הילה בצלאלי בראיון אחרון: "בוערת מהתרגשות"
מחייכת, מלאה ציפייה ודריכות. בסרט דוקומנטרי על טקס הדלקת המשואות בהר הרצל צילמו היוצרים גם את סגן הילה בצלאלי, יומיים לפני שנהרגה בקריסת עמודי התאורה. היא סיפרה על חלומה להגיע לשם "בתור קצינה, ולהצדיע"
"זה בוער בכל הגוף. זה מתחיל להיות אמיתי, אתה רואה את זה בחושך ואתה מתחיל להתרגש כי יש לך קהל. אני ממש רוצה להיות בטקס. זה כבר לא עוד חזרה וחזרה, זה אמיתי וזה קורה, ועוד מעט הרחבה פה תתמלא באנשים. אני מאוד רוצה להיות שם. לעבור את כל ההתרגשות הזאת, לראות את החברים מתרגשים סביבי, ואני אהיה עם הבגדים והנעליים, אהיה מצוחצחת ומסודרת ולא אעלה לטקס? זה ממש חבל לי, אבל שוב, מה אני יכולה לעשות?".
ביום ה-30 למותה של סגן הילה בצלאלי בחזרה לטקס הדלקת המשואות בהר הרצל, נחשפות עדויות מצולמות שלה ממקום האירוע, שמקבלות משמעות חדשה נוכח הטרגדיה שגדעה את חייה. "המזל לא היה לצדי", אמרה בהתייחס לעובדה שנקעה את רגלה בחזרות לטקס. "מה שיהיה יהיה. אני מבחינתי עושה את המיטב והכי משתדלת, וזה לא תמיד קל וכיף. גם אני, אמא, אבא והאחים מאוד רוצים שאשתתף בטקס", אמרה בצלאלי לאבי וייסבלאי ואלירן קנולר, שצילמו סרט דוקומנטרי בשם "הטקס". צפו בקטע שבו מדברת הילה:
השניים תיעדו במשך ארבעה חודשים את ההכנות לטקס יום העצמאות המסורתי שמתקיים מדי שנה בהר הרצל, ועקבו אחר מפקדו, אלוף משנה דויד רוקני. במהלך הצילומים תיעדו השניים גם את המשתתפים, בהם כאמור בצלאלי ז"ל. איש לא שיער בדימיונו שהראיון שצולם ימים ספורים לפני מותה, יקבל משמעות שכזו. ודאי לא המשפחה, שצפתה בקטעים יחד עם היוצרים.
תחילה שאלו אותה המראיינים מה לדעתה יקרה ביום הטקס ואם היא חושבת שתזכה ליטול בו חלק, כיוון שלא כל החיילים שמתכוננים לאירוע בחזרות גם משתתפים בו ברגע האמת. "אנחנו מחכים לגזר הדין" ענתה בצלאלי. "אני מחכה שהוא (אלוף משנה דוד רוקני) יבחר בימים הקרובים", כך תיארה את המתח שאופף את החיילים לגבי ההכרעה מי יזכה לצעוד על הבמה בטקס המרכזי.
בצלאלי הוסיפה כי היא מודעת לאפשרות שאולי לא תזכה להשתתף גם בחזרה הגנרלית וגם בטקס: "אני מקווה שנצמצם נזקים ונופיע בטקס המרכזי ולא בחזרה,
אבל אני מבינה כשכנראה זה לא תלוי בי. מה שיהיה יהיה. ניתן לרוקני לעשות את ההחלטות, אני בסדר עם כל החלטה".
למראיינים סיפרה כי מאז שהיא זוכרת את עצמה היא מגיעה לטקס בהר הרצל. "תמיד התחלתי את הערב שלי פה, אי אפשר לוותר על זה, מדובר בטקס עם עוצמה אדירה. תמיד מרגש מחדש, יש בו המון כוח וממלכתיות, זה טקס מדהים לטעמי. בשנה שעברה הגעתי לפה בתור חיילת ואמרתי לעצמי, 'אני רוצה לבוא לפה בשנה הבאה בתור קצינה ולהצדיע'. ממש חיכיתי לזה. ועכשיו אני פה בתור צועדת, זה אפילו מיוחד יותר".
אביה של הילה, ירון, סיפר שכשראה את התיעוד היה "עצוב מאוד וגאה בו זמנית. לא בכיתי, אני תופס את עצמי להיות חזק ליד האישה והילדים. כולם שבורים אז אני משתדל להיות חזק, מישהו צריך לתפוס את כולם. כשאתה צופה בה מדברת אתה רואה מה גידלת - את הפוטנציאל שהיה והתבזבז".