שתף קטע נבחר

עולם חדש מופלא: תענוגות הקריאה בסמארטפון

אריאנה מלמד מעולם לא בטחה באמת במכשירים חשמליים מכל סוג, עד שנכנסה לעולמה אפליקצית הקריאה בסמארטפון החדש. בלחיצת כפתור היא גילתה שהאחים גרים כתבו הרבה יותר אגדות ממה שחשבנו, ושמארק טווין קצת מתוסבך

להפרעה שלי אין שם והגדרה ממצה, אבל אני בטוחה שאני לא האדם היחד בעולם שסובל (או נהנה) ממנה. אני לא טכנופובית, ואם תתנו לי מכשיר והוראות למשתמש, בסוף - אחרי שאמלמל משהו על איכות הכתיבה הטכנית בעברית - אצליח להפעיל אותו. אולי הוא יהפוך לחלק מחיי, אבל אין סיכוי שאתאהב בו. גאדג'טים מכל סוג ולכל מטרה מעוררים בי שיעמום עמוק ורצון עצום לברוח לספר.

 

מארק טווין. דרך מסך הטאצ' הכל נראה אחרת  (צילום: gettyimages, shutterstock) (צילום: gettyimages, shutterstock)
מארק טווין. דרך מסך הטאצ' הכל נראה אחרת (צילום: gettyimages, shutterstock)

 

חפצים עם מסכים וכפתורים סמויים ומיליון פונקציות חיוניות לזולת - הופכים לחלק מחיי רק אחרי בחינה מדוקדקת של תועלתם לעומת כמויות האבק והטרחה הכרוכות באירוח המתמיד שלהם בביתי. עד היום אין לי מיקרוגל, טאבלט, קונסולת משחקים מפונפנת, מיקסר תעשייתי משוכלל והמון חפצים שגורים אחרים שלא עמדו במבחן ה"מה ייצא לי מזה".

 

כל זה כמובן לא הכין אותי לעוצמתה של האהבה החדשה שלי, ותסלחו לי אם הרצון לחלוק אותה אתכם יישמע קצת מפגר, במיוחד לפלח האוכלוסיה המורכב מקוראים למרחקים ארוכים - שהם גם טכנופילים מובהקים. נפגשנו דווקא אחרי ניסיון כושל להתאהב. לפני שנתיים קבלתי במתנה קינדל, למרות שהודעתי שאני לא רוצה ולא צריכה אחד כזה. התחלתי לקרוא, התגברתי על המעבר מספר למסך ושמחתי במהירות ההורדה של הספרים - אבל לא הצלחתי להתמיד. בהיעדר תאורה ראויה, צריך לקרוא עם פנס.

 

באור מלא, קצת קשה להבין מה כתוב. ספרים מאוירים הופיעו בו רק בשחור לבן, כלומר - במגוון גוונים של אפור-בירוקרטי-מדכא. לא התמכרתי, ולא יכולתי להשליכו הפחה כדי לא להעליב את האיש שרצה לשמח אותי בו. ואז חילקו בעבודה טלפון חכם שכזה, שגם אותו קיללתי קצת כתוספת מיותרת ומעצבנת לחיים - עד שסיפרו לי שיש אפלקיציות של קוראי ספרים, לגמרי בחינם, ואני חייבת לנסות.

 

הזדמנות לחרוש את הקלאסיקה

וזו היתה הפתעה עצומה ומענגת לגלות את הקינדל הלא-אהוב כשהוא מותאם בדיוק, אבל בדיוק, למה שתמיד חלמתי עליו. הנה אפשרות לקרוא בלי להיות תלויה במכשיר מיוחד או בחפץ שמיועד רק לקריאה, אפשרות להמשיך ולקרוא עוד ועוד ובכל מקום, בלי להוסיף אפילו ספר פיזי אחד למדפים הקורסים ממילא, אפשרות (תיאורטית, כי לעולם לא אספיק) לצרוך עשרות אלפי ספרים בחינם - ולממש את ההבטחה שלי לעצמי, להתחיל סוף סוף לחרוש את הקלאסיקה המערבית בצורה מסודרת.

 

אקדים ואומר, שהשמחה העצומה הזאת מתקיימת רק באנגלית ובשפות אחרות. פרויקט בן יהודה העברי, בו מתרגמים ספרות קלאסית בת 70 ויותר, שאינה מלווה בהגבלות מכוח זכויות יוצרים, לפורמט המתאים לרשת, עדיין לא הותאם לאנדרואיד. זו לא הבעיה החשובה באמת: גם אם יותאם, לא אוכל למצוא בו קלאסיקה עולמית. הספרות העברית המרתקת, המפליאה והמצוינת שנכתבה לפני שנים - יסלחו לי טהרני התרבות המקומיים - היא לא בדיוק קורפוס שנועד לצריכה אסקפיסטית ומזדמנת, וגם לא קורפוס עשיר במיוחד.

 

קוראי העברית חובבי הקלאסיקה תלויים, איפוא, בתרגומים, ועדיין אין מפעל מקומי אחד שמציע מבחר עולמי גדול, ובטח שלא בחינם. סביר להניח שגם לא יהיה כזה בשנים הקרובות, גם אם יתרגמו עוד ועוד, מפני שהוצאות הספרים אנוסות להחזיר את ההשקעה וגם כפופות לחוקי זכויות יוצרים - וגם, לצערי, לא ממהרות לשמח את חובבי הקלאסיקה בכותרים חדשים-ישנים שאפשר לקרוא במכשירים תומכי-עברית.

 

אבל לקינדל בתצורתו האנדרואידית והאייפונית יש מילון, ובהקשה פשוטה אחת על המילה הלא-מובנת הוא מופיע בשקט גמור ופותר כמעט כל בעיה לקסיקלית, כך שמי שהאפשרות לקרוא משמאל לימין מפחידה אותו עוד מימי ה- Unseen המאיים בתיכון, יכול להירגע. חוץ מזה, מיטב החוקרים סבורים ששימוש בשתי שפות מעכב את הזדקנותו של המוח. לא תנסו?

 

סיבה להדליק את המכשיר

ומי שלא יודע איך עושים זאת: בחנות האפליקציות, מורידים Kindle . פותחים ויוצרים חשבון ב"אמזון", וזה מחייב להמציא שם משתמש וסיסמה אבל ממש לא מוכרחים לקנות כלום. משם מתחילים לחפש - ומוצאים מבחר ענק, מדהים בהיקפו, מ"פרויקט גוטנברג" העולמי בהתאמה לתצורת הקינדל, ועד רומנים רומנטיים גרועים במיוחד שהמחברים (בעיקר מחברות) שלהם לא עמדו בפיתוי המפוקפק להגיע לתהילת עולם אלקטרונית.

 

עוד יציעו לכם הגיגים תיאוסופיים בפרוטה (אה, בחינם), ספרי ילדים לא כל כך מוצלחים, כותרים שיעזרו לכם למצוא אושר בששה שלבים פשוטים: בקיצור, כל דבר שיש גם במדפים של "סטימצקי" ו"צומת ספרים", ואפשר להתעלם מכל אלה בחן ולהגיע לסיבה שבגללה הדלקנו מכשיר.

 

עוד קודם לכן, שחקו קצת עם אפשרויות התצוגה - האפשרות להתאים את גודל האות המודפסת, הבהירות וצבעי הרקע לרצונות שלכם היא סוג של שדרוג שספר פיזי לעולם לא יוכל לספק. מאידך, אין ריח ואין מספרי עמודים. יש קוראי-ספרים דיגיטליים אחרים להורדה בחינם, בהם אפשר להתגבר על החוסרים הללו באמצעות דפים שנראים כמו קלף מצהיב אשר מדמה דפדוף פיזי. אחרי כמה ניסיונות, מצאתי שהקינדל מתאים לי יותר מאופציות אחרות, אבל טרם ניסיתי את ה- Nook של ברנס אנד נובל, ולו משום העובדה שהוא לא זמין בישראל.

 

אחרי כל השיעמום הטכני הזה, הורדתי (בחינם, ותוך שניות) 24 כרכים של כל כתבי

מארק טווין. למה? כי רציתי. כי מעולם לא קראתי אותו במקור. כי לעולם לא אטרח לשאול בספריה או לקנות את כל 24 הכרכים כדי לנבור בהם. כי עצם ההורדה לא יוצר שום מחויבות לקרוא, בחינת "קניתי אך טרם הספיקותי לעיין".

 

שעות ארוכות של נחת בהמתנה אצל רופא השיניים, בנסיעות בין-עירוניות, בלילות לבנים, בטיולים עם הכלבים. ימים ארוכים של חדוות גילוי, כמו למשל - שספר המסעות בו מתואר גם טיול הצליינים בארץ הקדושה, ובו טווין מרבה לתאר את עוניה, כיעורה, צחיחותה וזעירותה של הארץ המובטחת, כמו גם את טמטומם, מחלותיהם וכיעורם של תושביה - בעצם נכתב מתוך תסכול עמוק של רומנטיקן ילדותי שגדל על סיפורי התנ"ך, ודימה שהכנרת גדולה לפחות פי עשר מאגם טאהו המופלא.

 

והנה עוד גילוי: מצאתי המון אגדות של האחים גרים שבכלל לא תורגמו לעברית. ועוד אחד, כמעט אחרון: ש"סיפורי למה ככה" של קיפלינג עדיין יכולים להפיק מאשה מבוגרת פרצי צחוק גדולים ללא שליטה, כאלה שצריך להתנצל עליהם בפני כל היושבים בתור במשרדי מס הכנסה. וזאת רק ההתחלה, כי אחרי מארק טווין וקיפלינג אני מתכוונת להסתער על ספרי ז'ול ורן שהחמצתי בילדותי - רק מפני שלא תרוגמו לעברית. ואם לא אחבב מי מהם, יש באופציה הסמארטפונית מענה לחלומותיו של כל מבקר ספרות: תמיד אפשר למחוק ספר שלם, בלי שום רגשי אשמה.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
הסמארטפון. מיליון פונקציות חיוניות לקריאה
צילום: shutterstock
לאתר ההטבות
מומלצים