היי, מה עם ה' באייר?

ההחלטה שהתקבלה על-ידי ועדת השרים לענייני חקיקה, לפיה יום העצמאות יחול תמיד בימי חמישי, היא לכאורה החלטה טכנית הנובעת מן העובדה שבמציאות הקיימת בשנים האחרונות, לאחר שינויי חקיקה, ממילא יום העצמאות אינו חל בדרך כלל בה' באייר. אולם למעשה, החלטה זו מסמלת תהליך של העדפת שיקולים של נוחות עסקית או בליינית (סופשבוע ארוך) על פני הקשר הרגשי וההיסטורי לתאריך ולסמליו.

• איי לייק ynet יהדות בפייסבוק!
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• 60 אלף חרדים נגד האינטרנט: לשחוט את יצר הרע
• תכירו: הבית היהודי של יוצר האוס
• תל-אביב? ירושלים היא בירת הפולרליזם/ דעה
  

על-פי הלוח העברי, ה' באייר יכול לחול בימים שני, רביעי, שישי ושבת. על-פי החוק כיום, אם הוא חל בשישי או בשבת, ממילא יום העצמאות מוקדם ליום חמישי. אם הוא חל ביום שני – החג נדחה ליום שלישי (כדי לא לקיים את אירועי יום הזיכרון במוצ"ש), ואם הוא חל ביום רביעי – הרי שיום העצמאות אכן חל בה' באייר. ואולם כעת, על-פי החלטת וועדת השרים, אם ה' באייר יחול ביום שני, הרי שיום העצמאות ייחגג ביום חמישי, ח' באייר, וגם אם ה' באייר יחול ביום רביעי, הוא יידחה ליום חמישי, ו' באייר.

בדיקה מדגמית של 20 השנים הקרובות מגלה שטענת מקדמי החוק מ"ישראל ביתנו", לפיה "גם על פי המצב כיום כמעט בכל פעם יום העצמאות נחגג ביום חמישי", היא פשוט מסולפת: ברוב המקרים בשנים אלו ה' באייר יחול ביום שני (ואז יידחה על פי החוק הקיים ביום אחד) או ביום רביעי (חמש פעמים) ואז יום העצמאות אכן יחול בה' באייר.

נכון שגם כיום ברוב המקרים יום העצמאות אינו חל בה' באייר. אך אינו דומה מצב שבו היום נדחה או מוקדם ביום אחד, כמו המצב על-פי הצעת החוק, שעל פיה הוא עשוי להידחות גם בשלושה ימים.

מחיר הוויתור על ה' באייר

לוויתור המוצע באופן קבוע על ה' באייר יש מחיר סמלי ורגשי. לכל אחד מאיתנו יש זיקה רגשית לתאריכים מיוחדים בחייו: יום הולדתו או ימי ההולדת של הקרובים לו, יום נישואיו, חגים, אירועים היסטוריים או משפחתיים וכדומה, ולהבדיל – ימי זיכרון של בני משפחה וחברים.

גם אם בפועל לעתים נבצר ממנו לציין את הימים המיוחדים הללו בדיוק בתאריך שבהם הם חלים, עדיין המציאות שבה במקרים רבים הוא אכן מציין את האירוע ביום קיומו, יקרה ללבו של כל אחד. דומני שלא ניתן למצוא

אדם שבאופן קבוע אינו מציין את האירועים הללו ביום שבו הם התרחשו. גם במסורת היהודית קיימת מציאות שבה אירועים נדחים או מוקדמים, אך עדיין לא בגלל זה מוותרים לחלוטין על הזיקה הרגשית וההיסטורית לתאריך המקורי, ודווקא כך זיקה זאת נשמרת.