מחיים אלחדיף עד פידל קסטרו

• לונדון 2012 - העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט 
• יורו 2012 - הנבחרות, הכוכבים, האיצטדיונים, התמונות
  

זו הייתה עוד החלטה חסרת היגיון בסדרה ארוכה. למשל, ההחלטה שלא להעמיד את אבי לוזון למשפט על ביזוי בית הדין, "כי לא הוגשה תלונה". ההחלטה לפסוק להפועל ר"ג ולבני לוד עונש דומה לזה של מכבי פ"ת ולא חמור פי שניים לפחות. ההחלטה להרחיק את אביחי ידין מ-12 משחקים.

אם היה יותר מתוחכם היה משתמש בעיתונאי. בן זקן(צילום: אורן אהרוני)

אין ספק שהדיין חיים אלחדיף נפגע מדבריו של בן זקן, אבל דיין לא יכול להרשות לעצמו להיעלב. אם הוא לקח את ההאשמות של ג'קי קשה

כל כך, שיפסול את עצמו מלדון בתיק. רק תרח יכול לכתוב על נאשם שהוא "ילד מפגר", אבל אותי אי אפשר להעמיד לדין, ובכל מקרה אטען שאמת דיברתי.

זה מה שקורה כשהתובע והשופט נכנסו לתפקידם עוד ב-1969, כשמועמר קדאפי, חאפז אל אסד ואנואר סאדאת כבר היו בשלטון. מהדור הזה נשארו רק חיים אלחדיף, שלום אבן עזרא ופידל קסטרו.

חיים אלחדיף (במרכז). לא יכול להרשות לעצמו להיעלב(צילום: יונתן האורסטוק)

כוח צביקה

במאבק בין צביקה שרף לאבנר קופל על משרת יו"ר איגוד הכדורסל, אני חד משמעית בצד של שרף. יש לו מגרעות, אבל אין ספק שהוא יהיה יו"ר איגוד

טוב. להבדיל מקופל, שרף בא לקדם את הכדורסל, לא את עצמו.

אחת הבעיות של צביקה היא הבוטות, והמטרה בבחירות היא לנצח בבחירות, לא לתקן את העולם. כמי שהפך לאחרונה מאויב לאהוב התקשורת, שרף לא מבין עדיין אל"ף בי"ת של התנהלות תקשורתית. גם אנשי התקשורת שמקיפים אותו ומנסים לעזור גורמים לו יותר נזק מתועלת, וחבל.

אחת הבעיות שלו היא הבוטות. צביקה שרף(צילום: עוז מועלם)

עוד טורים של אריה מליניאק:

• איתו ובלעדיו
  
• אבי לוזון בתפקיד שאול מופז
  
• When you have to shoot, shoot. Don't talk
  

אילו היו שרף וקופל מתמודדים באסיפה הכללית של איגוד הכדורסל, היה שרף מנצח בגדול. בהנהלת האיגוד למרכזי הספורט כבר יש שליטה על

ההצבעה, והסיכוי היחיד ל"פייר-פליי" הוא בחירות חשאיות, שיאפשרו לנציגי מרכזי הפועל ומכבי לערוק בחשאי מהקומבינה שנחתמה בין המרכזים.

צביקה טועה כשהוא מנהל בעצמו קמפיין. לתקשורת יש עוצמה וערוץ הספורט הוא כוח, אבל כאשר שרף בעצמו תוקף את קופל חזיתית בטלוויזיה זה פוגע בו. מעטים זוכים שיהללו אותם זרים ולא פיהם, אבל ערוץ שלם גייס פלוגה של פרשנים וכתבים שעושים בשבילו את העבודה. למה לקלקל?

נכנסים בו בלי חשבון. אבנר קופל(צילום: עודד קרני)

מה עוד חדש ב-ynet ספורט?

• מאנו קרוב לגמר
  
• באלוטלי בעוד אמירה מפוקפקת
  
• ומי היורשת של לאריסה ריקלמה ביורו? "בועטת"
  

אנחנו חיים במדינה קטנה. כולם חברים או אויבים של כולם, ו"היציע" הוא הדבר האחרון שדומה לעיתונות. גילוי נאות: בעצמי השתתפתי בפאנל לפני כמה שנים. אלי אוחנה הוא דובר ההתאחדות, שלמה שרף מדברר את אלי טביב, רון קופמן הוא התליין של שאול איזנברג, ולא הייתה לי בעיה אילו צביקה שרף היה

ממשיך להיות המבקר של אבנר קופל, עד שהחליט להתמודד מולו. מאותו רגע היה חייב להשאיר את העבודה לאחרים, והם נכנסים בקופל בלי חשבון.

מה הייתם אומרים אילו להבדיל הליכוד היה מעמיד בראש הרשימה שלו את ח"כ זחאלקה? האם לא היה ברור לכם שמשהו מסריח? למרכז בית"ר, שקופל עומד בראשו, יש רק קול אחד מ-39 בהנהלת האיגוד, ואפילו לא קבוצה אחת לרפואה בשתי הליגות הבכירות. איך זה שיו"ר בית"ר, שגורר עדיין תיק העלמות מס בפרקליטות מיסוי וכלכלה, והיה נתון בחקירות ובמעצר בית, נבחר פתאום לעמוד בראש סיעת הפועל? אין גבול?

עשה במכנסיים. אריין רובן(צילום: AP)

 

קרב גלדיאטורים

אני מת על דו קרב בפנדלים. מי שטוען שזה לא ספורטיבי לא מבין מהחיים שלו. זוהי תמצית הספורט. דו קרב גלדיאטורים מודרני. פסיכולוגיה ברמה הכי גבוהה. הגדולים בעולם מתפרקים, כמו ב"מאסטר שף ילדים".

פנדלים זה תמצית הספורט. פטר צ'ך(צילום: AFP)

פנדלים מגיעים בדרך כלל בסוף משחק משעמם. את ההארכה מעבירים בהליכה. עדיף לוותר עליה. אם אליפות העולם בשחמט תוכרע במשחקי בזק, למה שאליפות העולם בכדורגל לא תוכרע בפנדלים?

נכון שרק לבועטים יש מה להפסיד, אבל במקום להתרכז במה שהם יודעים הכי טוב, בבעיטה, רוב הבועטים מנסים לנחש לאן יקפוץ השוער. טעות גדולה.

יש אזורים בשער שלשוער קשה עד בלתי אפשרי להגיע אליהם. על הבעיטה הזאת צריך להתאמן, ולהגיע לאחוזי הצלחה גבוהים. אם 9 מ-10 ילכו למסגרת, לא נורא אם השוער יגיע לכדור אחד. הבעיה היא שהבועטים לא עומדים בלחץ, רוצים להיות כבר אחרי הבעיטה, עוצמים עיניים ובועטים. גרוע יותר: הם עוצרים לראות לאן השוער קופץ, ומחטיאים. זה סיוט שרודף אחריהם כל החיים.