מיליארדר אל תשכח: גם אתה יכול להיות הומלס

השאלה שלנו היא כזאת: איך קובעים בצורה צודקת כללים של צדק חברתי חלוקתי? בעצם מתחבאות כאן שתי שאלות: האחת של מהות והשניה של נוהל.

• לטורים נוספים של אושי שהם - קראוס
• פילוסופיה של הכלכלה: ג'ון רולס ורשת הביטחון
• רוצים צדק חברתי? תלמדו לכבד אחרים בפיצה
  

השאלה המהותית תהיה משהו כמו "איך צודק לחלק את כל הרכוש בחברה בין כל האנשים?". יש לכך המון תשובות, כולל התשובה מצד ימין הכלכלי שאומרת שאין בכלל צורך לחלק; כל אחד ישאר עם מה שהשיג.

השאלה השניה, הפרוצדורלית, תגיד משהו כזה: קשה לקבוע מה זה צדק, ובכל זאת צריך לעשות את זה. אם זה ככה, איך קובעים מהו?" על שתי השאלות האלה מנסה לענות ג'ון רולס, שגם הטורים הקודמים עסקו בו.

הומלס בתל אביב(צילום: עופר עמרם)

נזכיר טיפה. רולס אומר כזה דבר. בואו נקבע קודם דרך מחשבתית שבעזרתה נוכל למצוא חוקי חלוקה הוגנים לכל הטובין (הרכוש, הסחורות והמשאבים) החברתיים. כלומר, בואו נדבר על התהליך והוא יביא כבר את החוקים.

והדרך שלו מתייחסת לכמה מושגים. דיברתי עליהם ואזכיר שוב: מצב התחלתי, מסך בערות ורציונליות של אנשים בעלי תוכניות חיים ארוכות טווח.

המצע הרעיוני

ובכן, בשביל שנקבע בצורה הוגנת מהם כללי הצדק, ברור שאסור לנו להעדיף את עצמינו או את הסקטור שלנו. שוב, אם אנחנו רוצים שכללי הצדק יהיו הוגנים לחלוטין, עלינו להיות חסרי פניו. ממש נקיי כפיים בזמן שאנחנו חושבים. ולכן, לצורך נסוי המחשבה הזה, בואו נניח שאנחנו יוצאים מהמצב החברתי. נמצאים כאילו מחוץ לזמן, במעין קפסולה סגורה. אנחנו במצב התחלתי. בינתיים אין כלום בעולם.

דבר שני: אנחנו יודעים המון על העולם שהיה ועודנו אבל לא מכירים בכלל את עצמנו. אנחנו נמצאים מאחורי מסך בערות ביחס לעצמנו. אסביר. אני יודע על עצמי רק את זה: א' שאני רציונלי, וב' שיש לי תוכניות לחיים שלי. למה הכוונה? ובכן, אני יודע שארצה להיות משהו, להשיג דברים, אני יודע שתהיינה לי מטרות רבות ואולי מטרת על אחת.

הנה דוגמה לשתי תוכניות חיים שונות זו מזו: הראשונה היא של אדם שרוצה להיות פסיכולוג קליני. זו המטרה שלו, והוא יודע שכדי להגיע אליה הוא צריך ללמוד היטב 12 שנים ואחר כך להתקבל לתואר ראשון תחרותי, אחר כך להתקבל לתואר שני שקשה להתקבל אליו ואולי צריך בכלל לעשות אותו בחו"ל, ורק אחר כך מתחילות שנות ההתמחות, שבהן בקושי מרוויחים. כלומר, להיות פסיכולוג היא תוכנית ארוכה ויקרה.

לעומת זאת, התוכנית השניה מאוד זולה. היא התוכנית של הקדוש פרנציסקוס מאסיזי, איש הפרחים והציפורים. הוא קם יום אחד, חילק את רכושו והחל לנוד חסר כל וכאמור, לדבר ולשיר לפרחים ולציפורים. והנה, תוכנית חיים כזאת לא עולה כלום, חוץ מבסיס פסיכולוגי מתאים. הבנו? נחזור לניסוי שלנו.

בואו נדמיין שוב את הניסוי: אנחנו יושבים על מקפצה ענקית מעל "בריכת העולם". אף אחד עוד לא בפנים למטה. ואנחנו צריכים לחוקק את חוקי הצדק של הבריכה. כדי שנחוקק אנחנו חייבים לא לדעת על עצמינו כלום. ברגע שנחוקק, נקפוץ לבריכה וכל אחד יידע בדיוק מיהו. האם הוא רופא, מלך, סופר, טרנסג'נדר, יהודי, קבצן ועוד ועוד.

אז איך מחליטים?

איך מתקדמים מכאן? נשאל את רולס. בואו נראה, הוא עונה, מה אנחנו מרגישים ומה מאפיין את המחשבה שלנו? למה אתה מתכוון, נשאל. הנה, הוא מסביר: יש כל מיני סוגי אנשים וכל מיני סוגי פעילות בתנאי אי ודאות. סוג אחד של אנשים יהמרו על כל הקופה: אם יצליחו יגזרו קופון ענק ואם ייכשלו, יפסידו הכל.

ואיך זה קשור? אנשים כאלה יכולים להגיד לעצמם משהו כזה. או שאני מנכ"ל חברה במנהטן או שלא איכפת לי כלום. לכן, הם אומרים, החלוקה הצודקת צריכה להיות כזו שבה העשירים משלמים מס קטן מאוד ואין שום צורך במדינת רווחה (תסלחו לי על עודף הפשטנות).

ואז, נקפוץ כולנו למי החיים והנה, האיש הזה: אם הוא, וזה סיכוי קטן, נולד עשיר, הוא שיחק אותה לגמרי, אבל אם הוא נולד לאנשי מעמד בינוני או שהוא נתמך סעד בהודו הוא אכל אותה לעומק. עד כאן המסתכן, וזו היתה דוגמה לאופי או צורת חשיבה שמהם יכולים להגזר חוקים לחברה.

ומה אומר רולס? ובכן, לדעת רולס, אנשים רציונליים יפעלו באמצעות כלל שנקרא כלל המקסימין. והכלל הזה, הכי בקיצור, אומר שכדאי לכל בן אדם לשמור על הת...ת שלו ולהכין לעצמו מעין רשת הגנה למקרה הכי גרוע שיקרה לו. חשיבה שונה מזו של המהמר.

אני רוצה להיות עשיר, אבל אני אומר לעצמי: יש סיכוי לא זניח שאהיה בן למעמד ביניים נשחק, או ממש עני, ולכן, כדאי שאדאג לכיסוי מינימום לעצמי.

או, אני שואף להיות כהן גדול של בני מאיה ולשחרר לבבות של קורבנות אנושיים ישר מהחזה שלהם ולהשליך אותם מהפירמידה. אבל, אני אומר לעצמי שאני גם יכול להיות הקורבן עצמו. ולכן, אולי כדאי שנקבע בחוק שלא מתעסקים עם שליפת לבבות של אנשים חיים. ואז אהיה כהן מוגבל קצת, וזה לא נורא, ובלבד שאם אהיה שבוי מלחמה אזכה לחיות לפחות.

אז נסכם: רצינו לקבוע בידיים נקיות כיצד צריכה להיראות חברה צודקת. ולצורך כך אנחנו עורכים ניסוי מחשבה. בניסוי הזה אנחנו לא יודעים מה נהיה ולכן סגנון המחשבה שלנו הוא סגנון של "בואו נבטיח לעצמינו מינימום", והסגנון הזה מאוד מזכיר לנו את הסגנון של מדינת רווחה ומוסדות כמו ביטוח לאומי, כאלה שנותנים לנו רשת בטחון.

ואכן, רולס מדבר על שני חוקים של צדק: חוק ההזדמנות השווה וחוק ההפרשיות, שעליהם נדבר בטור הבא, הוא טור המאה שלי באתר ynet.

ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה. ניתן לפנות אליו בushik42@gmail.com ולהכנס לאתר הבית שלו www.ushi.co.il. באתר אפשר למצוא את הטורים וגם קטעים מספרי ילדים שלו ומאמרים אחרים. הוא מזמין אתכם: תכנסו, תורידו, תשתמשו, תלמדו ותנו לאחרים ללמוד להנאתם. זה בחינם.