לא רק אנטישמים: תולדות הקומבינה של האירוויזיון
רוסיה מנקדת גבוה את בלארוס ולהפך, רומניה מצ'פרת את מולדובה ובחזרה והדוז פואה ההדדי בין יוון וקפריסין כבר מזמן הפך לבדיחה. מור לוי פורש את המארג הפוליטי והקומבינות שמאחורי הניקוד באירוויזיון וקורא למושחתים ללכת הביתה
גם אם מנחי האירוויזיון בבאקו שבאזרבייג'ן יצהירו בעוד מספר ימים שהדרמה בשיאה, שאת המתח אפשר לחתוך בסכין ושאף אחד לא יודע איך זה יגמר - יהיו לא מעט חובבי אירוויזיון שיוכלו לחלוק על הקביעה הזאת. לא בגלל שהתוכנית תהיה משעממת (אולי גם זה עלול לקרות), אלא בעיקר מכיוון שרבים יכולים לנחש את תהליך הניקוד מראש. אם לא במדויק אז וודאי את המגמה הכללית שחוזרת על עצמה מדי שנה.
כתבות נוספות לקראת אירווזיון 2012 ב-ynet:
אירוויזיון 2012: והמנצחת היא...
צפו: איזבו בחזרה על בימת האירוויזיון
איזבו כנגד כל הסיכויים?
כבר שנים שהניקוד באירוויזיון לא מפתיע אף אחד. המצב שבו קל לנחש איך תתנהג מדינה אחת כלפי אחת אחרת - הפך ליותר עצוב מאשר משעשע ונדמה שבמקום תחרות של שירי פופ, הפך האירוע למפגן פופוליטיקה והרעפת נקודות הדדית שמקורה בדיפולומטיה יותר מאשר אהבת מוזיקה. אם תרצו - יחסים בין לאומיים - גרסת המחזמר.
צפו ביוון וקפריסין מנקדות זו את זו שוב ושוב
תשאלו את יוון וקפריסין. צמד המדינות שחוץ מלשבור צלחות בשעות הפנאי שברו גם שיא בהחלפה של 12 נקודות ביניהן. כל הזמן. אפילו בהקראת הניקוד של החזרות הגנרליות לפני האירוויזיון עצמו. ככה, בשביל הצחוקים. המצב הזה עד כדי כך מגוחך, עד שבכל שנה, כשמגיע רגע השיא בו יוון מוסרת את הניקוד שלה ומכריזה על 12 הנקודות המסורתיות למדינת האי השכנה ולהפך, מגיב הקהל באולם בפרצי צחוק מתגלגל ולעיתים גם בקריאות בוז מחרישות אוזניים.
זו מציאות מטרידה במיוחד. סמי-שחיתות שמכניסה לא מעט לעג לתחרות המפורסמת. לעיתים, זה מגיע לשיאים בלתי נתפסים. למשל: השנה היא 2002. יוון שולחת לתחרות חבורת גברים בחליפות מדבירים שחורות שנעים כמו רובוטים ומבצעים שיר שנשמע כמו קוד שפותח כספת. קפריסין, בנדיבותה הרבה, מעניקה לזוועת ה-K-300 הזו 12 נקודות. ויוון? היא גמלה לה באותו דוז פואה מפנק. מיותר לציין שאף מדינה אחרת לא העזה להעניק לחבורת התיקנים המזמרת את מלוא הניקוד. אם צריך הדברה, כנראה שהמקרה הזה מתאים במיוחד.
לא מאמינים? צפו בעצמכם בג'וקים של יוון. זיכרו: קפריסין נתנה דוז פואה
ריח התרסיס נגד מזיקים נישא עד לרומניה ומולדובה - שתי מדינות נוספות בעלות סממנים תרבותיים זהים שמאוד נהנות להזדהות האחת עם השנייה. וזאת, בלשון המעטה. וגם הפעם, נראה שטיבו של השיר לא ממש משנה. לאירוויזיון שנערך בהלסינקי שלחה רומניה אף היא חבורת גברים בתחפושות, שזימרה בבליל של שפות אירופאיות שונות (מה לא עושים בשביל להתחנף לכמה שיותר מדינות). זה לא עזר, כי השיר הנוראי והילדותי ההוא התרסק בגמר בזכות מדינות שפויות שהתעלמו ממנו. ומי היחידה שהעלתה על דעתה להעניק לא פחות מתריסר נקודות טבין ותקילין? נכון. מולדובה. איפה שקית ההקאה אתם שואלים?
צפו בשיר של רומניה באירוויזיון 2007. לא לפני האוכל
לא הגינות ולא נעליים
אם חשבתם שכל הנקודות שהוענקו קודם הסריחו מחוסר הוגנות משווע, כדאי שתשימו לב לזה - ושתריחו טוב טוב את הנעליים שלכם. כלומר, את נעלי העקב של סברינה, כוכבת סרטי פורנו לשעבר שייצגה את קרואטיה באירוויזיון 2006 עם שיר שהנושא שלו היה לא פחות מנעל העקב שלה. עיקר הפזמון הכיל את צירופי המילים "אפריקה פפריקה", "שיץ שיץ" ו"סקס, סקס, סקס".
צפו בשיר הנוראי של קרואטיה מ-2006 והכינו כפכף
עד כה, משעשע ומעורר חמלה. אלא שמשום מה, רק שכנותיה של המדינה מצאו בשיר הזה חן כלשהו והעניקו לו ניקוד מהסרטים: 12 מבוסניה-הרצגובינה הסמוכה, ו-10 מסלובניה, סרביה ומקדוניה שנמצאות גם הן לא רחוק. מפתיע? לא. עושה חשק להעיף נעליים כמחאה? בהחלט כן.
ושלא תחשבו שהסיפור של נקודות, שחיתויות ונעליים נגמר כאן. כי כמה שנים אחרי כן - סרביה בחרה לשלוח לאירוויזיון מעין שיר עם בלקני מופרע שנקרא, איזו הפתעה: "הנעל". השיר, שנראה שבעקבותיו הגו את האמרה "הסנדלר הולך יחף", קיבל 12 נקודות הן מהשכנה קרואטיה והן מהשכנה מהקומה למעלה, סלובניה. נו, בשלב הזה, אתם וודאי כבר לא מופתעים.
צפו בשיר של סרביה מ-2009. אתם עוד עם נעליים?
וישנם מקרים בהם היחסים בין השכנות יוצאים משליטה. כך קורה כמעט כל הזמן בגוש המרכזי של הקומבינות, השחיתויות והחלפת הנקודות המרכזית - זו שבחסותה של אמא רוסיה. מדובר בחגיגה שלמה של מספרים שעפים באוויר ולכל כיוון במדינות שפעם היו בשליטתה של ברית המועצות.
רוסיה נותנת נקודות לבלארוס שמחזירה לה בחזרה אבל מחויבת גם לאוקראינה, שחייבת לצ'פר את לטביה בגלל שגיאורגיה, ארמניה, אסטוניה ואזרבייג'אן עשו אותו דבר. כל כך הרבה מדינות מעורבות בעסק שכבר לא נשאר שוחד לחלק. כך יוצא שיש כאלה שמסתפקות רק בשאריות של 7 נקודות ומטה. איזה אסון.
הצבעת לארמניה? אתה עצור!
היחסים הפוליטיים בין המדינות האלה ידעו כמה וכמה רגעים בלתי נתפסים. רגע השיא היה ללא ספק גם רגע השפל הגדול ביותר בתחרות: ארמניה ואזרבייג'אן התחרו יחדיו בגמר אירוויזיון 2009. לכאורה, מחזה שגרתי. אבל משהו באזרבייג'אן החליט לטשטש את המספר בתחתית המסך עם פרטי ההצבעה לשכנה השנואה - ארמניה. בנוסף, עשרות אזרחים שכן הצליחו להצביע לארמניה - נעצרו על ידי השלטונות וזומנו לחקירה. זו כנראה הסיבה שבגללה ארמניה בחרה שלא להשתתף בתחרות, שתיערך השנה באזרבייג'אן.
גם גיאורגיה חוותה דבר דומה. בקיץ 2008 ניהלה המדינה הקטנה מלחמה עקובה מדם עם רוסיה. כמה חודשים לפני כן זכתה האחרונה באירוויזיון, מה שהביא לכך שהתחרות של 2009 תיערך במוסקבה. רשות השידור הגיאורגית התלבטה ארוכות אם להשתתף באירוויזיון על אדמת רוסיה, ודאי אחרי מלחמה כה קשה שבמסגרתה ספגה המדינה אבידות כה רבות.
בסופו של דבר, הוחלט כן להשתתף ולשלוח שיר מחאה ששמו: "We Don't Wanna Put In", כפרפרזה על שמו של הנשיא הרוסי, פוטין. השיר, שהכיל מסרים פוליטיים מרומזים, נפסל מיידית על ידי איגוד השידור האירופי, מה שהביא לפרישתה של גיאורגיה מהתחרות באותה השנה.
צפו בשיר המחאה של גיאורגיה שנפסל
בכל זאת, כולם אנטישמים
ומה איתנו? "כולם אנטישמים, זה הרי ברור", "עזוב אותך, הכל שם פוליטיקה בתחרות הזו" או "יצאנו עכשיו למבצע בעזה, נראה לך שיתנו לנו משהו?" - הם רק חלק מהתירוצים השחוקים ששומעים כאן בכל שנה. ובכל זאת, האם יש ממש בטענות ששנאה ליהודים מתבטאת במיעוט הניקוד לישראל?
לפני כמעט שלושים שנה, ב-1983, עפרה חזה עמדה על בימת האירוויזיון במינכן וביצעה את השיר "חי", שנחשב עד היום לאחד הלהיטים הגדולים ביותר שיצאו מהתחרות והגיע עד למקום השני. למה רק למקום השני? כי הפער בין ישראל לזוכה, לוקסמבורג, עמד על 6 נקודות. בעוד ישראל נוקדה על ידי כל המדינות שהתחרו באותה שנה, רק טורקיה (וגם קפריסין, שכבר היתה מצויה בחציה תחת שלטון טורקי) בחרו להתעלם ולא לתת לישראל ולו נקודה אחת. ללוקסמבורג, אגב, היא העניקה שמונה, שהביאו לה את המקום הראשון. אנטישמיות? לשיקולכם.
"חי" של עופרה חזה. האנטישמיות הטורקית היתה עוד לפני המרמרה?
טורקיה לא רק לא ניקדה את ישראל, אלא גם הגיעה למצב בו לא השתתפה באירוויזיון אך ורק בגללנו. זה לפחות מה שקרה ב-1979, כשהתחרות נערכה בארץ ולטורקים החביבים זה לא התאים. (ב-1999, כשהתחרות חזרה לארץ, הם דווקא כן השתתפו). טוב, אז עוד היינו לפני דור ה"הכל כלול" וודאי שלפני המרמרה. בעקבות תקרית המשט ההיא, מעניין יהיה לראות איך ישראל וטורקיה תנקדנה זו את זו השנה, כשאת טורקיה מייצג זמר יהודי וישראל שלחה שיר שמקבל פרגון רציני ממעריצי אירוויזיון בטורקיה.
ולא רק הטורקים לא אוהבים אותנו, לכאורה. ב-1980, הייתה אמורה ישראל לארח שוב את התחרות אחרי שזכתה עם "הללויה". בגלל קשיים כלכליים, בחרה רשות השידור לוותר על האירוח והתחרות עברה להולנד. בהמשך, ויתרה ישראל גם על ההשתתפות עצמה בגלל שהוחלט לערוך את התחרות בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל. בעקבות הפרישה הישראלית החליטה לפתע מדינה צפון-אפריקאית מוסלמית להצטרף אליה - מרוקו. היא קיבלה מקום אחרון. ואחרי שישראל חזרה לתחרות, החליטה הממלכה לפרוש לאלתר ולא שבה לאירוויזיון עד ימינו. אולי טוב שכך.
ההופעה החד פעמית של מרוקו באירוויזיון (1980)
מרוקו לא לבד. למדינות ערב יש חשבון לא סגור עם תחרות הזמר האירופאית ששמה אותן בצד. והפרובוקציות לא עוזרות. רק לפני 7 שנים הצהירה לבנון על כוונתה להצטרף לאירוויזיון ואפילו כבר בחרה שיר שהיה אמור להתחרות ראש בראש מול שירי מימון שלנו בחצי הגמר באוקראינה. רשות השידור הלבנונית הודיעה כי בזמן שידור השיר הישראלי היא תחשיך את המסך ולא תאפשר להצביע לישראל, מה שהוביל להדחתה מהתחרות על ידי איגוד השידור האירופי. ומי נהנתה מפירות השקט שנשאר? ישראל, שהגיעה עד למקום ה-4.
אז מה היה לנו - אנטישמיות? הצבעות ידועות מראש? קומבינות בין מדינות חברות? הכל נכון. ולמרות זאת, האירוויזיון הוא אירוע כייפי שיש לו גם נקודות זכות. כי למרות כל הטריקים והשטיקים, ברוב המקרים, זוכה השיר הראוי. זה שנכנס למוח הכי טוב ושעבר הכי חזק את ההופעה על הבמה ברגע האמת. למרות שהפוליטיקה אכן משחקת תפקיד, המוזיקה חזקה מהכל ואצבעות המסמסים בתוספת ההתערבות של צוותי השיפוט הם אלו שמכריעים ויכריעו את הכף גם בשנים הבאות. וכן, תתפלאו, למרות הכל - לכל מדינה יש סיכוי, גם לישראל.
