גולד דיגרית: הייתי בוחרת בו גם ללא הכסף
הדלק שלי הוא ריגושים. כשהלב שלי פועם בחוזקה בניגוד לאנשים אחרים, זה מוסיף לי עוד שנים לחיים. אז מחר אני טסה אליו, איש זר ומיליונר, שקנה לי כרטיס טיסה והולך לפנק אותי
כקוראת אדוקה של טורי היחסים למיניהם, נתקלתי לפני מעט זמן בטור "מי צריך כסף כשאת מהממת? תני לעשיר לשלם". זה הזמן להודות שכסף ממש לא חסר לי, אבל לחוויות וריגושים אני לעולם לא אגיד לא. כמה דקות אחרי קריאת הכתבה, היה לי כבר פרופיל באתר ההיכרויות המדובר. לא חשבתי שיצא מזה משהו, אבל אמרתי, יאללה אפשר לנסות, מה כבר יקרה?
עוד בנושא:
אני לא צריכה מיליונר, אבל גם לא רוצה שכונת עוני
מחקר: גבר עשיר מעניק לבת זוגו יותר אורגזמות
מעושרות: האם כסף זה כל מה שאנחנו מחפשות?
יום עובר ועוד יום, ובינתיים רק "קריצות" מגברים 'שמנמנים'. אני מדפדפת בפרופילים של גברברים יפי תואר, ותוהה לעצמי מה לעזאזל הם עושים פה? הם יכולים הרי להשיג את כל מי שירצו. כל אחד מפציץ בתיאור על עצמו, כמה הוא מצליחן וכמה הוא חושק בהרפתקאות עם צעירה מסוקסת. אוקיי, נראה לי שהתחלתי להבין מה באמת קורה פה.
איפה כסף?
לפתע אני מקבלת הודעה מבחור בן 22: "שלום לך, אני דיי חדש פה ולא יודע איך הדברים עובדים, אבל את נראית חמודה והייתי רוצה להכיר אותך ואולי גם לטייל ביחד. אם מתאים לך תחזירי לי הודעה, מקווה לשמוע ממך בקרוב".
מעניין,מה יש לבחור הזה להציע כבר? הוא באמת מיליונר או שהוא סתם רוכב על הגל? בסוף עניתי לו, ומסתבר שמולי ניצב לא פחות מאיל הון מתחום הנדל"ן, שעוד חצי שנה עתיד לסיים את לימודיו במנהל עסקים באוניברסיטה מאוד-מאוד נחשבת.
אנחנו עוברים לפייסבוק ומשם לסקייפ. כמו פולנייה טובה אני חושדת בכל מילה ומילה, מנסה למצוא רמזים, תמונות, משהו שיגיד לי "הנה הקאטץ''". למחרת אנחנו שוב מדברים והוא מציע שניפגש.
פה אציין שאנחנו גרים במרחק 11 שעות טיסה אחד מהשנייה. אני לא יודעת מה לענות. מצד אחד, סיכונים והפתעות בחיים זה השם השני שלי, ומצד שני... חסרים פסיכופטים בעולם?! הוא יכול לחטוף אותי, לאנוס אותי ולכלוא אותי עד שארקב.
אמרתי לו שלצערי רק הסופ"ש הזה פנוי לי, אחר כך אהיה עסוקה, ואילו הוא, מצידו, מיהר לקפוץ על העסקה. "אז בעוד 4 ימים את אצלי?", שאל העשיר, ואני גיחכתי. כן, בטח, גבר זר יטיס אותי אליו בעוד 4 ימים. בכלל לא חשוד.
למחרת בבוקר אני פותחת את המייל. למה יש לי הודעה מחברת התעופה? פאק, הוא היה רציני, יש לי כרטיס טיסה לניו יורק לעוד 4 ימים. אני ממהרת להיכנס לסקייפ ולאמת את הדבר. מסתבר שבשבילו, זה כמו לקנות פיצוחים, אבל וואו, הכרטיס ממש-ממש יקר! יש מצב שזו מחלקה ראשונה?!
מפלס הלחץ עולה, מחר אני טסה אל איש זר. הודעתי לאחותי ולחברותיי הטובות על ההרפתקה הצפויה, וכמובן שנתקלתי בהערות כמו: "את משוגעת, את הולכת כצאן לטבח", אבל זאת אני, וכולם מכירים אותי. הדלק שלי הוא ריגושים. כשהלב שלי פועם בחוזקה בניגוד לאנשים אחרים, זה מוסיף לי עוד שנים לחיים. אם אני עושה טעות, אני לוקחת על עצמי את האחריות המלאה, גם אם לא אצא מזה בחיים.
דה ביג אפל, היר איי קאם!
נחתתי בניו יורק, מחכה למזוודה. הידיים רועדות, הדופק עולה ואני יוצאת אל אולם מקבלי הפנים. הנה הוא, זה באמת הוא. התמונות בפייסבוק או בסקייפ לא עושות עמו חסד, הוא נראה הרבה יותר טוב!
אנחנו עולים על מונית, בדרך למלון 5 כוכבים. מגיעים, ופי נותר פעור לרווחה. וואו! הייתי במלונות חמישה כוכבים בחיי, אבל זה לוקח אותם בהליכה. אנחנו מקבלים שני כרטיסים, אבל יש עליהם מספרים שונים. הייתכן? לכל אחד חדר בנפרד?
אני עולה לחדרי, סליחה, לסוויטה שלי, הפרטית, נזרקת על המיטה ומשפשפת את עיניי, זה חלום? והאמבטיה, הכול שיש מבריק עם עיטורי זהב, רמקולים בתוך המקלחת וראש גשם. המיני-בר מלא בכל טוב. הוא אומר לי שנצא לארוחת ערב עוד שעה, אני מתארגנת ושמה את מיטב מלתחתי, מרגישה בתוך בועה. למטה מחכה לנו נהג פרטי, עם מרצדס כמובן. וואו, כמה זמן לא אכלתי סטייק כזה טוב!
חוזרים למלון, איש-איש לחדרו, ולילה טוב. למחרת בבוקר הוא רוצה לקחת אותי לקניות. הולכת ברחובות, נכנסת לחנויות שמעולם לא חלמתי להיכנס אליהן, אפילו את השקיות שלהן אני לא יכולה להרשות לעצמי.
לואי ויטון, הרמס, שאנל, דיור, ג'ימי צ'ו, מיו מיו,כריסטיאן לובוטין... והוא אומר לי, "קום און, יו מסט האב א לואי ויטון באג". "אוקי, אם אתה מתעקש", אני עונה לו ומגניבה חיוך. אני חיה בסרט, חיה בפנטזיה, אמנם רק ל-3 ימים, אבל עדיין פנטזיה. אם הייתם אומרים לי לפני שבוע שבסוף השבוע הבא אהיה עם גבר זר בחו"ל ואעשה שופינג שלא מבייש את חברות 'סקס והעיר', הייתי פשוט מתפקעת מצחוק.
לא רק ארנק מהלך
לאט לאט אני מגלה שעלם החמודות שעומד מולי הוא לא רק ארנק מהלך. הוא אדם מקסים, עם ערכים, אדם שגם עבר לא מעט סבל בחיים. פניני חכמה נשפכות לו מפיו, ואני מתחילה להרגיש כלפיו משהו. שלא תבינו לא נכון, הוא עבד קשה כדי להגיע למקום שבו הוא נמצא. בערב, שוב במלון, נפרדים ללילה טוב ואני נותנת לו נשיקה. מהרהרת בחדרי, טוב, מתי מגיע הקטע הרע? איפה נגמר פה הסרט? מתי הוא חוטף אותי?
למחרת, קצת מוזיאונים, קצת תרבות לפני שיוצאים לעוד סבב קניות! "את צריכה שמלה של קאוולי! תיק של פראדה, לנג'רי של קלווין קליין! וכמובן גם אייפד". אני מנסה לנתק את עצמי מהמציאות הלא מציאותית שבה אני נמצאת ולחשוב, האם הייתי יוצאת איתו אם גם אם לא היה עשיר כל כך? והתשובה היא כן.
גיליתי בחור מדהים, רגיש, מקשיב, מהזן הזה שכבר לא מוצאים. יגידו שבטח הייתי צריכה להחזיר לו באיזה מטבע ושהוא ניצל אותי, אז יודעים מה? האמת היא שבכלל לא שכבנו, ובלילה האחרון ישנו מכורבלים ביחד, כי כבר באמת רציתי אותו מעומק ליבי.
חזרתי הביתה, לשגרה, מנסה לעכל את החוויה שעברתי ושמחה שלקחתי את הסיכון. אני כבר מתגעגעת אליו ובעוד חודשיים שלשנינו יהיה זמן, ניפגש שוב. כמובן שאנחנו מדברים כל יום, וגם סגרתי את המנוי באתר. אני כבר מצאתי את שחיפשתי.
לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים
לפנייה לכתב/ת 
