שובל מגיע לחדר כושר בפעם הראשונה. כמה רזה?

בכל פעם שאני עושה או חושב אחרת מהרגיל, חברה שלי שואלת "יש לך חום? אתה בסדר?". אז בשבועיים האחרונים כנראה שיש לי חום גבוה מאוד. אני רוצה לעלות על המשקל ולראות מה השתנה בשבועיים האלה, דבר שהיה חריג מאוד מבחינתי רק חודש לפני כן.

השבוע הושלם חודש לתהליך החדש. החודש הזה היה מאתגר ומלהיב, התוצאות נראות על המשקל ובעין ואני מוכן לתת כל מה שצריך כדי להמשיך באותה דרך.

הטורים הקודמים של שובל ירושלמי :

• שובל צריך לרדת 44 ק' כדי להיות שוטר. ynet מסייע
• שובל בדיאטה כדי להיות שוטר. כמה רזה השבוע?
  

לשמחתי, מאז המפגש האחרון עם גיל גרנות מ"ישראלבודי" עברו עליי השבועיים מהר מאוד. בניגוד לפעם הקודמת שבה חששתי מהשקילה, הפעם הגעתי אליו בתחושה טובה יותר, סקרן לראות מה השתנה. ובכן, בשבועיים האלה רזיתי עוד 3.2 קילו! זה מסכם ירידה של 6.5 קילו בחודש הראשון.

כוסמת? זה נשמע כמו קללה

גיל הציב את היעד הבא שלי: ירידה נוספות של שניים-שלושה קילו. בנוסף, הוא הוסיף לתפריט אפשרויות כמו בורגול, כוסמת וקינואה. בהתחלה זה נשמע לי כמו קללה, אבל קיבלתי גם צ'ופר: בשבועיים הקרובים מותר לי לאכול שווארמה בפיתה, עם כל התוספות שיכולות להיכנס אליה.

ברגע הראשון התלהבתי, אבל אז התחלתי לחשוב: אני כבר בתהליך מסוים, אני מחויב. זה שאפשר לא אומר שאני צריך לעשות את זה.

אם הסתדרתי חודש בלי שווארמה, רוב הסיכויים הם שאני יכול להמשיך ככה, וכל דבר שיחרוג מהתפריט רק יאט את הירידה שלי.

אז גיל, תודה אבל לא תודה! ולמי שמחכה לי בדוכן, אני מצטער לאכזב. אני הולך להתפרע עם פריכיות וקוטג'.

לא משנה אם החלטתם על דיאטת חסה, להפסיק לאכול לחם או פשוט לעשות כושר, להישאר נחושים וחזקים הוא לא עניין של מה בכך. כל יום מביא איתו פיתויים חדשים, שכנראה תמיד ידברנו אלינו. ואני כותב עכשיו בלשון רבים, כי אני רואה סביבי כל כך הרבה אנשים עם חשיבה שמנה בדיוק כמו שלי.

השנה, כמדי שנה, התקיים יריד "טעם העיר" שבו מציעות מסעדות במשך ארבעה ימים טעימות ממטבחים מכל העולם. כשאדם רזה הולך ליריד הוא עושה את הדבר הרציונלי: עושה סיבוב, רואה מה מציעים ומחשב מהי המנה הטובה ביותר עבורו. אבל בשביל השמן מדובר פארק שעשועים אמיתי. קודם לוקחים מנה כדי לנשנש בזמן עושים את הסיבוב, ואחר כך נמצאים תמיד בלחץ שמא מנה כלשהי תיגמר או שיסגרו את הדוכן.

במשך שנים לא הרשיתי לעצמי לפספס את היריד אפילו פעם אחת, זה היה מבחינתי טקס קבוע והייתי הולך אפילו פעמיים. השנה ויתרתי בפעם הראשונה. ההרגלים חייבים להשתנות, ואני מוכרח להגיד שאני לא כל כך מתגעגע, אלא מתחיל לראות מה באמת חשוב בחיים.

התוצאות נראות לעין. מימין: שובל בתחילת הדיאטה - ועכשיו(צילום: מורן שביט)

מבטים עוינים בחדר הכושר

כחלק משינוי החיים שלי והפיכתם לבריאים יותר התחלתי ללכת לחדר כושר. בביקור הראשון הייתה לי הרגשה של תייר בארץ זרה, מקום שבו האנשים סביב הם ההפך ממני, ומדברים בשפה שונה מזו שאני מכיר. את המשפט "חומוס צ'יפס סלט" החליף "פולי עליון בישיבה".

מול תחנת האוטובוס, בדרך לחדר הכושר, יש דוכן פלאפל. כשאני ממתין לאוטובוס אני רואה אנשים שעד לא מזמן נמניתי עמם, אנשים עם כרס בגדלים משתנים, עם פיתה ביד וטחינה על החולצה. אשקר אם אגיד שאני לא מתגעגע לפעמים, הרי בסך הכל לא עבר כל כך הרבה זמן, אבל אני מרוצה מההחלטות שלי. ההרגלים החדשים מתחילים להתקבע ואני מרגיש טוב יותר בכל יום שעובר ובו אני מוכיח לעצמי כמה חזק אני יכול להיות.

ללכת כשמן לחדר הכושר זה לא חוויה נחמדה בכלל. שם אתה מסתכל על עצמך אינסוף במראות שתלויות בכל פינה, רואה את כל החטובים והשרירנים מסביב עם ריבועים בבטן שאני יכול רק לצייר בטוש על הבטן הרפויה שלי. בחדר הכושר השמן מרגיש הרבה יותר חריג ומגושם, אבוד בין מכשירים שמעולם לא נתקל בהם ואינו יודע להפעילם. גם אם תרצה לשאול מישהו את השאלה הכי פשוטה - תרגיש טיפשי.

לכאורה יש פה את כל האפשרויות והמכשירים שנועדו לשנות את המצב הזה, אבל התחושה היא עדיין שזה לא המקום בשביל אדם כמוני. באתי עם אנרגיות ונכונות לעבוד קשה, נעלי ספורט חדשות ובגדי ספורט - ומשהו לא הרגיש לי נוח ביחס שקיבלתי, ובמבטים החודרים והעקומים בסגנון "מה אתה עושה פה?".

אז תגידו שלא צריך לשים לב לפרצופים, אבל לא כיף להיות במקום שבו אתה מרגיש לא רצוי. אולי אנסה מקומות אחרים, אולי הליכות בחוץ או מכשיר לבית.

אבל חלק מהמאפיינים שברצוני לשנות עקב היותי שמן הוא ההתמדה. מנוי לחדר הכושר גורם לך איכשהו לחשוב פעמיים לפני שמוותרים. כשעושים הליכות לבד, מוותרים בקלות בעזרת עשרות תירוצים כמו עייפות, חוסר בזמן ועוד.

המוח שלנו נותן הסברים משכנעים למדי על הסיבות והתוצאות, אבל אם כבר מצאנו סיבה אחת ל"למה כן", אנחנו חייבים לשכנע את עצמנו שזה מה שצריך לעשות. ברגע שהבנו שזה טוב לנו, צריך להמשיך בדיוק כך, אחרת המחשבה עוברת וחוזרים מיד לתירוצים שמסבירים "למה לא".