סיומה של שנה, לא תקופה: בראיינט והלייקרס

הוכיתי, הושפלתי, נחבלתי. כתבתי כאן לפני תחילת הפלייאוף שהלייקרס יצליחו להפתיע את כולם ולהגיע לגמר ה-NBA. טעיתי. לא צריך להיות חכם גדול כדי לדעת גם לפני חודש, שאוקלהומה היא קבוצה הטובה יותר, אבל זו הייתה יותר משאלת לב מאשר ניתוח קר.

• לונדון 2012 - אל תחמיצו את העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
  

• חדש ב- ynet ספורט: יורו 2012 - הנבחרות, הכוכבים, האיצטדיונים, התמונות
  

זה ממש לא פופולארי, אבל אני מתקשה שלא להוריד את הכובע בפניו של קובי בראיינט, כל פעם מחדש. גדול השחקנים בדורנו. האיש בעל הקליעה האלגנטית בהיסטוריה, ששנתיים בלבד, אולי שלוש, נותרו לנו ליהנות מהכישרון שלו. עוד נתגעגע.

ניסה להציל את המולדת. לבדו. בראיינט מול אוקלהומה(צילום: AP)

אבל כמה עצוב היה לראות את קובי לבדו כמעט לגמרי, מנסה להכניע את החבורה הצעירה והאנרגטית של הת'אנדר. כי בעוד קווין דוראנט יכול היה לנשום בין התקפה להתקפה, הכל היה תלוי ב-31.2 נק' למשחק של בראיינט בסדרה. משחקים מספר 2 ו-4 חמקו ללייקרס מבין הידיים, כמו גם הטבעת השישית של הממבה השחורה.

עוד ב-ynet ספורט:

• אין הפתעה: מכבי ת"א תהיה גם ביום חמישי בנוקיה
• NBA: לברון חזק בתמונת האליפות
• וגם: התמונות שרונאלדו יעדף לשכוח - "בועטת"
  

עם כל הטענות על קריסה נוספת, שנה שנייה ברציפות של הלייקרס בחצי גמר המערב, בסופו של דבר זה מסתכם בשורה אחת - קבוצה פחות טובה, הפסידה לקבוצה יותר טובה. זה הכל. וזה עבור קובי, לא מספיק טוב.

הזרקורים כעת מופנים אוטומטית אליו. גאסול(צילום: EPA)

גבוה אחד, לפחות, צריך ללכת

לפאו גאסול. האיש שהגיע ב-2007 והיה החוליה החסרה בשתי האליפויות של הלייקרס, פוסט עידן שאקיל. בעצם, הזרקור הופנה כבר באמצע

 הסדרה, כשקובי דרש מהספרדי (וגם מביינום, אליו עוד נגיע בהמשך), לזרוק יותר ולקחת יוזמה.

גאסול שמר פחות או יותר על הממוצעים שלו מהעונה שעברה בפלייאוף (12.5 לעומת 13.1 ב-2011), אבל במהלך עונה שלמה צפה מהצד כשבראיינט הופך אותו לאופציה השלישית בהתקפה. אי אפשר שלא לבוא בטענות לגאסול על האיבוד כדור הקריטי בסיום משחק מספר 4, אפשר להבין מדוע לא זרק.

עונה מלאה נטולת פציעות. אז מה? ביינום(צילום: רויטרס)

"תפקדתי במהלך העונה בעיקר כשחקן משלים", אמר הספרדי לאחר ההדחה, "הפכתי לאופציה השלישית". ההיגיון, וגם מרבית הפרשנים, אומרים כי פאו הוא האיש שצריך ללכת. טרייד, ליוסטון או אולי למינסוטה (או כל מקום אחר), צפוי להיות הפתרון הקל. אך השגוי.

לראשונה מאז החל את הקריירה, רשם אנדרו ביינום עונה מלאה נטולת פציעות. בהחלט שנה מרשימה עם זינוק ל-18.7 נק' למשחק מ-11.3, ו-11.8 ריב' מ-9.4. אבל במקרה הטוב הוא היה השנה ביינום מצוין, אבל בטח לא שאקיל, ואפילו לא דווייט הווארד, בניגוד למה ששאק עצמו אמר.

הפיתרון של ג'רי באס? הווארד(צילום: AP)

ביינום בן ה-24 אמור להיות הפנים של הלייקרס בעשור הקרוב. אבל יהיו אלה פנים עגומות עבור לוס אנג'לס, אם יישאר. ההתנהגות שלו בפלייאוף הייתה

 ילדותית, כשלעיתים נשאר יושב בצד בזמן שהמאמן מעביר תדרוך. הוא גם עזב בעצבים מבלי לברך איש עם ההדחה באוקלהומה. מצד שני, הוא לא פירק אף אחד כמו ג'יי. ג'יי בראה בעונה שעברה. בחור עם גישה בעייתית, בקיצור.

הסנטר הוא כלי המיקוח הטוב ביותר ללייקרס. הוא צעיר, הוא בריא (בינתיים) והוא גם לא הביע יותר מדי נכונות או רצון להישאר. החלפה עם דווייט הווארד, או אולי לקבל עבורו יחד עם רמון סשנס רכז על, (למשל רג'ון רונדו?), צריך להיות הפתרון עבור ג'רי באס והמועדון. גם הכישלון של הווארד באורלנדו מוכיח, העולם שייך לרכזים.

שוב השתגע. מטה וורלד פיס(צילום: AP)

הלייקר הגדול בהיסטוריה

אבל יש עוד גורמים אותם אפשר להאשים, לאו דווקא להעיף. רמון סשנס שהגיע במקום דרק פישר והיה מצוין בעונה הסדירה, נחנק בפלייאוף

. רון ארטסט שוב השתגע והשאיר את הלייקרס שישה משחקים בלעדיו בגלל אותו מרפק לג'יימס הארדן, וגם מייק בראון הוכיח שהמעמד גדול עליו. אבל קצת קשה לבוא אליו בטענות, בטח אחרי עונה סדירה שנחשבת יחסית למוצלחת עם 62.7 אחוזי הצלחה.

השלד צריך להישאר, סביב קובי וכוכב על חדש. ואל תספידו לי את הלייקרס. זו עדיין הקבוצה האטרקטיבית ביותר, עבור כל שחקן וכל צופה. תשאלו את דייויד סטרן ולוח השידורים של הליגה.

וזו עדיין הקבוצה של בראיינט, הנצר האחרון והיחיד כרגע בליגה לעידן הענקים. שחקנים שהם גדולים מהמשחק. קובי לא יעזוב כי לא כל כך בוערת לו הטבעת השישית. הוא בכל מקרה לא יקבל מכם את הכבוד המגיע לו. יום יבוא והוא יפרוש כשחקן הלייקרס הגדול בכל הזמנים. וזה מספיק לו.