אני כלכלן שעובד בחנות אופנה. למה?

• אני עורכת דין שכל כך רחוקה מהחלום שלה
• אני טכנולוג מזון שנאלץ לעבוד בשיפוצים
• אני עורך דין בתיאוריה, אבל נהג אוטובוס בפועל
• "יצטרכו לממן לך שומר ראש בגלל שאתה ערבי"
  

האחים הגדולים שלי מלומדים, אקדמאים, כמוני. שתי אחיותיי הגדולות למדו חינוך לגיל הרך ועוסקות בתחום, אחי הגדול קבלן שיפוצים - לא מבחירה, ואני מנהל חנות אופנה עם תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים. איזה מודל לדוגמה אני יכול להוות עבור אחיי הקטנים?

סיימתי את התואר בהצלחה באוניברסיטת חיפה לפני כארבע שנים, מאז אני שולח קורות חיים כל יום, מנסה את מזלי.

כשאני אומר מנסה את מזלי, אינני מתכוון לכך שאני יושב בבית ומחכה להזדמנות שתנחת עלי ביום בהיר. עבדתי קשה על מנת לקבל את התואר, עבדתי תוך כדי התואר ואין יום בארבע שנים האחרונות שישבתי וחיכיתי לשטיח האדום שיוביל אותי לקריירה המבטיחה.

פה חייב להיות אבל, לצערי. האחים שלי מסתכלים עלי, האח הגדול, בעל תואר ראשון, חרוץ וחדור מוטיבציה ולא מצליח להתחיל את הקריירה שעמלתי כה קשה כדי להגיע אליה.

אחד האחים שלי מסיים כיתה י"ב והולך לאוניברסיטה. אני כל כך גאה בו וכל כך רוצה לתמוך, לדחוף, לפרגן, ואני מרגיש צבוע.

אני מנהל חנות אופנה כדי להרוויח את לחמי, זה לא המקום שלי. התקדמתי בחנות בגלל מוסר העבודה שלי, מאוד מרוצים ממני. אבל אני רוצה יותר, למדתי בשביל יותר.

אם הייתי מצליח להצביע על מקור הבעיה, אולי היה לי קל יותר לקבל את המצב. בתחילת הדרך הייתי שולח קורות חיים כל יום ולא מצליח להגיע לשלב של ראיון העבודה. חשבתי שברגע שאגיע לראיון, המוטיבציה שלי בשילוב של שיווק עצמי יעשו את העבודה.

בהמשך, נעזרתי בחברות השמה ואכן הצלחתי להגיע לראיונות אבל גם זה נחל אכזבה. איני מרפה, איני מוותר, החלום שלי הוא להיות חלק מחברת השקעות, מעולם הבנקאות. התשוקה שלי למקצוע היא גדולה, ולצערי אין מי שייקח אותה וימנף אותה לאינטרסים שלו.

אני מוחמד עובייד, בן 33, בעל תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים. אני מקווה שחשיפה זו תצליח לעזור לי למצוא עבודה, אני מוכן להתחיל בכל תפקיד התחלתי ומשם והלאה חובת ההוכחה עלי. אני אדם חרוץ, בעל מוסר עבודה ומוטיבציה גבוהה מאוד לממש את שאיפותיי. הצעות ופניות אשמח לקבל למייל שלי m.s.o@windowslive.com