ליל הבדולח זה לא
בורות, רשעות וצביעות עומדים מאחורי ההשוואה הבזויה, העלובה והמופרכת של ההפגנה האלימה בתל-אביב לרצח מאות יהודים, הגליית עשרות אלפים למחנות ריכוז ושריפת בתי כנסת
כל מי שחפץ באנלוגיות יוכל למצוא בקלות חומר גלם השוואתי בעשרות התפרעויות, התנכלויות והסתות נגד זרים שהתרחשו ברבות ממדינות המערב מתחילת המילניום. כשיש הזדמנות פז להוציא את דיבת הארץ רעה וכשניתנת שוב שעת הכושר "להוכיח" עד כמה הגזענות והפשיזם פשו במדינת היהודים, אין פלא שהאנלוגיה המתאימה ביותר היא גרמניה של שנות ה-30 במאה הקודמת, ובייחוד ליל הבדולח.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
מחשמלים למוות את חיפה / יוסי בן ארצי
גם אני ישראלי / אייל פילדסט
לא צריך להיות שמאלן הזוי כדי להזדעזע מהאלימות שנקטו מקצת מבאי אותה הפגנה, ולא חייבים להיות שוחרי מסתננים מושבעים על מנת להזדעק לנוכח דברי הבלע של מירי רגב, שהמעט שייאמר לזכותה הוא שכבר התנצלה עליהם. די להיות אזרח הגון מן השורה, החפץ בשימור צביונה היהודי של המדינה ושמגלה קמצוץ של אמפתיה לענייה מדרום תל-אביב, כדי להבין שאת המסתננים יש להוציא מישראל בלא תנאי וללא פקפוק או מצמוץ. במקביל יש לנקוט אמצעים חריפים, ואף אלימים ככל שיידרש (לא פחות ממה שעושה ארה"ב בגבולה עם מקסיקו), כדי למנוע את כניסתם של חבריהם מסיני, אך בה בעת להתנגד בכל נימי נפשנו לרמיסת כבודם ולאלימות והסתה כלפיהם.
ואולם כשהבורות, הרשעות והצביעות משמשות בערבובייה במוחם הקודח של אותם "בני המעלה", גם השוואה בזויה, עלובה ומופרכת של רצח מאות יהודים, הגליה של עשרות אלפים מהם למחנות ריכוז, מעשי אינוס ושריפה רבתי של בתי כנסת לאירועים בתל-אביב - יאה מאוד למטרה הייעודה. אם נהיה נאמנים לאותה השוואה, משתמע שהשלטון הישראלי, כמו השלטון הנאצי ב-1938, עמד מאחורי ההפגנה האלימה בתל-אביב. למרות ניסיונם לטעון שידם לא הייתה במעל והכול היה פרי הספונטניות של העם הגרמני שהזדעזע עד עמקי נשמתו מההתנקשות בארנסט פום ראט, ידוע שההנחיות לאירועי ליל הבדולח הגיעו מריינהרד היידריך ומיוזף גבלס. הם ציוו למשל "להרוס מיד חנויות של יהודים", "יש להצית מיד בתי כנסת של יהודים" וש"אסור למכבי האש לפעול".
אלא שזה לא נגמר בהשוואות "המופלאות" הללו. לשמאל יש גם מנגנון הפעלה נפלא, הנכנס לפעולה רק כשהאנלוגיה היא מעשי ידיו של הימין, וחלילה לא כשזו נעשית מתוך ביתם הם. בין שזו "הזדעזעותם" מענידת טלאי צהוב בימי ההתנתקות ("הימין יודע שנושאים הקשורים בשואה מקפיצים לנו את הפיוזים", יוסי ביילין), בין שזו "התחלחלותם" מהנאציפיקציה של בנימין נתניהו ("היטלר כבר מת, אדוני ראש הממשלה", עמוס עוז), ובין שזו הלבשה טרייה של מירי רגב בבגדי קצין נאצי המצדיע במועל יד - כולם כאחד חוזרים ומוכיחים שבחוגים רחבים בשמאל הישראלי, לצביעות ולגלגול העיניים לעולם יהיה מקום רם ונישא, ובעיקר - קרדום אידיאולוגי לחפור בו.
כך, אין יותר מלגיטימי בעיני מחנה השמאל שמזכ"ל שלום עכשיו, יריב אופנהיימר, יגיש תלונה ליועץ המשפטי לממשלה נגד רגב על דבריה בנוגע למסתננים כסרטן בלב האומה, בעוד אותו אופנהיימר כבר רשם על שמו בגאון את הקביעה כי הרחבת ההתנחלויות היא סרטן בלב האומה. לפיכך, כל שנותר הוא לקבל בהכנעה את הפסוק "מה שמותר ליופיטר אסור לפשוטי העם", ולכן אנלוגיות לפיהרר ולשלוחיו של נוטרי חומות המוסר משמאל הן לכל הפחות הִתעלות מוסרית וערכית, ואילו הקבלות מימין הן זילות נוראה של השואה ש"מקפיצות לכל בר דעת את הפיוזים".
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
