"מאסטר שף ילדים": פסול למאכל אדם
גם אייל שני לא הצליח להכניס דרמה למשדר הגמר הארוך והמשעמם של "מאסטר שף ילדים", תוכנית שמנצלת ילדים לצרכי רייטינג ועוטפת את זה במראית עין של כוונות טובות
בוקר טוב דניאל, אתה חמוד להפליא, רק בן עשר, ויודע לעשות סטייקים מצוינים ברוטב אגסים עם ברנדי ויין. אתמול אמרת שאתה לא מאמין שאתה "המאסטר שף הראשון שהוא ילד". אני מקווה שעד הבוקר כבר הפנמת את התהילה, התואר והזוהר, ותוכל לעת עתה לשוב לחייך הטובים בכיתה ד'. כך או כך, אנחנו נשארנו עם הרבה מאוד תהיות. הרשה לי לחלוק כמה מהן איתך.
נתחיל בזה שאין באמת שפים שהם ילדים, כמו שאין מנכ"לי חברות, טייסים או רופאים שהם ילדים. שף הוא אדם שהתאמן במשך שנים ארוכות במטבחים חמים-אש, קילף הרים של תפוחי אדמה, והגיר נהרות של דמעות מבצל קצוץ עד שלמד לתקצב, לתכנן, להכין ולהגיש מספר גדול של מנות למספר גדול של אנשים בו זמנית.
אתה לא שף, אתה לא מאסטר שף, ובבקשה אל תיתן לשופטים או לפורמט לבלבל לך את המוח. אתה ילד שמבשל מצוין, ומישהו בעולם הגדול חשב שילדים קטנים שמבשלים כמו מבוגרים גבוהים זו נוסחה לרייטינג גבוה. הוא צדק.
הבעיה היא שעל הדרך כיבסו יותר מדי מילים. אפילו הפרס בו זכית לא ברור לצופים, ואני מקווה שאתה יודע למה הכוונה במלגה ללימודים גבוהים: להארוורד? למכללת תדמור? לשנה? אף אחד לא יודע, ולאף אחד כנראה לא אכפת, העיקר הוא התהילה.
נתנו לך יותר מחמש עשרה דקות תהילה, לא רק בגלל שהיית מוכשר מאוד, אלא בעיקר בגלל שהיית קטן. מיכל אנסקי אמרה לך פעם שאתה ההוכחה שדברים גדולים מגיעים באריזות קטנות. הדברים הטובים הם כמובן אחוזי הצפייה. רושפלד אמר לך שאתה "ילד עם יד של טבח מבוגר", וזה אמור להיות סוג של מחמאה. בעיני יש בזה משהו משפיל מפני שבסך הכול אתה וחבריך לתוכנית נדרשתם להתנהל כאילו באמת יש לכם איזו מסעדה טרנדית להציע, למרות שבעליל אין לכם הכישורים והמיומנות שמחייבים מעמד כזה.
אתם שונים מאוד מנגנים או זמרים צעירים שבורכו מכישרון מולד, ועברו אימונים ממוקדים ביותר כדי לפתח אותו: מה שאתם נדרשתם לעשות הוא למחוק את הילד שבתוככם ופשוט להיות מבוגרים. בעברית של פעם קראו לזה "קוף אחרי בן אדם". סליחה, דניאל: זה מה שאתה וחבריך הייתם בתוכנית הזאת, חקיינים קטנים ומאולפים.
העדויות שהאילוף מוצלח התפזרו לאורך התוכניות בהן נדרשתם לווידויים אישיים על אהבה, משפחה, בית וכיו"ב. עדויות שנגבו מכם בדיוק כמו בתוכניות של המבוגרים. העובדה שעמדתם בזה יפה כל כך אינה קשורה כלל ליכולת הבישול או אפילו המשחק שלכם, אלא לסוג של צייתנות מצערת שכפיתם על עצמכם, שכפו עליכם מן ההפקה, רק כדי לעמוד במסגרת הנוקשה של הפורמט. אתה עוד לא יודע את זה, אבל ניצלו אתכם ועוד איך.
שילמדו להגיד תודה ובבקשה
בעולם האמיתי תפקידם של המבוגרים הוא להגן על הילדים מפני ניצול, כולל ניצול מסחרי. הטלוויזיה היא עולם הפוך: כל מה שאפשר לנצל, מטרגדיות עם ראשים ארוכים ועד לסבתא בת תשעים וחמש עושה בנג'י ינוצל מתישהו אם רק יוכלו יצרני התוכן לשים עליו יד. על הדרך הם יעטפו את הניצול במראית עין של כוונות טובות, בדיוק כמו שנעשה כאן, במשדר גמר ארוך, משעמם, מפוהק וחסר עניין.
שלחו אתכם להכין "מנה של פעם" ולשם כך הופגשתם עם המון נשים קשישות שגם יודעות לבשל. מתוך זה אתה למדת ש"מג'דרה זה אוכל של עניים", ואיש בהפקה לא טרח לערוך את המשפט הזה החוצה. זאת טעות. מג'דרה הוא אוכל הגיוני של אנשים שאינם יכולים להרשות לילד שלהם לזרוק נתחי פילה משובחים ויקרים כפי שאתה עצמך עשית בתוכנית הגמר. המודל שייצגת בכך מבלי דעת הוא של שף קטון (שפון?), חסר אחריות, שאולי יודע לצמצם יין אבל עוד צריך ללמוד מה זה "בל תשחית".
לא מסורות של צניעות או מטבחים אתניים, לא יצירתיות של ממש, ולא דרמות מעבר לצבא בורקס חצילים התקיימו כאן. רק שעתיים שנדמו כנצח עד ההכרזה על המנצח. מי שרצה, יכול היה בשעתיים האלה להבחין בכך שאפילו אייל שני אינו מצליח להפוך את להטוטי המילים שלו לדרמה, ושגם פילוסוף האוכל מטעם עצמו אינו מבחין בין רטטוי לקפונה. זה לא נורא. מה שכן חשוב ונורא הוא שכל המתמודדים שהגיעו לגמר עברו תהליך, בלשון האהובה על יצרני הריאליטי, שבו הם שכחו להגיד תודה ובבקשה לאנשים המבוגרים שחתכו להם, הכניסו והוציאו מהתנור.
ארבעת הפיינליסטים – אתה, סתיו, מוע'די ודנה - כולכם אמרתם "תכניס לי לתנור", "תחזיר לי", "תחתוך לי", ולא השתמשתם כלל במילות הקסם. אם זה מה שקורה בדרך לתהילה, זה רע מאוד.
אינני יודעת כמה חובבי בישול ואוהבי ילדים שרדו את הגמר הזה בתחושה שיש כאן איזושהי יצירה טלוויזיונית מעניינת או אפילו ראויה לרביצה של שעתיים מול המסך. בי נשבעתי שעם כל הכריזמה הפוטוגנית של דניאל הקטן, לולא הייתי צריכה מטעמי עבודה לצפות בזה עד הסוף הייתי מזפזפת. שום כוח שבעולם לא יושיב אותי מול העונות הבאות שאין ספק כי אכן יבואו. יש בישראל המון ילדים רעבים, ויש בישראל גם המון ילדים רעבים לתהילה. מהקבוצה השנייה עוד ימצאו אלפים שירצו להיות דניאל הבא. ולא מגיע להם. במובן האמיתי של הביטוי: מגיע להם משהו טוב מזה. טוב בהרבה.
