טויוטה GT86 - כמו טויוטה, אבל להיפך

בעוד כמה חודשים תגיע לישראל טויוטה GT86. מכונית שאמורה להיות ההפך הגמור של כל מה שאתם חושבים על היצרנית היפנית. במקום יעילה אך משעממת, היא אמורה להיות מלהיבה ומרגשת. מעין אנטי-טויוטה. "מכונית הספורט הזו היא חיה שונה לחלוטין מכל מכונית אחרת של טויוטה", מעיד המהנדס הראשי של הפרויקט. "כל המכוניות האחרות שלנו טובות לדבר כזה או אחר, אבל המכונית הזו נועדה רק להנאה".

האם היא מצליחה לממש את הייעוד הנעלה? מיד תדעו.

עוד בערוץ הרכב של ynet:

• סמל"ת מגיבה לביקורת: מוזילה כל דגמי פיאט
• שי אגסי מוזיל (ממש במעט) את הרנו החשמלית
• "זכיינית הרכבת הקלה איימה, המדינה התקפלה"
  

בלי זמני הקפה

ה-GT, שפותחה בשיתוף פעולה מלא עם סובארו (שתחל בקרוב בשיווק תאומתה, ה-BRZ), אמורה להגשים את הבטחות טויוטה באמצעות נוסחה קלאסית: הנעה אחורית, מנוע קדמי, ומשקל קל יחסית. ביצרנית מפליגים אל העבר הרחוק של תעשיית הרכב, ומבטיחים כי ה-GT86 היא "חזרה למקורות" (וגם לשורשים). לא עוד מרדף חסר תוחלת אחר כוח, כוח ועוד כוח, אלא מכונית בסיסית, חדה ומהנה לנהיגה. "לא תשמעו אותנו מדברים על זמני הקפה במסלול מירוצים", מצהירים שם.

מבחנים אחרונים בערוץ הרכב של ynet:

• סובארו XV: דרך השטח
• פיאט פנדה: תג-מחיר
• ב.מ.וו סדרה 3 החדשה: בחזרה למקורות
  

ויש לכך סיבה טובה. עם 200 כ"ס וקצת פחות מ-21 קג"מ ממנוע 2.0 ליטר בנזין, ה-GT86 אינה מתקרבת אפילו לסטנדרט של מכוניות ספורט חזקות כיום, ורחוקה אפילו מהרף המקובל למכוניות ספורטיביות. ובטויוטה לא רק שלא מכחישים את היעדר הכוח, אלא אף טוענים כי הוא מכוון. הם חוזרים ומסבירים שזה בעצם הרעיון שעומד בבסיסה של ה-GT - כוח לא חשוב כאן, אלא רק הנאה מנהיגה. ועד מהרה מתברר שכדאי שתהיה כאן הרבה הנאה מנהיגה, כי מהירות היא בהחלט לא הצד החזק של המכונית הזו.

עזבו אתכם ממספרים, שכן תאוצה מעמידה ל-100 קמ"ש באמת אינה חשובה. מה שכן חשוב הוא היעדר הכוח בסל"ד נמוך - שיא המומנט (הצנוע, כזכור) מגיע ב-6,400 סל"ד מאוד-מאוד גבוהים. וגם אם תשמרו את המנוע בדיוק בסל"ד היעיל בכל רגע נתון, תתאכזבו לגלות שה-GT לא מרגישה מאוד מהירה. מצד אחד, זה אומר שהיא לא תפחיד נהגים לא מנוסים (וזה טוב). מאידך, אי אפשר שלא לרצות עוד כוח (ועוד קצת, אם אפשר).

כמה מילים על הזנב

אז מה בעניין הנאה מנהיגה - האם ה-GT מפצה על היעדר כוח עם הזרקה ישירה של אדרנלין? התשובה בעניין זה מורכבת הרבה יותר. התחושות הראשונות טובות, אפילו טובות מאוד. ההגה חד ומהיר, ולמרות תגבור חשמלי מצליח לחבר בין הנהג והכביש בצורה ראויה. בכבישים סלולים היטב ויבשים, ה-GT גם מאוד מאוזנת, ומציעה אחיזה גבוהה - למרות השימוש בצמיגים בלתי-ספורטיביים בעליל (מאותו סוג שבו משתמשת פריוס היברידית).

ומה יודעת ה-GT לעשות עם הזנב שלה? אם תנתקו את בקרת האחיזה היא תחליק אותו, ואפילו בקלות יחסית. וזה נחמד ומהנה, אבל ממש לא מומלץ בכביש ציבורי. במקרה כזה, יש לבקרת האחיזה מצב ביניים, שאמור לאפשר לנהג להשתעשע מבלי לוותר על רשת הביטחון של האלקטרוניקה. אלא שבמצב הזה, האלקטרוניקה מתערבת מוקדם מדי ובצורה ברוטלית, ולא מאפשרת הנאה של ממש.

טויוטה במנהרת הזמן

אי אפשר שלא להעריך את טויוטה על האומץ שבעצם פיתוח ה-GT. עבור יצרנית שזוכה לתדמית שמרנית ואפרורית, ההחלטה לייצר מכונית ספורטיבית ובלתי מתפשרת ודאי לא הייתה קלה. וכשלעצמה, ה-GT היא מכונית טובה, שמצליחה לעורר מדי פעם הנאה. אבל זה לא מספיק - גם מול ההבטחות של טויוטה, וגם מול המחיר המיועד בישראל - כ-240 עד 250 אלף שקל.

הכתב היה אורח חברת טויוטה בספרד.