איפה הכסף? לא במרכזים לנפגעי תקיפה מינית

משרד הרווחה לא העביר למרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית את תקציב 2012, למרות שמחצית השנה כבר עברה. בנוסף, אי כינוסה של ועדת התמיכות, שאמורה להחליט איזה ארגונים יזכו בתקציב, תעכב את העברת הכסף בעוד חודש וחצי לפחות, ובמרכזים טוענים כי המצב הנוכחי פוגע בפעילותם ואינו מאפשר פתיחת סדנאות לנפגעים. הבוקר (ד') דנו בוועדה למעמד האשה בכנסת בריבוי מקרי האלימות באחרונה, ואנשי המרכזים העלו לדיון גם את נושא התקציב.

איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל הוקם בשנת 1990 כארגון הגג של מרכזי הסיוע, בהם מועסקים 100 אנשי מקצוע ומעל אלף מתנדבים, שמציעים שירותי סיוע, תמיכה וייעוץ לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. "המרכזים נמצאים במלחמת הישרדות יום-יומית ובמצוקה תקציבית גדולה. אנחנו נאלצים לחיות מכספי תרומות שאינם עונים על צורכי המרכזים", אומרת מיכל רוזין, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע. "אנחנו לא יכולים לתכנן את המשך השנה, לבנות תוכניות ולפתוח קבוצות תמיכה לנפגעות וקבוצות הכשרה למטפלים. חלק מהמרכזים לא יצליחו לשלם את משכורות מאי לעובדיהם ולהעניק את השירותים המיטביים לנפגעות".

עוד בחדשות ynet:

• 4 האנסים גנבו חלק מהילדה שלי. האמא כותבת
• רחל בת ה-7 נותרה לבד: איך מטפלים בטראומה?
  

לדברי רוזין, גם בשנה שעברה התקציבים לא הועברו בזמן ולמרות הרצון הטוב של משרד הרווחה דומה שתקצוב המרכזים אינו נמצא בראש סדר העדיפות של הממשלה. "אני יודעת שיש רצון טוב במשרד הרווחה וקוראת לממשלה להעביר את הכסף, אבל עדיין אין הצדקה לכך שכמעט חצי שנה בתוך 2012 התקציבים לא עברו",

 היא אומרת. "לא מספיק להזדעזע ולהזדעק סביב מקרי האונס המזעזעים המתפרסמים חדשות לבקרים, יש לדאוג לסיוע, פיצוי ושיקום של אותם נפגעות ונפגעי תקיפה מינית".

"אנחנו נמצאות בחוסר ודאות מוחלט ואת משכורת מאי לא אוכל לשלם לעובדות שלי. בנוסף יש דרישות וקריאות שאנחנו לא מסוגלים להיענות להן", מוסיפה ליזה ניקולאיצ'וק, מנכ"ל מרכז הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית בנגב. "אני אחראית על 200 מתנדבים ו-15 אנשי מקצוע ובכל פעם אני צריכה לשאול את העובדים שלי אם הם מוכנים לעבוד בחינם. אלה אנשים עם מחויבות טוטאלית אבל עדיין עובדים עוזבים ותוכניות וסדנאות לא פועלות, כך שהטיפול בנפגעות ניזוק".

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "אנו מחוייבים לטיפול בנפגעי תקיפה מינית, משקיעים תקציבים רבים בנושא זה ומפתח מענה רב. הטענות המועלות נמצאות בבדיקה".

גלאון בדיון בכנסת: העיכוב - כמו פיגוע טרור

סוגיית התקציב המעוכב עלתה בדיון שנערך בוועדה למעמד האשה בכנסת, שם טענת חברת הכנסת זהבה גלאון (מרצ) כי זו "שערורייה שאין כדוגמתה. יש מרכזים שנמצאים על סף קריסה. צריך להיות כינוס חירום עם שר הרווחה, זה כמו פיגוע טרור". בעמוד הפייסבוק שלה הוסיפה גלאון: "להלן החשבון: ביממה האחרונה הממשלה העבירה 161 מילון ש״ח למוסדות חרדיים, תיקצבה את לשכת האנס קצב ב 1.7 מיליון ש״ח, ועכשיו הודיעה שהיא מסרבת להעביר 4.2 מיליון ש״ח למרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, שנדרשים כדי למנוע את סגירתם. תקציב 2012 - תג מחיר לנשים".

נציגת משרד הרווחה בדיון, חנה סלוצקי, בתפקידה העובדת הסוציאלית הראשית של המשרד, אמרה: "אין לי כרגע תשובה לתת לגבי העניין של מרכזי הסיוע. אני מתנצלת, אבל הנושא של הדיון לא היה מרכזי הסיוע". סלוצקי הסבירה כי משרד הרווחה מפעיל שישה מרכזים לנפגעי תקיפה מינית ועוד 12 מרכזים לקטינים אבל הודתה: "בתקציב שיש לנו היום אין לנו מספיק כדי לתת מענה לכל הצרכים".

יו"ר הוועדה ח"כ ציפי חוטובלי (ליכוד) מתחה ביקורת על כך שמשרד הרווחה לא נתן בדיון מענה לסוגיה והדגישה כי המענה שנותנת המדינה לנפגעי ונפגעות עבירות מין אינו מספק. "העסק עובד עקום גם בגלל התקציב הנמוך שהמדינה מקצה לצורך העניין וגם בגלל המחדל של אי העברת הכסף בזמן", אמרה.

ח"כ אילן גילאון (מרצ) טען ציין כי "תמוה שבממשלה המנופחת לא מצאו לנכון למנות שר שיעסוק אך ורק בתחום הרווחה. המשרד הזה מייבש מדי שנה בשנה את ארגוני הסיוע, התקיפות המיניות רק הולכות ומחריפות ומאות פניות אינן זוכות למענה. תהיו כחלונים, תביאו כסף".

נציגי המרכזים לתקיפה מינית סיפרו בדיון כי מדי שנה מגיעות אליהם 40 אלף פניות, אולם הפונים מקבלים שירותי תמיכה וליווי, ללא טיפול פסיכולוגי פרטני. לדבריהם, את הטיפול נותנים המרכזים של המדינה, אולם שם נאלצים להמתין זמן רב למענה. בעיה נוספת שעלתה בדיון היא היעדר מסגרות אשפוז לנפגעי תקיפה מינית, שמופנים בשל כך למסגרות פסיכיאטריות - שאינן מתאימות להם.

"מצבי הנפשי הלך והחמיר עד שבגיל 16 כשהיו לי מחשבות אובדניות", סיפר לינור בת ה-27,

 שבילדותה עברה התעללות מינית ממושכת. "אף גוף לא ידע איך להתמודד איתי. הייתי מאושפזת שנתיים במוסד פסיכיאטרי למרות שלא היה לי רקע של מחלת נפש. היום אני נאלצת לממן לעצמי טיפול נפשי. אני לא עובדת וחיה מקצבת נכות, עדיין פוגעת בעצמי וחווה מחשבות אובדניות. זה עצוב, אתם מדברים על כל מיני חוקים, כולם כאן מדברים, אבל שום דבר לא קורה בפועל".

"המענה שניתן הוא טיפה בים ,זה פשוט ביזיון", אמרה מרים שלר מנהלת מרכז הסיוע בת"א. "המרכזים שהוקמו נהדרים אבל יש אלפים שזקוקות לסיוע. יש מחסור גדול באנשי מקצוע ויש מחסור באנשי חינוך שלא יודעים לאתר תלמידים שחוו פגיעה מינית. לפעמים הסימנים זועקים לשמיים, אבל אנשי חינוך פשוט לא יודעים לאתר כי אין הכשרה".