תוך חודשיים מקיצור קיבה: גרסיאלה מתה מסיבוך
גרסיאלה אחון נכנסה לניתוח קיצור קיבה בשמחה ובהתרגשות, אך נפטרה מסיבוכי התהליך. "לא האמנו שככה זה ייגמר", אומר הבן אריאל, שקם אתמול מהשבעה על אמו, ומזהיר ב-"24 שעות" ב"ידיעות אחרונות": "תחשבו טוב לפני ניתוח כזה"
"ההחלטה לעשות ניתוח לקיצור קיבה הייתה התחלה של חיים חדשים מבחינתה," מספר בנה היחיד אריאל, ,30 שקם אתמול מהשבעה על אמו. "היא אמרה לי: אריאל, נגמר שלב. אני פותחת בתקופה חדשה, מלאה ובריאה ורוצה ליהנות מכל מה שהחיים מציעים לי. היא הייתה אישה פשוטה וצנועה שרצתה ליהנות מהדברים הקטנים של החיים: ללכת לטייל, לראות עולם, לצאת לבית קפה עם חברות מבלי שיכאבו לה הרגליים".
עוד על ניתוחים לקיצור קיבה:
- כל האמת על ניתוחים לקיצור קיבה
אבל גם בסיוטים הגדולים ביותר, אומר הבן האבל, איש לא דמיין שהשאיפה הזו, לצאת לדרך חדשה, בריאה ומאושרת יותר, תיגמר כך. כפי שפורסם אתמול ב"ידיעות אחרונות," ביום רביעי האחרון נפטרה אחון בעקבות הניתוח לקיצור קיבה שעברה בבית החולים "העמק" בעפולה.
במהלך הניתוח נוצר דלף מהקיבה, שהוביל לזיהום חמור. אחרי חודשיים של מאבק על חייה, נשמה אחון את נשימתה האחרונה.
"זו אישה מלאת חיים שביקשה להתחיל שלב ב' ובמקום זה נמצאת עכשיו קבורה באדמה. אישה שנכנסה לבית החולים על שתי רגליים, בריאה יחסית, ויצאה משם בתכריכים," אומר אריאל. "בעוד שבוע אני אמור לחגוג יום הולדת, ובמקום ליהנות מהנוכחות שלה פה איתנו - אנחנו אוספים את השברים ומרוקנים את הבית של אמא ממזכרות. את החלום הכי גדול שלה היא כבר לא תממש, להחזיק את הנכדים שלה. הכל נקטע. אנחנו בהלם, פשוט בהלם."
בגלל בעיות גב
גרסיאלה אחון עלתה לישראל יחד עם בעלה לפני 23 שנה, ממניעים ציוניים, מותירה בארגנטינה את שאר קרוביה. בארץ המשיכה בעשייה הציונית וראתה בעבודתה, כמנהלת מחלקת ההזמנות של שני בתי מלון בנצרת, שליחות.
"אהבת חייה הייתה התיירות בישראל וכל חייה הקדישה למען המטרה להביא עוד תיירים לארץ," מספר בנה. "היא הייתה בן אדם בלתי נשכח, טיפלה באבא שלי במשך כל חייו ותוך כדי גידלה אותי למופת. אישה עם שמחת חיים מופלאה שדיברה חמש שפות."
ביום כניסתה לניתוח בבית החולים שקלה 103 ק"ג, "אבל אמא שלי לא הלכה מהעולם בגלל בעיה של השמנת יתר קיצונית. היא הייתה אישה מלאת אנרגיה ומוטיבציה שנכון, גם אהבה לאכול - אבל כל החיים עוד היו לפניה. היא נכנסה לניתוח בגלל בעיות מוטוריות, לא בגלל המשקל."
"זה לא היה ניתוח מציל חיים," מוסיפה אשתו, שירלי, 26. "גרסיאלה הייתה יכולה להמשיך לחיות עוד שנים רבות ולכל היותר הייתה נעזרת בכיסא גלגלים."
לדברי בני המשפחה, ההשמנה של גרסיאלה הייתה תוצאה מבעיה רפואית שהתפתחה אצלה בגיל המעבר ואילצה אותה לקחת תרופות ומשככי כאבים שהגבירו את תחושת הרעב. "לפני שהתחילה הבעיה הזאת היא שקלה 72 ק"ג," אומר אריאל. "עם הזמן וההשמנה, הלחץ על עמוד השדרה גרם לה לקושי רב בתנועה ולכאבים במותניים, ברגליים ובגב. היא הלכה עם קביים, אבל הייתה פייטרית רצינית, לא ויתרה ולא הסכימה למצב הזה.
"היא אמרה לנו: אני אישה צעירה וכל החיים לפניי. אני רוצה לחזור לעבוד, לחזור לחיות. היא לא הסכימה להשלים עם זה שעוד כמה שנים היא תהיה מרותקת לכיסא גלגלים או תהיה תלויה באחרים.
"בחנו יחד את האפשרויות. כל הרופאים המליצו לה לרדת במשקל כמה שיותר כדי להפחית את את הלחץ על עמוד השדרה והגב, אבל היות שהיא לא יכלה לעשות דיאטה כי התרופות גרמו לה לרעב - היה צורך בניתוח."
"לא ציפינו להיות חלק מהסטטיסטיקה"
אחון החליטה לבחור בבית החולים הקרוב ביותר לביתה, "העמק," אך בתחילה נדחתה, והוסבר לה כי אינה עומדת בקריטריונים לניתוח. "אבל אז, אחרי שבוע, התקשרו פתאום ואמרו שכן, ושתוך 15 ימים היא תנותח," מספר אריאל. "היא התרגשה כל כך. בחיים לא ציפינו שנהפוך להיות חלק מהסטטיסטיקה."
הניתוח שאותו עברה אחון, קיצור קיבה מסוג "שרוול," הוא אמנם שכיח - כ2,500- ניתוחים כאלה מתבצעים בישראל בכל שנה - אך מורכב מאוד. במהלכו כורתים 80-75 אחוז מהקיבה, ובתום הניתוח עומד נפח הקיבה על 150-100 סמ"ק בלבד, דבר אשר גורם לתחושת שובע מהירה יותר.
הסיבות למורכבות הניתוח קשורות גם לעובדה שהחולים הסובלים מעודף משקל ניכר סובלים בדרך כלל גם מבעיות רפואיות נלוות, כגון יתר לחץ דם, סוכרת, רמות גבוהות של שומנים בדם, קשיי נשימה ועוד.
לפי הספרות המקצועית בנושא, שלושה עד ארבעה אחוזים מכלל המנותחים מפתחים סיבוכים, ואחוז אחד גם נפטר בעקבותיהם, אף שבבית החולים ה"עמק," שם החלו לבצע ניתוחי שרוול רק השנה, טענו אתמול כי שיעור הסובלים מהסיבוך גבוה יותר ועומד על שבעה אחוזים.
הסיבוכים העיקריים הם דימום או דלף, כמו זה שקרה במקרה של אחון. במקרה כזה התסמינים עשויים להופיע באופן מיידי, אבל גם רק לאחר חודש מהניתוח. אגב, לא תמיד מדובר בסיבוך קטלני: דלף יכול גם לעבור מעצמו, ובמידה שהוא מאובחן במהירות ניתן לטפל בו באמצעים כירורגיים.
"נשארתי לבד, בלי אמא"
אחון נכנסה לחדר הניתוח לפני כחודשיים, בדרך אל החיים הטובים יותר שקיוותה להם. "בבוקר למחרת קיבלתי ממנה טלפון: בוא לפה מהר, מכניסים אותי לניתוח נוסף, הייתה דליפה," מספר אריאל. "טסנו לבית החולים, והרופא הסביר לנו באריכות את המצב, והסביר שעכשיו, אחרי שהכל תוקן, לא צריכות להיות בעיות נוספות."
אריאל נשאר לצד אמו כל אותו הלילה, אבל בשתיים לפנות בוקר התברר כי שוב יש דלף. החודשיים הבאים, הוא אומר, הפכו ל"פינג-פונג בין אשפוז במחלקה לבין טיפול נמרץ." בשבוע האחרון לחייה של אחון, אחרי שכבר עברה שבעה ניתוחים, אמרו הרופאים לבנה כי מצבה גרוע.
"אמרו שהיא בקריסת מערכות ושאפרד ממנה, ובבוקר למחרת אמרו שהמצב הידרדר ושנגיע לבית החולים. בדרך לשם אמרו שהיא נפטרה", אומר אריאל בכאב, ונזכר ביום האחרון שבו דיבר עם אמו, לפני שהורדמה והונשמה. "זה היה במוצאי יום העצמאות. היא אמרה לי שהיא מאוד עייפה ושהיא הולכת לישון, אבל שהיא אוהבת אותי. היא הייתה אישה מדהימה ואישיות שאין שנייה לה, ואתה שואל את עצמך: מה עשינו לא בסדר, מה בסך הכל ביקשנו? נשארתי לבד. בלי אמא, בלי אבא. בלי אשתי אני לא יודע איפה הייתי היום".
דווקא מתוך הכאב הגדול הזה, אריאל ואשתו מבקשים להעביר מסר אחד: "אנחנו רוצים לומר לאנשים שרוצים לעבור ניתוח מהסוג הזה, שיחשבו 20 פעם לפני שהם נכנסים לחדר ניתוח. שיחשבו טוב טוב מה יש להם להפסיד, ומה חס וחלילה עלול לקרות."
מבית החולים "העמק" נמסר בתגובה: "בשנה האחרונה התבצעו עשרות ניתוחים לטיפול בהשמנת יתר חולנית אצל חולים שמצבם הבריאותי ירוד ביותר עד כדי סכנת חיים, בשל מחלות שנגרמות כתוצאה ממשקל היתר הקיצוני. מדובר בניתוחים מצילי חיים, המתבצעים על ידי רופאים בכירים ומנוסים שהוכשרו לנושא בארץ ובחו"ל.
"למרבה הצער, לאחרונה נפטרה אישה שסבלה מהשמנת יתר חולנית כתוצאה מסיבוך שמתרחש בשבעה אחוזים מהניתוחים, וזאת למרות המאמץ הרב של הרופאים, במשך כחודשיים, לטפל בסיבוך ולמנוע את מותה. בכל תקופת אשפוזה תמך הצוות בבני משפחתה וליווה אותם."
לפנייה לכתב/ת 
