להיות אלי ישי

בימים האחרונים נראה כי אם צריך היה שר הפנים אלי ישי לבחור בין ישיבת ממשלה לבין מבצע של יחידת עוז ללכידת מסתננים, היה פושט את חליפתו ומצטרף ליחידת עוז. מתבקשת שאלת המניע: האם מדובר בביצת זהב תקשורתית שדרכה יוכל להבליט את מנהיגותו על רקע קריאות תיגר בלתי פוסקות, או שמא מדובר בשר שהפך לחייל במלחמת הדמוגרפיה שלנו, או שאולי קיים מניע נסתר שטרם נדון?

נתחיל עם מעט פרספקטיבה. הבחירה המסורתית של ש"ס במשרד הפנים נובעת מהרצון להתחבר לשלטון המקומי ודרכו לזכות ברווחים פוליטיים בפריסה ארצית וכן לשלוט על שערי העם היהודי: את מי נכון לרשום כיהודי על-פי ההלכה האורתודוכסית. הספיק לחרדים ולדתיים שר הפנים, ישראל בר יהודה, שתיקן שכל מי שיצהיר כי הוא יהודי יירשם כיהודי. בעשור ומחצה האחרונים השתנו פניה של מדינת ישראל. לשוק העבודה הצטרף, על-פי החלטות ממשלה, כוח עבודה זר למשימות מוגדרות ולתקופות מוגדרות. הכלל הזה הוליד יוצא מן הכלל. נוצרו קהילות רבות של תושבים לא-חוקיים, לחלקם נולדו צאצאים. 

עוד בערוץ הדעות של ynet:

עכשיו באים למזבלה העירונית? / זיו תדהר

פראייריות במדים / אריאנה מלמד

ההפגנה בדרום תל-אביב. לא לאבד את "ישראל השנייה"(צילום: ירון ברנר)

השינויים הדמוגרפיים בחברה בישראל דפקו בשעריה של היהדות. הסיכוי של בחור יהודי כשר למהדרין לפגוש בחורה זרה מבלי לצאת את גבולות הארץ עלה פלאים. הסכנה לעולם הדתי-חרדי ברורה: התבוללות וצאצאים גויים. כתוצאה מתהליכים אלו, הפך השר ישי, כמי שמפקח על גבולות המדינה, למי שיש בכוחו להשפיע על עיצובה היהודי והאזרחי של מדינת ישראל.

בצד הנימוק ההיסטורי-אידיאולוגי-יהודי (לתפישתו של ישי) ברצון לשמר את הרוב היהודי, יש גם נימוק ריאל-פוליטיק לגיטימי ויש שיאמרו אף מתבקש. לא אחדש דבר אם אומר שהמסתננים כבשו את האזורים הקרויים "ישראל השנייה": כל חזית הדרום נפלה מעוז אחר מעוז, ואף באזור גוש דן משיקולי כדאיות כלכלית מצאו עצמם המסתננים באזורי מצוקה. כך גם ביחס לסוגיית העובדים הזרים הלא-חוקיים שהפכו לדיירי קבע. מצוקת ישראל השנייה מבעבעת בשנים האחרונות ומתפרצת מעת לעת. אדני היסוד של תנועת ש"ס הם מיצובה כמפלגה חברתית, כך לפחות תפשו אותה מנהיגיה בעבר ובהווה, והיותה בית נאמן עבור ישראל השנייה.

באחרונה פנתה תנועת ש"ס פניית פרסה לעבר החרדיות ונטשה את הישראליות, בעיקר בהחלטה להחרים את דיוני ועדת פלסנר המחפשת חלופה לחוק טל. הצעד הענק לעבר החרדיות בהימנעות מדיון הותיר ואקום עצום לכוחות חרדיים בעלי צביון מתון לכאורה (רמז: אריה דרעי, שעדיין לא שאג). הדאגה של שר הפנים, ויש שיאמרו דאגה לכאורה, לאותם אזרחים שעבורם המסתננים אינם עוד כתבה במהדורת החדשות אלא מציאות קיומית מוכיחה שהוא ותנועתו שבו להיות בית עבורם, דרך שזנח לכאורה באחרונה.

דאגה לרוב יהודי? כן. רצון לשדר שש"ס לא נעלמה מהפריפריה? ללא כל ספק. כמה מילים על שיקולי תדמית. לזכותו של שר הפנים ייאמר כי הוא מבין ויודע היטב שרוב מובילי הדעה ממדינת תל-אביב חובטים בתדמיתו עד דק למרות שאינם מבינים את ההבדל בין פליט למסתנן והדבר לא מדיר שינה מעיניו. אני אומר זאת מידיעה. האיש מאמין בכל לבו במה שהוא משדר. לצערו של ישי ייאמר שהמאבק במסתננים החל כמעט במקביל למאבק ילדי הזרים ושני האירועים התערבבו בדעת הקהל. מעניין יהיה לראות אם את הפופולריות של ישי במאבק נגד המסתננים ישכיל לתרגם לפופולריות לקראת אתגרים הצפויים לו, או בקיצור: לדו"ח המבקר על אסון הכרמל.

רועי לחמנוביץ', לשעבר יועץ שר הפנים לתקשורת, בית הספר לתקשורת, מכללת ספיר. 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il