"אמך מתה בגיל בו אין לצפות שהביטוח ישלם"

כרמלה ליבמן, החליטה לבלות את חופשתה בארצות הברית. את סידורי הנסיעה עשתה באיסתא. יש לנו עבורך ביטוח נסיעות מיוחד. כדאי לך לקנות אותו, הפציר בה סוכן הנסיעות.

מה כל כך מיוחד בביטוח הזה, הסתקרנה ליבמן. "מדובר בביטוח הנסיעות הנמכר ביותר בישראל", כך שיבח סוכן הנסיעות את מרכולתו. "הוא רחב במיוחד", הדגיש הסוכן, "והכול בו בהתאמה אישית".

ליבמן נענתה להפצרות הסוכן. שבועיים לאחר מכן הייתה במטוס, בדרכה לארצות הברית. לא חלפו 6 ימים מתחילת החופשה ועל ליבמן ניחת אסון. אמה אושפזה בבית חולים. למחרת חלה התדרדרות. האם נפטרה. ליבמן חזרה ארצה.

חברת הביטוח: "המווות היה צפוי"

בתום ימי האבל, פנתה ליבמן אל איסתא וביקשה שיפוי עבור הנזק שנגרם לה עקב קיצור הנסיעה. בסך הכול 5,133 שקל. איסתא והפניקס השיבו את פניה ריקם.

מדוע אתם מסרבים לשלם למבוטחת שלכם, פנה השופט אביהו גופמן מבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה, אל נציגי איסתא והפניקס.

המבוטחת רימתה אותנו, ענו השניים לשופט. היא לא סיפרה לנו כי קיצה של האם צפוי. היא נסעה לה לטייל בחו"ל וחשבה שאם אמה תמות, היא תחזור על חשבוננו.

השופט גופמן בדק וגילה כי לטענה זו אין ידיים ואין רגליים. "אני קובע חד משמעית שלא ניתן לקבוע שמותה של המנוחה היה צפוי לקרות באופן סביר בפרק הזמן בו המבוטחת הייתה אמורה לשהות בחו"ל".

כעת פנה השופט אל נציג איסתא וביקש כי זה יסביר לו מדוע איסתא לא אחראית.

אנחנו לא חברת ביטוח, הסביר הנציג. אנחנו מתווכים. רק חותכים קופונים. הפוליסה היא של חברת הפניקס. היא האחראית לשיפוי המטיילים.

אכן, קובע השופט, איסתא היא רק מתווכת. היא אינה חברת ביטוח. אין לה כל אחריות בעניין הביטוח כלפי לקוחותיה. השופט פטר את איסתא מכל אחריות.

ומדוע אתם לא משלמים, פנה השופט לנציג הפניקס, הרי אתם חברת ביטוח ויש אצלכם כיסוי לביטול נסיעה עקב מות בן משפחה.

זה נכון, השיב נציג הפניקס, יש בפוליסה שלנו כיסוי כזה. אבל יש גם חריג. כאשר נפטר בן משפחה בן שמונים ומעלה, אין כיסוי.

מאות סעיפים קטנים בחוזה אחיד

השופט חיפש בשובר הביטוח שנמסר למבוטחת בעת עשיית הביטוח ולא מצא שם זכר לחריג הקובע כי בן המשפחה שנפטר חייב להיות בן פחות משמונים.

אתה לא מחפש במקום הנכון, מיהר נציג הפניקס לסייע לשופט בחיפושיו. החריג רשום באותיות הקטנות, בסוף סעיף 4.1.3.2 בעמוד 9 לפוליסה הסטנדרטית של החברה.

כאן ראוי לתת הסבר קצר. כל עסקת ביטוח מורכבת משני מסמכים. הראשון מכיל את פרטי עסקת הביטוח הספציפית. יש בו פרטים מזהים של המבוטח, סוג הכיסוי ועוד פרטים כמו תקופת הביטוח, גובה הפרמיות וסכומי הביטוח. המסמך השני הוא הפוליסה הסטנדרטית. מסמך זה הוא חוזה אחיד, המכיל מאות סעיפים ועשרות עמודים. הפוליסה הסטנדרטית לא נמסרת למבוטח עם עשיית הביטוח. היא אמורה להישלח אליו. לעתים קרובות יש בה סעיפים המצמצמים מאוד את זכויות המבוטח.

נחזור כעת אל המקרה של ליבמן. בינתיים, השופט סיים לחרוש את הפוליסה הסטנדרטית ומצא את החריג. אולם, מציאת החריג לא סיפקה את השופט. לדעתו, החריג היה צריך להופיע גם בשובר הביטוח שנמסר למבוטחת. לא זו אף זו, הוסיף השופט, אפילו בפוליסה הסטנדרטית החריג לא הופיע במקום הנכון. במקום להיות רשום בפרק החריגים של הפוליסה, שמו אותו בפרק הכיסויים. מדובר בפגם אשר מצביע על כך שהפניקס לא עמדה בחובה המוטלת עליה ליידע את המבוטח על חריגי הביטוח וגם לוודא שהמבוטח מבין את החריגים.

אולם השופט לא חסך את שבט ביקורתו גם מהמבוטחת. "בגיל שאליו זכתה אמך להגיע, מעל 80 שנה, היה עליך לצפות אפשרות כי חברת הביטוח לא תחזיר לך את כספך אם החופשה תקוצר בעקבות מותה. עליך להבין כי חברת הביטוח קובעת את הפרמיות על פי חישוב אקטוארי הבנוי על סיכון וסיכוי".

תוצאה משונה

לאור כל האמור, השופט הגיע למסקנה כי הן הפניקס והן המבוטחת חולקות באחריות למחדל ופסק כי על הפניקס לשלם למבוטחת רק מחצית מסכום נזקיה בגין קיצור הנסיעה.

לדעתי, זו תוצאה משונה ביותר. ראשית, מאין למבוטחת שתדע כי הפניקס לקחה בחשבון קביעת הפרמיות רק מוות של בני משפחה בני פחות משמונים שנה. בדקתי מספר לא מבוטל של פוליסות בחברות אחרות וחוץ מחברה נוספת אחת, מגדל, לא מצאתי שם חריג שכזה.

שנית, מדוע השופט שחרר את איסתא מכל אחריות? לדעתי, איסתא אמורה להתאים את פוליסת ביטוח הנסיעות שהיא מוכרת לצרכי המבוטח. היא גם מבטיחה באתר האינטרנט שלה לעשות זאת. לו הפקיד מטעמה היה שואל את ליבמן בני כמה הוריה, בוודאי היה מבחין מיד (אם מדובר בסוכן מקצועי) כי הפוליסה שהוא מוכר לא מתאימה לה והיה רוכש לה פוליסה בחברה אחרת בה אין חריג שכזה. יש כאן מחדל חמור של סוכן איסתא, מחדל שעל פי החוק והפסיקה, הפניקס הייתה צריכה לשלם עליו.