שעת כושר בעבודה ובמימון המעסיק: מי מרוויח?
האם למעסיק משתלם לפנות זמן לפעילות ספורטיבית לעובדיו? נועם בוסידן, מנכ"ל משותף בהייטק זון: "עשרות מחקרים שנערכו בנושא קובעים באופן חד משמעי כי ביצוע פעילות ספורטיבית הוכחה כאקט שמעלה באופן דרמטי את זמינות האנרגיה הפיזית והנפשית"
מנתוני הסקר שביצע מועדון הצרכנות הייטק זון, לקראת מרוץ ההיי-טק הראשון בישראל שהתקיים לפני כשבועיים, במסגרתו רצו למעלה מאלף עובדי חברות היי-טק במסלול ייחודי למרגלות הר הפסולת, עולה כי רבים מהעובדים מביעים עניין במרוצים ובתחרויות, ומשתתפים בתחרויות, במרתונים ובטריאתלונים בארץ ובחו"ל.
- למה, בעצם, תעשיית ההיי-טק מצטופפת במרכז?
חרף הצלחת יוזמה זו, המציאות בשטח מלמדת כי בשל סדר היום הצפוף, עובדים רבים, שאינם "פריקים" של פעילות ספורטיבית, אינם מצליחים למצוא את הזמן לבצע פעילות זו והחברות שמודעות לכך, שוללות על הסף את הרעיון של ביצוע פעילות זו על חשבון זמן העבודה.
אמנם, על פי מודל זה, העובד עובד שעה אחת פחות ולכאורה הארגון מפסיד שעת עבודה, אולם בפועל, "הדרייב" שנטען בעובד במהלך שעת אימון זו, מגביר מספר מונים את רמת תפוקתו בשעות עבודתו הנותרות.
לדברי נועם בוסידן, מנכ"ל משותף בהייטק זון: "עשרות מחקרים שנערכו בנושא קובעים באופן חד משמעי כי ביצוע פעילות ספורטיבית הוכחה כאקט שמעלה באופן דרמטי את זמינות האנרגיה הפיזית והנפשית, שמתורגמת להנעת העובד. ומעלה את שביעות רצונו. המדובר על משאלתו של כל מנהל משאבי אנוש, שמקדיש חלק בלתי מבוטל ממרצו לצורך הנעת תהליכים תומכי תפוקה".
מנתוני סקר שערכה החברה עולה כי כמעט כ-60% מעובדי ההיי-טק שרצים דרך קבע, עושים זאת בין השאר בשל העובדה כי הפעילות משפיעה באופן ישיר על ביצועיהם במסגרת מקום העבודה וכ-57.6% סבורים כי ריצה מסייעת באופן משמעותי ליכולת לשמור על ריכוז לאורך זמן, ומאפשרת להם להתמודד עם הלחצים הרבים שמאפיינים את העבודה בתחום.
אין זמן
בו בעת, בפועל, מציין גדי ברייר, פסיכולוג, מנכ"ל חברת הייעוץ יהב , כי אחת מהבעיות המהותיות היא, כי במקומות תעסוקה רבים, יום העבודה מתחיל בשעה מוקדמת: שבע וחצי בבוקר, שמונה ואף תשע, ולכאורה, אין לעובד די זמן על מנת לכלול בין שאר מטלותיו בבוקר, גם ביצוע פעילות ספורטיבית.
"בין ארגון הילד לגן או לבית הספר לעמידה בפקקים, העובד לרוב, לא יכול טכנית לבצע זאת. וכך, מכורח זה, הזמן היחיד שנותר לביצוע פעילות ספורטיבית הוא לאחר תום יום העבודה".
"עובדים רבים, בין אם בצדק ובין אם לאו, מסרבים להיענות להצעת המעביד כי יבצעו את הפעילות בשעות אלו, אף אם כאמור, מדובר על מימון חלקי או מלא של פעילות זו , או לחילופין, אף כאשר מדובר על ארגונים שבקומפלקס שלהם קיים חדר כושר".
הזמן הפנוי אינו נחלתו של המעביד
"לדבריהם, הזמן הפנוי שלהם אינו נחלתו של המעביד. בהתאם לכך, העת היחידה לביצוע פעילות ספורטיבית הינה במסגרת שעות העבודה, אולם נכון להיום, מעטים הם הארגונים או החברות שמסכימים לאפשר לעובדים להקדיש כשעה מזמן העבודה, לצורך ביצוע פעילות זו, במימון המעביד כמובן".
"להבנתי", מציין ברייר, "מדובר בתפיסה שגויה שהתקבעה בתודעת הארגונים, וחבל שכך. ההפסד שהם סופגים הינו כפול: ראשית סביר להניח כי כל ארגון שיבצע מהלך מחקרי מסודר, המבוסס על מתודולוגיה רלוונטית, ימצא את עצמו בסופו של יום עם תוצאות שישנו לחלוטין את תפיסתו ביחס לכך. אמנם, העובד עובד שעה פחות, ולכאורה הארגון מפיק ממנו פחות, אולם בפועל, הדרייב האנרגטי שנטען בעובד במהלך שעת אימון זו, תגביר מספר מונים את רמת תפוקתו בשעות עבודתו הנותרות".
"זו משוואה פשוטה, ללא נעלמים. כמו כן, מתן אפשרות זו, תגביר לאין שיעור את תחושת הלויאליות של העובד לארגון".
"חרף המשמעות והתועלת המרשימה שצומחת לארגון מישום תפיסה זו, מעטים הם הארגונים שמוכנים לבצע את הפיילוט, אף לפרק זמן קצר".
"אין ספק", מסכם ברייר, "כי יוזמות סופרטיביות, הינן יוזמות ברוכות, אולם מלבד עיסוק בבריאותו הנפשית, קיים הכרח לקחת חלק פעיל יותר בהקניית סביבת עבודה שמעודדת עובדים לשמור על בריאותם".
לפנייה לכתב/ת 
