אבסורד: אם ישוחרר צביקה מביה"ח - יזרק לרחוב
צביקה קנלר סובל ממגוון רחב של מחלות, נזקק לטיפולי דיאליזה, אינו שולט בסוגרים וזקוק לטיפול צמוד של 24 שעות. הוא מאושפז בביה"ח רמב"ם, אך הצוות הרפואי רוצה לשחררו לביתו. משפחתו קשת היום אינה מסוגלת לממן את הטיפול ומתחננת: עזרו לנו למצוא עבורו פתרון. "זו תחושה של חוסר אונים", אומרת בתו
"התחננתי: אל תשלח אותי לרחוב"
סיפור חייו של קנלר אינו פשוט. בימים אלו הוא מחלים ממחלת הסרטן שתקפה אותו. מחלת הסוכרת, ממנה הוא סובל שנים ארוכות, כבר גרמה לנשירת שיניו, לאיבוד אצבעותיו ולקריסה של הכליות. משפחתו מספרת שהוא זקוק להשתלת כליה, אבל אינו נמצא ברשימת ההמתנה להשתלה משום שבחמש השנים הקרובות גופו לא יהיה מסוגל לעמוד בניתוח. מערכת החיסון שלו חלשה מאוד והוא נדבק בכל פעם בחיידק אחר, כך שהוא נדרש לשהות בבידוד.קנלר גם איבד שליטה על הסוגרים וסובל מפצע סכרתי ברגל, שמקשה עליו את ההליכה. לדבריו ולדברי בני משפחתו הוא זקוק לטיפול צמוד 24 שעות ביממה: מישהו שיקלח אותו, יחבוש לו את הרגל, יחתל אותו ויסיע אותו ארבע פעמים בשבוע לטיפולי הדיאליזה שמחזיקים אותו בחיים.
אך קנלר הוא חסר בית ובני משפחתו חיים אף הם בדוחק שלא מאפשר להם לטפל בו. בימים אלו הוא מאושפז בבית החולים רמב"ם, אך לדברי בני המשפחה הרופאים מעוניינים לשחררו לביתו. לדטענת המשפחה לא רק שאין לו בית לחזור אליו, אלא גם הטיפול הרפואי בו לא הסתיים ולמעשה בית החולים משחרר אותו למרות ההערכה שהפצע ברגלו מתדרדר עד כדי צורך בקטיעה.
התחננתי לאחד הרופאים פה '"אל תשלח אותי לרחוב, תן לי עוד כמה ימים להחלים, להתחזק", מספר קנלר ל-ynet, "אבל הרופא אמר לי: 'ומה יהיה בעוד כמה ימים? תבקש שוב עוד כמה ימים'. מה שאני מבקש בסך הכל זה לקבל טיפול. פעם הייתי חזק, הייתי גבר חסון. שירתתי במלחמות ישראל, חינכתי את ילדי לתרום כמה שיותר למדינה. היום אני שבר כלי ולא מתייחסים אלי. אני שוכב במחלקה שכח האדם בה כל כך מצומצם, שאת הכדורים אני מקבל לא בשעות הנכונות. כשהרופאים כבר מגיעים למיטתי אני רק שומע מהם שצריך כבר לשחרר אותי. אני מראה להם שהפצע שלי מדמם אז הם אומרים לי שאני מגרד אותו כדי שיצא דם, כאילו שאני מזיק לעצמי כדי להישאר באישפוז".
"חשבתי שהמדינה תעזור - אבל התבדיתי"
לקנלר שלושה ילדים. הבכור נשוי ואב לילדה קטנה ומתגורר בדירת שני חדרים. הוא מטפל במסירות באביו, אבל אינו יכול להלין אותו בביתו כשישוחרר מבית החולים כיוון שיש חשש שבתו תידבק. שני ילדיו האחרים של קנלר מתגוררים גם הם בדירות צפופות וחיים בדוחק. גרושתו מתגוררת בדירה קטנה של עמידר וחיה מקצבת נכות.
"כשאבא היה בין הסרטן לדיאליזה הייתה לו דירת חדר ברמת ישי", מסבירה ביתו של קנלר אלינור בת ה-28. "על הדירה הזו הוא קיבל עזרה בדיור של 600 שקלים בחודש. כיוון שהוא שהה באשפוז מתמשך ברמב"ם לא היה כל היגיון כלכלי להמשיך להחזיק את הדירה ומאז הדברים השתנו והוא כבר לא מסוגל לגור לבד. הוא לא שינה את הכתובת, פשוט כי אין לו כתובת חדשה. הוא רשום בתעודת הזהות כתושב חיפה ולכן כשגורמי הרווחה של רמת ישי הביעו נכונות לעזור לו לא הייתה להם אפשרות כי הוא לא תושב המקום.
"לראות את אבא שלי במצב כזה, כולו חלש ועם טיטולים, לא מסוגל להתקלח לבד, בוכה, ממש בוכה ומבקש עזרה מאתנו, מאלוהים, מכל מי שיכול לעזור - זה קורע אותי מבפנים. הוא כל הזמן שואל אותי לאן הוא יילך ואין לי תשובות בשבילו. אנחנו כולנו עובדים ולא יכולים להיות איתו 24 שעות ביממה. אנחנו לא יכולים גם להעביר אותו למקום פרטי כי אין לנו כסף. זו תחושה של חוסר אונים. חשבתי שמדינה שגובה מהאזרחים שלה מיסי בריאות, ביטוח לאומי ומחייבת שירות צבאי תהיה שם בשבילם כשהם זקוקים לה – אבל התבדיתי".
מאז פנייתו של קנלר ל-ynet החלו, לדבריו, ניסיונות מצד גורמים שונים לעזור, אבל הדבר לא שינה את דעתהצוות הרפואי של בית החולים, שממשיך להתעקש כי הגיע הזמן לשחרר אותו לביתו.
מבית החולים רמב"ם נמסר: "החולה מאושפז במחלקה אורתופדית בטיפול במצב רפואי מורכב. לכשיוחלט על שחרורו מבחינה רפואית, הוא ימשיך את הטיפול במסגרת הקהילה כמקובל".
ממשרד הבריאות נמסר: "הנושא נמצא בבדיקה".
מהמוסד לביטוח לאומי נמסר: "משום שאינו קשיש צביקה קנלר לא מקבל שעות סיעוד. הוא מקבל קצבת נכות וקצבת שרותים נוספים. אם הוא סבור שחלה הרעה במצבו עליו לפנות אלינו".
ממשרד הרווחה נמסר: "במשרד הרווחה בודקים את המקרה ומחפשים פתרון".
מקופת חולים כללית נמסר: "הכללית נמצאת בקשר עם צביקה קנלר ובוחנת דרכים לסייע לו".
לפנייה לכתב/ת 
