"להראות לעולם את ארץ ישראל היפה"

מה יוצא לך מזה? זו השאלה הראשונה ששמעתי מחברים, משפחה ואפילו נהג המונית שאסף אותי בבוקר שאל למה אני הולך להוביל משלחת של סטודנטים לא יהודים לסיור בארץ. מתברר שבעולם בו אנחנו חיים מאוד קשה לקבל את העובדה שלאחר שהייה של 9 חודשים בחו"ל, אדם מחליט לעשות משהו לא לביתו ומקדיש חלק נכבד מהחופשה השנתית הקצרה שיש לו בארץ, כדי להוביל קבוצה של 16 סטודנטים ברחבי ישראל.

תקראו לזה ציונות, תקראו לזה שליחות, אבל אני מרגיש שרק בדרך הזו דעת הקהל העולמית על ישראל תשתנה. לא עוד שיח פוליטי ודיונים על הקונפליקט או איראן, אלא להראות לעולם את ארץ ישראל היפה, ההיסטורית, זו שכיום היא מעצמה טכנולוגית ושהבעיות המדיניות הן רק שבריר ממה שהיא באמת.

לפני כמה חודשים החלטתי לעשות מעשה ולהתחיל לתכנן את המשלחת הראשונה מסוגה ממישיגן. אומנם בעבר יצאו משלחות של סטודנטים לארץ, אבל במתכונות שונות שבעיקר היו לנופש ופחות לעניין המודעות. למען הגילוי הנאות אני מודה שהיססתי. כמו כל סטודנט MBA בחודש ינואר הייתי במצב של חוסר ודאות. מדובר בתקופה מאוד לחוצה שמלווה באינספור ראיונות, הכנות לראיונות, שליחת קורות חיים ובעיקר לחץ וחרדה לבל אמצא התמחות בקיץ הקרוב. באותו זמן נזכרתי בתקופה בה שירתתי כקצין בחיל הים, בה אי ודאות היתה לחם חוקינו, וידעת שאתה יוצא לחופשה רק ביום שחזרת ממנה.

במשך שלושה חודשים בעזרתה של נועה שפרכר (סטודנטית שנה שנייה) ובעבודה צמודה עם Israel and Co (עמותה ישראלית הפועלת בארה"ב וברחבי העולם לקידום משלחות לישראל) נבנה לוח הזמנים, הוחלט על החברות והאישים אותם נבקר ונפגוש, ולאט לאט התחילה להרקם המשלחת. ביחד בנינו צוות של שלושה מובילים (במקרה או שלא כולם יוצאי קורס חובלים, עומר זומריך יואב שרגיל ואנוכי) שיובילו את המשלחת. והחל תהליך השיווק לסטודנטים. ולאוו דוקא ליהודים שבהם.

"ארץ מדהימה בעלת שלל צבעים וגוונים"

ישראל היא יעד מבוקש בארה"ב, במיוחד לאור ההצלחה של פרויקט "תגלית", אך מהר מאוד למדתי שלמרות שיש רצון לא תמיד יש את היכולת. לאחר הרשמה מבטיחה של 60 סטודנטים שהתעניינו התעניינות ראשונית הרשימה הצטמצמה ל-25 ולבסוף נסגרה על 16 סטודנטים מכל העולם שהחליטו לקחת בה חלק. מבחינתנו המשימה הושלמה, הצלחנו לגייס מספר לא קטן של משתתפים שרובם הגדול אינם יהודים.

"כלל חברי המשלחת חזרו הביתה עייפים, מרוצים ובעיקר נדהמים"

חברי המשלחת חזרו לארה"ב, ובעיניי כולנו הניסוי הוכתר כסיפור הצלחה. כלל חברי המשלחת חזרו הביתה עייפים, מרוצים ובעיקר נדהמים. נדהמים שיצא להם לראות ארץ מדהימה לדבריהם, בעלת שלל צבעים וגוונים, עם היסטוריה, הווה ובעיקר עתיד. מדינה שמה שממחיש אותה איננה תמונת האיומים סביבה או הקונפליקט שמעסיק

את כלי התקשורת העולמיים, אלה מדינה שבזמן קצר מאוד הצליחה להיבנות למעצמה אזורית. מדינה שלמרות הקשיים המרובים ניצבת כיום כמובילה בתחום הטכנולוגי והיזמי, ומשפיעה לא רק על חיי היומיום של אזרחיה בלבד אלא גם על חייהם שלהם.

אז מה באמת יוצא לי מזה? אתם בטח שואלים את עצמכם. תחושת סיפוק. לדעת שלמרות השגרה היומימית האישית, שבה אני עושה לעצמי, עדיין יש אפשרות לעשות משהו לקדם את עניינה של ישראל בעולם. לראות את המשתתפים במשלחת שמחים, מרוצים ובעיקר המומים לנוכח המציאות השונה שנחשפו אליה. מבחינתי זו הצלחה קטנה שלעתיד תהפוך את המשלחת לעניין של מסורת בתוכנית ה-MBA של אוניברסיטת מישיגן.