה "אם" אינה מילת תנאי אלא לשון בקשה. "הקב"ה מבקש וחפץ, שנלך בדרך מצוותיו".

הרמב"ם ב"הלכות תשובה" אומר, כי ידוע שלאדם קשה לעמוד בפיתויים, לכן אנו מבקשים מה', "שממנו הטוב והרע", לסייע בידינו ללכת בדרך הישר.

רש"י מפרש את המילים "אם בחוקותי" - "שתהיו עמלים בתורה". מה הכוונה במילה "עמל"? עמל הוא מאמץ, שאין אנו מצווים בו. אנו נדרשים לפעול מתוך מרץ פנימי ולעשות את הדברים בצורה הטובה ביותר, המושלמת ביותר.

תמיהה נוספת היא בסתירה בין המילה "בחוקתי" לבין המילה"תלכו". חוק הוא מוחלט, אין מקום להתלבטות, העניין הוא קבוע. לעומת זאת הדרך שאנו בוחרים ללכת בה אינה קבועה. כל אדם יכול לבחור בדרך המיוחדת לו, שבה ימלא את הציווי.

הפסוקים הללו מלמדים אותנו את החשיבות שיש לבחירתו של האדם. החוקים והכללים קבועים, אבל לפתחו של האדם עומדים פיתויים והדרך שבה הוא בוחר לבצע את החוק היא דרכו האישית.

מנוול ברשות החוק - מנוול ברשות התורה

כך הדבר לגבי שמירת החוק. האם אנו נוהגים בהשראת החוק או פועלים על פי החוק בכל לב? זהו גבול דק שרבים לא מקפידים עליו. (יכול אדם להיות "מנוול ברשות התורה").

זה עתה חווינו מפץ פוליטי במדינה. דומני, שמה שקרה בשבועות האחרונים אינו מבשר טוב. יוקר המחיה מאמיר ורמת האלימות שוברת שיאים. מפכ"ל המשטרה, רב ניצב יוחנן דנינו, אמר השבוע בדיון בוועדת הפנים של הכנסת: "אם האזרח חש חוסר ביטחון או מאוים זו בעיה שלי ושל משטרת ישראל".

המשימה: להילחם באלימות

במקרה אחר ציין המפכ"ל כי אינו יכול לעמוד במשימות המוטלות עליו בשל היעדר כוח אדם מספיק. מעניין, מה צריך לקרות כדי שיימצא תקציב לכוח אדם נוסף למשטרת ישראל. האם נדרשת מחאה חברתית עם גוון חדש? במקום מחאת חסרי הדיור תגיע מחאת חסרי הביטחון? החץ מכוון למקבלי ההחלטות.

חץ נוסף מופנה גם אלינו. החינוך לסובלנות לוקה בחסר. יש סובלנות רבה מדי לאלימות וכתוצאה מכך חסרה הרתעה. היעדר ענישה מתאים יוצר תנאים נוחים להתגברותה של האלימות הן בקרב הנוער והן בקרב המבוגרים.

ש"נהיה עמלים בתורה"! - כל אחד בדלת אמותיו ישתדל למלא את החוק בכל לב. לא נקבל אלימות פיזית, לא נקבל אלימות מילולית. זו המשימה כעת!

חיים ומוות ביד הלשון

בסיום הפרשה, לאחר פרוט הקללות, הפרשה עוסקת בנדרים שהאדם נודר. "וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה'" (ויקרא, כ"ז,א'-ב').

"הכלי יקר" שואל: למה סמך הכתוב את הקללות לנדרים? "לומר, שישראל נודרים בעת צרה". אנו מכירים את התופעה, שבכול פעם שאדם נמצא בצרה כל שהיא הוא נודר ומתחייב שייעשה כך וכך או לא יעשה דברים שהיה רגיל לעשות.

רש"י מפרש את המילים "כי יפליא" - "יְפָרֵש בפיו". יש חשיבות גדולה לכל דיבור היוצא מהפה. השפה והדיבור הם אבן היסוד ביחסים שבין אדם לחברו.

לאחרונה למדנו שיעור מאלף בכיפוף וסלסול הדברים היוצאים מהפה. היינו עדים ליכולת וירטואוזית לשכוח דברים שנאמרו זה עתה. ישנה התעלמות מופגנת מאמירות מצוטטות ומרבים בפעלולי לשון. חלק מהפוליטיקאים בונים על הזיכרון הקצר של הבוחר.

בשבוע הבא חל חג השבועות, חג מתן התורה. מקובל כי בליל שבועות מקיימות קהילות ישראל "תיקון ליל שבועות". כנראה, כולנו צריכים איזה שהוא תיקון.