סוף לאפליית השכר על רקע מגדרי
עד היום, כאשר נשים ביקשו שכר נמוך יותר מגברים, יכלו מעסיקים לנצל זאת ולא להשוות את השכר לשכר עובד בתפקיד מקביל. מסתבר שלא רק בתחום השכר נשים לא יודעות לדרוש
נפל דבר בישראל. בג"ץ קבע כי מעסיקים לא יוכלו להמשיך לשלם לנשים שכר נמוך מזה המשולם לגברים באותו תפקיד, רק משום היותן נשים. כן קבע כי נטל ההוכחה, שלא מדובר באפליה, יעבור למעסיקים.
- 80% גברים בין הלומדים למקצועות ההיי-טק
מדובר בבשורה של ממש, שצפויה להייטיב כלכלית כמעט עם כל משפחה בישראל, שכן האפליה המגדרית בשכר העבודה בישראל חוצה ארגונים, תחומים ומגזרים. מחקר אחר מחקר, סקר אחר סקר, כולם מראים כי הנשים בארץ ובעולם מרוויחות פחות מגברים באותו תפקיד, והשיירה עוברת.
עד היום, כאשר נשים ביקשו שכר נמוך יותר מגברים, יכלו מעסיקים לנצל זאת ולא להשוות את השכר לשכר עובד בתפקיד מקביל. מסתבר שלא רק בתחום השכר נשים לא יודעות לדרוש. בספר Women Don’t Ask של בבקוק ולשבר (2003) מתוארים מצבים רבים של אפליה, הנוצרת, כך נטען, משום שנשים לא ביקשו. כשבבקוק שאלה מדוע סטודנטים לתואר שני מלמדים קורסים משלהם ואילו הסטודנטיות הן רק עוזרות הוראה, תשובת הדיקאן היתה: יותר גברים מבקשים. נשים פשוט אינן מבקשות.
פאסיביות
נשים גם פחות מבקשות קידום בעבודה. הן מצפות בציפייה פאסיבית שישגיחו בטיב עבודתן ויציעו להן קידום או העלאה בשכר. נשים רבות אינן מכירות את כללי המשחק. במצב זה גם נשים מפסידות וגם מעסיקים מפסידים. כשנשים לא דורשות תנאי עבודה הוגנים ונאותים, בין אם מדובר בשכר ובין אם מדובר באווירה בארגון, הנקייה משובניזם – כולם מפסידים.
כבר בשנת 1991, דלויט אנד טוש הגיעה למסקנה שקיימת אצלה בעיה בנושא נשים. רק 5% מהשותפים היו נשים ורק 8% מהמועמדים להיות שותפים היו נשים. צוות הבדיקה של הארגון גילה שנשים עוזבות את הארגון לפני שהן מגיעות לשלב המתאים להיות שותפות. ממוצע העזיבה השנתי בקרב נשים מנהלות היה 33%. כל אחוז עזיבה תורגם ל- 13 מיליון דולרים להוצאות כגון גיוס, בונוסים של העסקה והדרכה. יש לציין שנשים לא עזבו את העבודה כדי לטפל בילדים. הן עזבו לטובת ארגונים אחרים, בהם היה להן נעים לעבוד.
בהחלטה אמיצה, החליט בג"ץ לעצור את השיירה. לא עוד. לא בישראל של המאה ה-21. חוק זה מצטרף לחוקים אחרים הנחקקים משום שבכל חברה ישנם אנשים שהגינות בסיסית – אינה דרכם.
מחקרים רבים על מו"מ לצורך שכר מראים כי האישה מבקשת שכר נמוך מהגבר, בחלק מהמחקרים היא מתמקחת פחות, היא ממהרת לקבל את מה שנותנים לה. והמעסיקים – הם מנצלים זאת. וכן, יש יוצאות מן הכלל. אבל הן בעיקר מאירות את הכלל. למרות שמחקרים מהשנים האחרונות מראים כי חברות שבהן כיהנו יותר נשים בדירקטוריון, הציגו תוצאות עסקיות טובות יותר, את המעסיקים זה לא מעניין. נתון זה לא מסייע להם להפסיק לנצל את האישה.
החלטת בג"ץ מהשבוע שעבר פותח פתח לתקווה. לא רק בגלל שיהיה למעסיקים קשה יותר לנצל נשים, אלא בגלל האיום הטמון בהחלטתו. ההחלטה פותחת לנשים רבות פתח לתבוע בדיעבד הפרשי שכר בגין אפליה מגדרית, מה שעלול להעמיד חברות רבות בפני תביעות כספיות משמעותיות. כי ככה זה, רק כשזה פוגע למעסיק בכיס, נורמות הומאניות של כבוד ושוויון מתחילות להשתרש - ראו ערך הטרדה מינית.
הכותבת היא מנכ"ל נטע - המרכז לפיתוח קריירה
לפנייה לכתב/ת 
