"ביצ'יות מבית טוב": רוח שטות דרומית
הסדרה "ביצ'יות מבית טוב" ירדה מהמסך האמריקני אחרי עונה אחת. לא כדאי להיקשר אליה יותר מדי, וגם לא צריך. אבל בינתיים מותר ליהנות מהקריקטורה שהיא מציגה לדרום האמריקני
נתחיל מהדבר הכי חשוב: למרות שהיא שובצה בחלל שהשאירה אחריה "עקרות בית נואשות" בלוח השידורים של ABC, קומדיית הסבון "ביצ'יות מבית טוב" ("GCB") שעלתה אתמול (א', 22:00, yes) לגמרי לא מתיימרת להוות תחליף או ליישר קו עם הפרברים המיושבים של לינט, סוזן, גבי וברי. נשים נשואות מהפרברים, פה מתחיל ונגמר הדמיון. כל ניסיון אחר להשוות ביניהן יחזור אליכם כמו בומרנג ויחרב את חוויית הצפייה.
ההמלצה השנייה היא לא להיקשר לסדרה יותר מדי, בארצות הברית היא בוטלה אחרי עונה אחת בלבד.
באווירה הקלילה הזאת לא נותר אלא להתרווח מול "GCB" וליהנות מעשרה פרקים, שאם הם קציפתיים ואווריריים כמו הראשון, הם יעשו לכם רק פאן. אמנדה ווגן (לזלי ביבס) היא אלמנה צעירה, שמגשימה את החלום/סיוט של כולנו: לחזור לתיכון. בעקבות תקלה קטנה בחייה - בעלה הנוכל ברח עם הכסף והחברה הכי טובה שלה. בעודו נוהג, החברה ביצעה בו מהלך אוראלי, הרכב סטה מהדרך והבעל נהרג והותיר אותה חסרת-כל. מכיוון שכוונות טובות זה לא נחשב - היא נאלצת לחזור עם שני הילדים שלה לגור אצל אמא שלה בדאלאס.
אלא שמתברר שאמנדה, שכולה דבש ונופת צופים, היתה תלמידת תיכון אכזרית שגוררת אחריה שובל של נשים תאבות נקם, שמעולם לא חרגו כמוה מגבולות הבועה הטקסנית, והן מנהלות יחסים קרובים עם אלוהי הנוצרים ובנו. אמנדה מנסה לפתוח דף חדש, אבל כשהסו-קולד חברות שלה מתעקשות שהיא תשלם על חטאי העבר, כמו שכתוב בתנ"ך, היא נאלצת לחזור ולהשחיז ציפורניים, ועכשיו זה "צפון-דרום" אול אובר אגיין.
הקצנה מכוונת
"GCB" התחילה כראשי תיבות של Good Christian Bitches, אבל בעקבות מחאות זועמות של ארגונים שמרניים ששימחו מאוד את ABC שנהנתה מבאזז חינם, הפכו ה Bitches ל-Belles, כינוי לצעירות מהדרום האמריקני עם הדולי-פרטוני, עם המבטא, הקאנטרי והסראפן.
הסדרה הגיעה מבית היוצר של דארן סטאר ("סקס והעיר הגדולה"), ויש בה קצת מ"עקרות בית", קצת מ"אחת שיודעת", וקצת מ"בוורלי הילס", במובן של פגישת מחזור שאינה נגמרת. נכון, היא עוקצת בעיקר את הנצרות השמרנית, הרפובליקנית והצבועה של דרום ארצות הברית, מה שאולי ידבר פחות לצופה הישראלי, אבל היא עדיין מצדיקה את השקל שלכם.
"GCB" לא מתביישת להקצין ולהגחיך את עצמה, ורוב הזמן היא מזכירה סוג של קומיקס מצולם. היא מאפשרת חופש תנועה לדמויות מוקצנות כמו אמא של אמנדה (אנני פוטס שגונבת כל פריים שהיא משתתפת בו), שמלמדת את הנכד שלה להכין משקאות אלכוהוליים, עושה מייקאובר טקסני לנכדה שלה
(שמסיימת אותו עם מראה הפרוצה הדרומי), ומכריחה את כולם ללכת לכנסייה ("אלוהים מדבר אלי לעיתים קרובות באמצעות כריסטיאן דיור").
ויש גם את הנמסיס הראשית של אמנדה - כריסטין צ'נווית' המצויינת – מצטטת כפייתית מהכתובים מאוד אוהבת את אלוהים ורותמת אותו בכל הזדמנות למטרות הנכלוליות שלה ("בנות, זה לא יאה לדבר על זה בטלפון, נפגש בכנסייה").
החוליה החלשה בסדרה היא דווקא ביבס, שחקנית משעממת שנקלעה שלא בטובתה לדמות חסרת מעוף. לא ברור איך מנערה סאדיסטית היא הפכה לאמא תרזה בבגרותה, והיא גם לא מצליחה לתת קונטרה לטוטאליות הקריקטורית של שאר השחקנים. ועוד מילה בעניינה – אולי הגיע הזמן להפסיק ללהק לתפקיד אמהות נשים שנראות כמו האחיות הקטנות של הילדים שלהם. האם למדנו דבר מ"עקרות בית"?
