חוק האח הגדול: מה עם הפרטיות שלנו?
מ-2012 ל-1984: פסיקת בג"ץ השבוע מעלה שאלות קשות לגבי המידע הפרטי שלנו ושמירתו
עוד ב-ynet מחשבים:
החוק מספק לשבע רשויות ממשל לקבל כמעט את כל המידע הנוגע לתקשורת כגון שיחות, מסרונים, דוא"ל, המתבצעים באמצעות טלפון, טלפון נייד או מחשב. מדוע כמעט? כי החוק מאפשר קבלת כל המידע החיצוני למסר, כגון נתוני שולח ונמען, מיקום, סוג, מועד וכיו"ב אך לא את תוכנו (בכדי שרשות ממשלתית תוכל לעיין בתוכן המסר עליה לפעול בהתאם לכללים הקבועים בחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979).
לאלה שחושבים לעצמם, על איזה פגיעה בפרטיותי מודבר כאשר התוכן אינו נחשף? כדאי לחשוב שוב. ניתן ללמוד רבות על אדם, אך ורק באמצעות האתרים אליהם גלש, המקומות הפיזיים בהם ביקר וכיו"ב. איסוף מידע שכזה ושימוש בו עלול לפגוע פגיעה חמורה באדם בסובבים אותו ובתלויים בו.
ככל שנוגע לקבלת נתוני התקשורת שלכם, דרך המלך הינה באמצעות פניה לבית המשפט ושכנועו כי בנסיבות העניין יש מקום לקבל מידע זה. כמו כן מאפשר החוק דרך קצרה ומהירה יותר לקבל את נתוני התקשורת שלכם ללא ביקורת של בית המשפט וזאת במקרים מיוחדים בהם אין מספיק זמן לקבל צו מבית המשפט.
האגודה לזכויות האזרח סברה כי החוק רחב וגורף מידי עד כדי פגיעה בזכות לפרטיות הקבועה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לשכת עורכי הדין סברה כי החוק פוגע בחסיונות הקבועים בחוקים אחרים, כגון חסיון עו"ד-לקוח, אשר מובילה לפגיעה נוספת בזכות להליך הוגן ובחופש העיסוק. לכן עתרו גופים אלה לבג"ץ וביקשו מן הרשות השופטת כי תבהיר לרשות האוכפת כי יש גבול לחדירה לפרטיות הציבור הישראלי. מועצת העיתונות הצטרפה בשלב מאוחר יותר לאור זאת שניתן באמצעות החוק לחשוף מקורות עיתונאים ובכך תפגע הזכות לחופש הביטוי. הדיון בשתי העתירות אוחד ולמי שממש מתעניין, מומלץ לקרוא את הנימוקים המפורטים על 75 עמודי פסק הדין.
זה נכון, בית המשפט הבהיר כי הוא מודע לפוטנציאל הגלום בחוק לפגיעה חמורה בפרטיות, על האפשרות של המדינה לרכז בידה מידע רב על הציבור והחשש כי עלול להיעשות בו שימוש לרעה. יחד עם זאת, המשיך בית המשפט וקבע כי בקרב הטכנולוגי בין הפושעים לרשויות אכיפת החוק, על המדינה לאמץ במהירות גדולה את הכלים והשיטות המתקדמות ביותר בכדי שידן תצא על העליונה. כלומר שבעידן המידע, סבור בית המשפט כי ההסדרה הנורמטיבית בחוק הינה ראויה ויש בה כדי לאזן בין הזכות לפרטיות אל מול אכיפת החוק: מי שמעוניין ליהנות ממנעמי הטכנולוגיה בישראל יהיה צריך לקחת בחשבון וללמוד לחיות עם הסיכונים החדשים והגדולים יותר לפגיעה בפרטיותו.
אין ויכוח כי רשויות החוק חייבות לקבל לידיהן את הכלים הטכנולוגיים וסמכות מספקת בכדי לשמור על שלום הציבור ולאכוף את החוק. יחד עם זאת, מהי הדרך הנכונה לצורך ביצוע המטלה וכיצד ניתן להקטין את פוטנציאל הפגיעה בציבור? על כך עדיין לא ניתנה תשובה. כאשר ידוע שרשויות עושות שימוש החורג מסמכויותיהן באמצעות פרשנות יצירתית של חוקים כאלה ואחרים, כי משטרת ישראל השתמשה בחוק באופן חריג וכאשר הוכח כי מאגרי מידע פרטי בישראל בכלל ואלה המוחזקים על-ידי המדינה בפרט אינם מאובטחים דיים, הרי שמתן כלים עוצמתיים שכאלה בידי הממשל ללא חובת שקיפות מובנית ומערכת ביקורת חיצונית הינה דומה למתן האפשרות לחתול לשמור על השמנת.
אותן זמירות
הטיעון - בכדי להגן על הציבור בעידן המידע יש לתת כוח גדול יותר לממשל – אינו חדש. בשנים האחרונות טיעון זה הפך יותר ויותר לנקודת המוצא בחקיקת חוקים המספקים לממשל כלים משמעותיים יותר לצורך חשיפת מידע פרטיואיסופו. המטרה נעלה, אך התכלית מתחוורת לאורו של ביצוע כושל, במיוחד במקרים בהם הגישה והשימוש במידע מתבצעים ללא ביקורת שיפוטית ובהיחבא.אמנם, ישראל עדיין לא הגיע לשלב שבו הגנת הפרטיות הינה אות מתה, אך הדרך לשם קצרה מאוד. כך למשל אצל חברתה הגדולה של ישראל, השלמת הבניין החדש במקום מגדלי התאומים מלמדת, אולי, על הגלדת הפצע שנפער בנוף של מהנטן ב-11 לספטמבר. לבטח שאין בכך כדי לצמצם את נחישותו של הממשל האמריקני לדעת הכל, כל הזמן, על כולם. כשם שבישראל מוצג צידוק בטחון הציבור, בימים אלה ממש, מבקש המחוקק האמריקני לתקן את חוק הביטחון הלאומי משנת 1947 שכל גורם, הנמצא בתחום סמכותה של ארצות הברית, יאלץ לשתף מידע פרטי העובר ו/או מוחזק בתחומו עם רשויות הביטחון בארה"ב.
בפסק הדין, הבהיר בית המשפט כי החוק נועד למטרה ראויה בכפוף לשמירה על טוהר מידות והתנהלות ראויה. בכך לא חידש בית המשפט דבר, רק שהפעם הרשות השופטת נתנה את ברכת הדרך לרשות המחוקקת להמשיך ולהגביר את השחיקה בזכותנו לפרטיות באצטלת טובת הציבור ובטחונו. מחפשים הוכחה? לא צריך להמתין זמן רב. לאחרונה פורסם תזכיר לתיקון החוק שנועד להרחיב את השלכותיו והשפעתו ולא לצמצמן. אם נמשיך כך, מבלי שנשים לב נעבור מעידן המידע לעידן אורווליאני ואז יהיה מאוחר מידי, לכולנו.
אביב אילון, עו״ד, מתמחה בדיני אינטרנט ומחשבים ומפעיל את אתר דיני רשת
