מעלים את רף הזוועה: ילדים סורים כבשר תותחים
בעזה האזרחים הם "רק" מגן אנושי, בסוריה רמת האכזריות עולה מדרגה - וגם המורדים אחראים. אחרי ניסיון ההרעלה הכושל של בכירי המשטר המקורבים במיוחד לאסד, ההרג נראה כניסיון להרתיע את האופוזיציה בפעולה אכזרית במיוחד
הטבח בסוריה בסוף השבוע היה צפוי מראש. משטרו של בשאר אסד הוא שביצע את הקטל, אך הקבוצות החמושות של "האופוזיציה הסורית" הן שיזמו את הפרובוקציה שחוללה את האירוע המזוויע. לכן אפשר לקבוע בביטחון שהמורדים במשטרו של אסד נושאים גם הם באחריות להרג הילדים בעיירה חולה שליד חומס, למעשה כפי שטוענים ברוסיה.
עוד בנושא סוריה ב-ynet:
האירוע היה צפוי מראש מפני שהיום אמור לבוא לסוריה קופי אנאן, שליח מזכ"ל האו"ם ליישוב המשבר בסוריה. אנשי האופוזיציה יודעים שכל ביקור כזה ממקד אליו את תשומת הלב העולמית ומגביר את הלחץ על ממשלות המערב למצוא פתרון. כך היה בזמן ביקורי נציגי הליגה הערבית, בביקור הקודם של אנאן, וכאשר הגיעו פקחי האו"ם לראשונה לסוריה. בכל ביקור שכזה משתדלים המורדים להסלים את האלימות ולהעלות את מפלס הזוועה. היעד הוא לכרסם בלגיטימציה של משטר אסד ההורג באזרחיו, ועל ידי כך לצבור נקודות נוספות במלחמת התודעה שהם מנהלים נגדו.
במקביל, נמשכת לחימת הגרילה בשטח. המורדים אינם עשויים מקשה אחת והם מפולגים ומפורדים, אבל הם מאוחדים במטרתם להביא להתערבות צבאית חיצונית שתפיל עבורם את משטר אסד. לכן הם מעוניינים ליצור סיטואציה כמו בלוב, שבה הלחימה האכזרית של אנשי מועמר קדאפי באזרחי העיר מיסרטה הביאה בסופו של דבר להתערבות הצבאית של מדינות נאט"ו ולנפילת קדאפי.
האבסורד הוא שמשטרו של אסד יודע היטב שזו כוונת המורדים, אך הוא אינו משנה את שיטת הפעולה הרצחנית שלו וממשיך לשחק לידיהם. שיטת הפעלת הכוח הסורית מבוססת על שני עקרונות: האחד - מה שלא הולך באש ילך בעוצמת אש גדולה יותר. השני - תגובות תגמול רצחניות וחסרות הבחנה נגד האוכלוסייה הסונית שתכליתן להרתיע את המורדים שבאים מקרבה.
"לחימה סטטיסטית במורדים"
במקום לנסות להילחם נקודתית בלוחמי הקבוצות החמושות של המורדים, מבצעים מפקדי צבאו של אסד מה שמכונה בלשון מקצועית "לחימה סטטיסטית". כלומר, הפגזות מטנקים, ארטילריה ומהאוויר. קטלני במיוחד הוא השימוש שעושה הצבא הסורי במרגמות כבדות. זהו נשק מאד לא מדויק, אך ההרס וההרג שהוא זורע בשטחים בנויים (מבלוקים זולים) הוא עצום. גם מי שתופס מחסה בביתו אינו חסין מפני הרסיסים הגדולים שהפצמ"ר מעיף 360 מעלות סביבו.
את אפקט זריעת האימה לשם הרתעה משלימים "השביחה", אנשי המיליציה החמושה הזו, הנאמנה למפלגת הבעת' ולמשטר, נכנסים לבתים ומבצעים שם הרג מטווח קצר. האחראי המרכזי להפעלת שיטות לחימה אלה הוא עאסף שאווקת, סגן הנשיא וגיסו של הנשיא בשאר. בעברו הלא רחוק הוא היה ראש המודיעין הכללי. לפני שבוע וחצי ניסו המורדים להתנקש בחייו כשהרעילו את מזונו ואת מזונם של שאר חברי "התא לניהול משברים", קבינט ניהול המלחמה המייעץ לבשאר אסד. ניסיון ההרעלה נכשל, אך לא צריך כמעט להיות ספק - בתגובה הפראית של כוחות הביטחון של המשטר הסורי נגד האזרחים בעיירה חולה היה מרכיב לא מבוטל של פעולת נקם על אותו ניסיון התנקשות. שוב - מתוך כוונה של המשטר העלווי להרתיע את המורדים.
לא קשה להבין ולהבחין שהקבוצות החמושות של המורדים הסורים והמשטר מנהלים מלחמת תודעה זה נגד זה בזירה העולמית. הנורא הוא ששני הצדדים מנהלים מלחמה זו על גבם ובאמצעותם של אזרחים לא לוחמים, ילדים ונשים חסרי מגן. האופוזיציה "מקריבה" אותם באמצעות פרובוקציות שנועדו לסחוט מאנשי בשאר פשעי מלחמה שמקעקעים את הלגיטימציה של המשטר,
והמשטר פוגע באזרחים כדי להרתיע את המורדים באמצעות איום על משפחותיהם.
למרות הכול, מלחמת התודעה הזו אינה מניבה תוצאות רצויות לאף צד. זאת מפני שהעימות בסוריה הוא למעשה הזירה הפעילה של עימות אזורי רחב יותר: העימות שבין "החזית הסונית", שאותה מובילות המדינות הערביות וטורקיה התומכות במורדים שגם הם סונים, כנגד "החזית השיעית", בהובלת איראן וחיזבאללה התומכות במשטר העלווי בסוריה, הנהנה גם מגיבוי רוסי ללא תנאי בזירה הבין לאומית. רוסיה רואה בסוריה נכס חיוני כמאחז אסטרטגי בחוף האגן המזרחי של הים התיכון וגם כקליינט כלכלי ופוליטי. כל עוד אלה הם התנאים וחוקי המשחק בזירה הבין לאומית יימשך העימות בזירה הסורית ומשטר אסד יתנדנד אך לא יקרוס. גם מעשי הטבח יימשכו.
בהקשר זה מעניין להבחין שהשימוש שעושים הצדדים הלוחמים בסוריה שונה מה"שימוש" שעושים חמאס וחיזבאללה באוכלוסייה אזרחית. חמאס ושאר הארגונים הפלסטינים הפועלים מרצועת עזה, כמו גם חיזבאללה, משתמשים באוכלוסייה אזרחית כ"מגן אנושי". זאת בעיקר מפני שהם יודעים היטב שישראל וצה"ל יעשו מאמץ עליון שלא לפגוע באזרחים לא לוחמים, אם ממניעים מוסריים ואם מחשש ישראלי מפני הוקעה בזירה הבין לאומית. בסוריה, לעומת זאת, האוכלוסייה האזרחית אינה משמשת כמגן אנושי אלא כבשר תותחים. ההבדל אינו סמנטי ולא מוסרי - זו נבלה וזו טריפה. ההבדל הוא במהות. מה שקורה בסוריה זו רמה אחרת של אכזריות ברוטאלית המצדיקה - למעשה מחייבת - התערבות צבאית בינלאומית שתשים קץ למעשי הזוועה משני הצדדים.
לפנייה לכתב/ת 
