מוכנה לשלם את מחיר הבגידה, רק לא לשקר יותר
כבר חצי שנה אני משקרת לך ומשקרת אותנו, בימים בורחת למחשבות על גבר אחר ובערבים מתגנבת למלון. חצי שנה שנראית כמו נצח בה אני מאושרת וסובלת, אוהבת ושונאת באותה נשימה
אומרים שאהבה היא לא עניין של בחירה ושלא פעם היא נטולת הגיון או שכל. אומרים גם שלנשמה רצון משל עצמה, היא לא מתחשבת בדאגות או בפחדים וממש לא מושפעת משיקולים ארציים כמו: גיל, מין ואפילו סטטוס משפחתי.
עוד בנושא:
לשקר אין רגליים: איך מתוודים על בגידה?
בגידה: סלחתי, אבל בפעם הבאה תשלמי ביוקר
יש נסבות מקלות או שבגידה היא בגידה?
אהבה, כך אומרים, היא עניין של שמיים, של רוח ושל לב. כל זה רומנטי ומקסים עד שהמציאות מתעוררת ונוגחת בכל כוחה בדמיון המנומנם, מנערת בחמת זעם שברי פנטזיות וחלומות.
דמיינו לכם לרגע ערב רגיל וביתי. אתם שוכבים על הספה בסלון, בוהים במסך המרצד, שותים קפה, ובאופן כללי שקט ונעים לכם. הגברת או האדון שלכם מקבלים פתאום סמס וזזים באלגנטיות הצידה, חשאיים. לכם זה נראה קצת מוזר.
כשהם שבים לסלון אתם מתעניינים ושואלים "מי זה היה", ובמקום "אף אחד ושום דבר" - אתם נשאבים בעל כורחכם אל תוכה של מערבולת אמת משתלחת וחסרת גבול. בני הזוג שלכם בגדו בכם. הם מוכרחים להתנקות, לחשוף את הכל, ואתם המומים ודוממים, מרגישים איך כל העולם משתנה ובין רגע סוגר עליכם.
מחיר הבגידה
שרון נשואה ל-א' כבר 15 שנים. הם חיים בבית יפה במרכז העיר ויש להם שלושה ילדים. בחצי השנה האחרונה שרון חייתה גם עם ד', אבל על זה אף אחד לא ידע. על ד' ועל עצמה, היא שמרה עד היום מכל משמר. הוא היה הסוד שלה, ההפוגה שלה, שקט מהול ברשרוש טורדני ובייסורי מצפון.
היא תמיד ידעה שיהיה מחיר למעשיה, מחיר אדיר. ששקרים סופם להתגלות, שאנשים שהיא אוהבת יפגעו ואולי לא יסלחו לה לעולם, ובכל זאת לא הרפתה. לא יכולה הייתה או לא רצתה ללכת, היא "נשברה" כל פעם מחדש אליו.
"אני לא רוצה לעזוב את הבית", היא אמרה לי בעיניים מושפלות. "מעולם לא רציתי, אני אוהבת את בעלי, אבל פשוט לא יכולתי לוותר על התחושה המדהימה שליוותה כל רגע בתקופה האחרונה, תחושה של חיים ושל טעם, של געגוע אמיתי. חלמתי עליו כל לילה, ספרתי את השעות עד שאראה אותו שוב, הרגשתי כל כך אשה לידו".
"אבל החלטתי לעזוב", היא אמרה, אולי קצת באיחור, "נפרדתי ממנו". היא החליטה לעשות מעשה אמיץ, מסוכן, יש מי שיקרא לו מיותר וטיפשי. היא החליטה לכתוב לבעלה הכל, לספר שהיא בגדה, שניהלה חיים כפולים, שהיא לא האשה שהוא חשב שהיא.
כששאלתי למה ובשביל מה, היא ענתה שמגיע לו לדעת, שלפעמים היא לא מסוגלת אפילו להביט במראה, שתחושת האשמה משתלטת עליה ומתעצמת מיום ליום והיא בלתי אפשרית, וכן, היא מוכנה לשלם את מחיר הבגידה ולשאת בכל תוצאה שתיוולד, רק לא להמשיך לשקר. "זה ימית אותי", אמרה.
כמי שבחרה בעבודה שכל תכליתה הקשבה דוממת לאנשים ועריכת הרגשות שלהם לכדי מילים מדויקות, אסור לי להביע דעה. זה לא מתפקידי ויותר מכך, זה פשוט לא אחראי, אבל פחדתי, פחות עליו ויותר עליה, שבשם הצורך להתנקות אחרי שכבר נפרדה וחיסלה כל זכר, היא עלולה למצוא עצמה לבד, להפסיד את כל מה שבנתה וטיפחה שנים רבות כל כך, אבל באותה המידה גם הבנתי כמה משמעות יש לו, למכתב הזה, בעבורה.
בימים בורחת למחשבות, בלילות מתגנבת למלון
שרון הסכימה שאחשוף ואשתף חלק מהמכתב שנכתב לבעלה, ואני מביאה אותו בפניכם. "אני כותבת לך כי אני אוהבת אותך, תמיד אהבתי ותמיד היית הבחירה הראשונה שלי. לכתוב שבחצי השנה האחרונה הלכתי לאיבוד יהיה לשקר, איבוד הוא תירוץ קל ולך מגיע יותר. האמת היא אחרת, פשוטה הרבה יותר.
"כבר חצי אני משקרת לך ומשקרת אותנו, בימים בורחת למחשבות על גבר אחר ובערבים מתגנבת למלון. חצי שנה שנראית כמו נצח בה אני מאושרת וסובלת,
אוהבת ושונאת באותה נשימה. מעולם לא הטלתי ספק באהבה שלי אליך, אני מקווה שגם אתה לא תתפתה לעשות את זה, אבל התבלבלתי והתרגשתי ואולי קצת התאהבתי.
"פתאום אחרי שנים מישהו אחר נגע בי, התרגש מהגוף שלי, מהריח שלי, מישהו אחר חיזר אחרי, השאיר מחשבות ופתקים, השתולל מגעגוע, וכשלא הייתי בטוחה, בכה בגללי. ואני לא מקטינה או מוצאת תירוצים למעשה האיום הזה, לשקר, אבל כן רוצה להאמין שתצליח לרגע להבין, כי קשה שלא להישאב אל תוך הרפתקה כזו, חוויה מעולם אחר ומנותק כל כך.
"אני כותבת דברים קשים ואני מקווה שאתה עוד קורא. פחדתי לומר את האמת בקול, שלא תקום ותלך לי, שלא תיאטם או תשבר לי. אני יודעת שעברתי את הגבול, שעשיתי טעות איומה שאולי כבר לנצח תשפיע על שארית חיינו, ואני מוכנה להסתכן, מקווה לא להפסיד אותך ובעיקר לא רוצה לשקר לך יותר.
"סליחה שלא עצרתי, שלא הבנתי, שלא חשבתי, שעשיתי לעצמי הנחות ואספתי סיבות שמעולם לא באמת הניחו את דעתי. סליחה ששאבתי את כולנו אל מערבולת כאב גדולה והרסנית, ובעיקר, סליחה שאני מאלצת אותך עכשיו, בלי שום הכנה מראש, להתמודד עם כאב גדול מנשוא. אבל אני כאן, כל כולי, מוכנה לטפל בפצע שפערתי בגופך, כי האמת היא פתח המילוט שלי, האמת היא הנחמה.
"אני מקווה שתוכל להביט בי, שתצעק עלי ותכעס, שתדבר איתי, שתסלח לי, ואולי בסוף גם קצת תבין, שהתבלבלתי ואני כל כך מצטערת, אבל אתה אהובי ובעלי, אתה בחירתי היחידה ואני כאן בשבילך ואיתך".
כנות בכל מחיר?
במקרה של שרון המציאות לא באמת התערבה, היא רק הולידה תחושת תסכול ואשמה כל כך חזקה עד שאת היתר, שרון עשתה לגמרי לבדה.
נפרדה, התחרטה ובחרה לספר, אולי כי רצתה להתנקות, להעניש ולקבל אולי הזדמנות להתחיל מחדש, באופן נקי והוגן. אחרי הכל, לא קל לסדר מחשבות ברגעים בהן בהירות והבנה מחליפות זיוף ושקר, כי לפעמים הבהירות לא שונה מהחושך המוחלט.
אבל שרון מתחרטת, עם כל הלב והכוונה. גם אם הסליחה תתגלה כחסרת נחמה - בעיני מגיע לה לפחות רגע חסד קטן של הקשבה.
אני לא יודעת אם אמת היא ערך עליון ויהי מה, אם היא צריכה להיאמר בכל הכוח ולעמוד חשופה, קשה וכואבת מול אדם חף מחשדות ולא מוגן. לפעמים, זה לא הוגן בדיוק כמו המעשה עצמו, ואני תוהה אם לעיתים, הדבר המוסרי והנכון ביותר הוא דווקא לשתוק.
לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים
שחר הדר כותבת מכתבי אהבה לפרנסתה, ובעלת "טקסטורה - מילים של אהבה"
לפנייה לכתב/ת 
