אל תתביישו ואל תתנשקו: מה עושים עם הרפס?
המחלה הנגיפית שמתמקמת במערכת העצבים גורמת לשלפוחיות מגרדות ולא נעימות למראה כשהיא מתפרצת. היא כה נפוצה, שרוב הסיכויים שגם אתם נושאים את הנגיף. איך מטפלים ומתמודדים? מומחה מסביר
"עם מי התנשקת?" היא שאלה חטטנית ורווחת בכל הנוגע להרפס , או בשמו העברי שלבקת, מחלה נגיפית שבאחת מסוגיה מתפרצת ממערכת העצבים בצורת שלפוחיות על הפנים באזור השפתיים. למעשה, הרפס הוא שם כולל למשפחה שלמה של וירוסים שגורמת למחלות שונות שבאות לידי ביטוי באזורי גוף שונים אצל בני אדם בלבד, כך שלא ניתן להידבק בו מאף בעל חיים אחר.
רוצים עוד עצות בריאות? היכנסו לעמוד פארם נט
כתבות נוספות על בעיות בריאותיות מטרידות:
- ריח רע מהפה: 6 דרכים קלות לטיפול ומניעה
כמעט כולנו נושאים הרפס
שני הסוגים הנפוצים ביותר הם הרפס אוראלי (שנקרא סימפלקס סוג 1) והרפס גניטלי (סימפלקס סוג 2) שמתבטאים בעת התפרצות בשלפוחיות על הפנים באזור השפתיים או באיברי המין. כיום ניתן למצוא את שני הסוגים בשני אזורי הגוף, לרוב כתוצאה ממין אוראלי.
קיימים סוגים נוספים הגורמים בין היתר למחלות שלבקת חוגרת שמתבטאת בחום ובשלפוחיות באזור הבטן או המותניים, אבעבועות רוח, מחלת הנשיקה, אדמדמת ואפילו סרטן הלוע ולימפומה. קיימים גם מקרים נדירים שבהם הרפס גורם לדלקות מוח. בניגוד לסוגים האלו, שני סוגי ההרפס הנפוצים בהם מתמקדת הכתבה לא מהווים לרוב סכנה של ממש, וניתן ללמוד לחיות עמם.
עד היום אין תרופה שמרפאת את ההרפס ומוציאה אותו ממערכת העצבים, אך לעתים כדאי לפנות לטיפול שמקל את ההתפרצויות ומסייע להן לחלוף בקלות. ד"ר אורן כץ, מומחה למחלות עור ומין במחלקת עור איכילוב, מסביר:
"הרפס הוא נגיף שעובר מאדם לאדם במגע ישיר ולעתים גם במעבר דרך שימוש באותה כוס וכדומה. הוא עשוי לעבור מאדם לאדם גם כשאין התפרצות, אך סיכויי ההדבקה פוחתים, ההדבקה העיקרית היא במגע מיני או נשיקה. מי שיודע שנמצא בזמן התפרצות רצוי שלא יבוא במגע ישיר עם שום איבר של אדם בריא, בדגש על ריריות. הווירוס נפוץ מאוד, והתאים את עצמו עם השנים היטב לאדם".
אם התברר לכם לאחרונה שאתם נושאים את הנגיף, תוכלו לנקוט בגישת צרת רבים חצי נחמה, "כמעט כל אדם נושא הרפס, רדום לרוב, בגופו. משהנגיף חודר הוא מתמקם במערכת העצבים ומתפרץ בצורת שלפוחיות על העור", מסביר ד"ר כץ.
עד כמה הרפס מהווה סיבה לדאגה?
"בסוגים הנפוצים, האוראלי והגניטלי", אומר ד"ר כץ, "לרוב אין סכנת חיים, אלא אם כן לוקים בהם תינוקות או מי שמערכתו החיסונית חלשה מאוד מלכתחילה, כגון חולי איידס, או תינוקות שנדבקים בתעלת הלידה מהרפס באיברי המין של האם. הרוב חיים איתם בשלום פחות או יותר, חוץ מאירועים ספורדיים של ההתפרצות".
את התפרצות המחלה האוראלית ניתן לזהות כעקצוץ צורב על השפתיים והפנים, שהופך לשלפוחיות בגדלים משתנים. תוך כמה ימים עד שבוע הן מתחילות להחלים, ומתכסות בגלדים צהבהבים שנושרים לבסוף. השלפוחיות עשויות להיות מלוות בחום ובגרד.
מה גורם להתפרצות?
"יש התנהגויות שמוכרות כמגבירות התפרצות כמו חשיפה לקור ולחלופין חשיפה לקרינת שמש חזקה. מערכת חיסונית חלשה מועדת להתפרצויות תכופות יותר, והרבה פעמים כשחולים ויש חום הוא מלווה בהתפרצות".
אין קשר ישיר בין מתח להתפרצות, אך יש הטוענים שמצבי סטרס עלולים לגרום לה, וכך גם תזונה לא מאוזנת שמורכבת בעיקר ממזון מעובד וג'אנק פוד.
איך מזהים התקף?
"לא כל עקצוץ בשפה הוא בהכרח הרפס", מסביר ד"ר כץ. "צריך להיות במעקב, והאבחנה היא לרוב קלינית, כלומר לפי התסמינים, של אדם שסובל מפריחה אופיינית של שלפוחיות על רקע אדמדם עם כאבים או גירוי. לרוב הטיפול מיועד רק להקל את התסמינים. גם לא מטפלים, אצל אדם בריא עם מערכת חיסונית תקינה השלפוחיות יעברו לבד, זה רק יימשך עוד כמה ימים.
"ההתקף הראשון לרוב קשה יותר, לעתים הוא מתחיל בחלל הפה ויוצר אפטות שעשויות לכאוב ואחר כך עובר לשפתיים. המשך משתנה מאדם לאדם, הוא יכול להימשך כמה ימים עד קצת יותר משבוע".
עם זאת, יש מי שאצלם ההתפרצות הראשונה קלה מאוד ובקושי מורגשת. כמו כן, לרוב ההתקפים הבאים יהיו קלים ויימשכו פרק זמן קצר יותר.
איך מטפלים?
"בהתקף ראשון שמפריע במיוחד מקובל לתת טיפול, לעתים יש בעצם הטיפול סיוע בהקטנת היקף ההתקפים הבאים. לעתים נותנים אנטיביוטיקה וכדורים עם החומר אציקלוביר שמצוי בין היתר בתרופות זובירקס, ציקלומד, אציקלו-וי, סופרה-ויר, פנליפס ואציקלוביר טבע.
"במקרים של התקפים חוזרים אפשר לטפל באופן מקומי בשלפוחיות עם קרם שבו יש חומרים שמונעים את התרבות הנגיף. מי שסובל מהתקפים בתדירות גבוהה, כל חודש-חודשיים ואיכות החיים שלו נפגעת כתוצאה מכך, לעתים יטופל באופן קבוע במינון נמוך של הכדורים כדי להפחית את מספר ההתקפים".
הכדורים והמשחות פוגעות בהתחלקות ה-DNA של הנגיף, וכך מסייעות לריפוי ההתפרצות. בשלפוחיות עצמן רצוי לא לגעת ולתת להן להתייבש, כדי למנוע זיהום משני.
האם התרופות בטוחות לשימוש?
"מי שסובל מהפרעה בתפקודי הכליות חשוב שייוועץ ברופא, אך לרוב התרופות להרפס אוראלי בטוחות לשימוש, גם בילדים, בני נוער ונשים בהריון. לגבי תרופות להרפס מסוג 2, אציקלוויר לא הוכח במחקרים כבטוח לנטילה במהלך הריון, אך גם לא תועד נזק שנגרם כתוצאה ממנו".
בנוסף לטיפול הקונבנציונלי עם משחות וכדורים דוגמת ניתן לנסות לזרז את ההחלמה בעזרת טיפול אלטרנטיבי, הנחת תמצית תה מנטה על השלפוחיות, תזונה נכונה והימנעות ככל הניתן ממצבי מתח, לקיחת תוספים בהתייעצות עם רופא או רוקח לחיזוק המערכת החיסונית וכן על ידי פוטותרפיה בשימוש באור אינפרא אדום בעזרת מכשיר LipZor ביתי.
איך אדע מתי השלפוחיות יכו שנית?
"חלק מהנשאים יפתחו נוגדנים והנגיף לא יתפרץ יותר, יש גם מי שמלכתחילה הנגיף לא יתפרץ אצלם ויישאר רדום לתמיד. מחקרים מראים שרובנו נושאים אותו, אבל אצל יותר מחצי הוא לא מתפרץ.
"אי אפשר לנחש מתי ההתקף הבא יבוא, אלא רק בדיעבד אם מישהו סובל מכך כל חודשיים, יש סיכוי שהקצב הזה יימשך, ואז כדאי לו לפנות לטיפול". 
לפנייה לכתב/ת 
