בחינות בגרות - אפשר גם אחרת

נושא הבגרויות עלה לא פעם אחת לדיון, כאשר האחרון שהציף את הדיון מחדש היה יאיר לפיד. האלטרנטיבה שנתן לפיד היא ביטול רוב הבגרויות, הצעה שיש בה בעיקר פופוליזם ואינה מהווה חלופה אמיתית לבעיות המערכת. ללא מטרה מוגדרת מראש, ביטול בחינות הבגרות יביא לירידה במוטיבציה של התלמידים ללמוד ושל המורים ללמד.

ראשית, אני מציע לבטל את בחינות החורף. יצירת מסגרת קבועה ואווירה של יציבות והמשכיות דרושה על מנת לפתח מרכז פנימי חזק ויציב, עצמאי ויוצר אצל התלמידים. יצירתיות וגמישות פנימית אינן מתפתחות ללא בסיס יציב. יצירת מסגרות בלתי קבועות ומשתנות פוגעת בקביעות, בסדר ובמסגרת שהוא כה צריך. השימוש המתבצע בבגרויות החורף במרבית בתי הספר יוצר צורך בשינויי מערכת המתרחשים במחצית השנה, כמו גם שינויי מערכת הנדרשים בתקופת בחינות הבגרות. שינויים אלו מנוגדים לאותן דרישות חינוכיות של יצירת מסגרות קבועות ויציבות. שיבוש הרצף הלימודי פוגע הן בהתפתחות הנפשית של התלמיד והן בהישגיו הלימודיים. ביטול בגרויות החורף יפחית את הצורך בשינויי מערכת במהלך השנה וייצור מערכת יציבה וקבועה יותר הן לתלמידים והן למורים.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

15 דקות של פחד בדרום תל-אביב / אבי שושן

הכסף לא יציל אותי / שלמה קראוס

גם בנושא המיקוד נדרש שינוי. בשנים הראשונות פורסם המיקוד תקופה קצרה מאוד לפני בחינות הבגרות. אלא שככל שחלף הזמן פרסום המיקודים הוקדם. הפרסום המוקדם יוצר איוולת נוראית כאשר מורים מנצלים את הפרסום המוקדם כדי להשמיט נושאים שאינם נכללים בבחינת הבגרות. ישנם מקצועות שהשמטה זו אינה מזיקה, במקרים רבים השמטת נושאי לימוד היא לא פחות מפשע.

המיקודיות מאפשרות לתלמידים להצליח במאמץ חד-פעמי ומאלצות את ההורים להוצאות כבדות. משום שהורים רבים אינם יכולים לעמוד בנטל הרכישה מעמיק חוסר השוויון החברתי-כלכלי בחינוך. תהליך חוסר השוויון הכלכלי-חברתי הזה מנוגד לתפקיד מערכת החינוך הציבורית, שתפקידה חינוך שווה לכל וצמצום הפערים החברתיים-כלכליים.

בהיעדר בחינה חיצונית מסכמת, נעדרים מורי חטיבת הביניים דחף להספיק את חומר הלימוד. התוצאה של תהליך זה הוא חוסר בידע חיוני ומהותי. חוסר הידע המצטבר במהלך השנים פוגע בהבניית ידע נוסף, בהבנת הידע החדש ובשימוש בידע קודם לצרכים שונים. במעבר בין חטיבת הביניים והחטיבה העליונה עלולים לפגוע פערים אלו בהישגיו של התלמיד בהצלחה בבחינות הבגרות.

מבחני הבגרות במתכונת הנוכחית דורשים מאמץ חד-פעמי, כאשר כל שנות הלימוד הקודמות אינן מהוות שקלול בציון הסופי. עובדה זאת יוצרת חוסר דחף מצד מרבית התלמידים למאמץ לימודי במהלך שנות הלימודים האחרות. ציון הבגרות מייצג הצלחה רגעית ולא תוצאה של תהליך לימודי ארוך טווח. ברמה החינוכית הדבר מלמד כי ניתן להגיע להישגים ללא צורך בהשקעה לטווח ארוך.

הצעת חלופה

לנוכח הבעיות שהוצגו, החלופה שאני מציע היא יצירת מערכת הערכה רב-שכבתית: מבחן מסכם בסוף כל שנה בחודש יוני, כאשר ציון הבגרות ייקבע באמצעות שקלול כל הציונים במהלך כל שנות הלימוד החל מחטיבת הביניים ועד לסיום לימודי התיכון. הציון השנתי ייקבע בשקלול שווה של ציון המורה וציון הבחינה המסכמת.

חלופה זו דורשת בניית תוכנית לימודים קשיחה שתחייב את כלל בתי הספר. לדוגמה: כיום ניתנות בחטיבה העליונה שש שעות שנתיות למקצוע האזרחות, כאשר מנהלי בתי הספר יכולים לפרוס את השעות על פני שלוש שנים, שנתיים וכו'. החלופה תדרוש שכל התיכונים ייחלקו את השעות בהתאם להחלטת הגורמים הפדגוגיים במשרד החינוך ללא אוטונומיה בנושא.

מצד אחד, החלופה תפחית את העומס על התלמידים והצורך בלימוד כמות מסיבית של חומר למבחן יחיד. מצד שני, היא תדרוש מהם השקעה לטווח ארוך משום שהציון הסופי שלהם תלוי בעבודה לאורך זמן. למורים יינתן כוח מול התלמידים מאחר ולציון שהם יתנו ישנה משמעות אמיתית. הדחף אצל התלמידים להצליח גם בחטיבת הביניים יגבר. מאידך יהיו המורים מחויבים להספיק את החומר והם יצטרכו לגלות אחריות גדולה יותר כלפי הצלחת התלמידים.

שניר גולדפינגר, מורה לאזרחות, סטודנט לתואר שני בלימודי דמוקרטיה. כותב ועורך אתר "דברים שרציתי לומר", שנועד לחזק ולהעמיק את הדיון הציבורי.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il