"הישרדות VIP": פנטזיות נטולות סיפוק
היו שם צווחות (עזאם עזאם), מחשבות על בגידה (ענת הראל) ומילות אהבה (אנה ותורג'י) - ובכל זאת פרק ההדחה לא סיפק את שיאי הרגש המתבקשים. עונג אמיתי יהיה כנראה, רק באיחוד
זהו שבוע 'הישרדות' שהשאיר את הצופים עם חצי תאוותם בידם, ככה זה עם מגדלים שנשארים זקופים חמש שניות, ואז קורסים. אין בזה אביונה אמיתית, רק אביונים אמיתיים. פרק חלש, למרבה הצער, שבו קיבלנו רק טעימות קטנות ממה שעשוי היה להיות מהפך אמיתי במערך הכוחות במשחק, רק כדי ששוב יתחב לגרוננו הלא-עמוק המובן מאליו, וזאת היתה מטאפורת המין האחרונה לטור זה.
בהדחה הקודמת: מקווים לנס באי התקווה
ולפני כן: לילה טוב ניצנים, לילה טוב מויאל
סתאאאם, נראה לכם? עזאם עזאם מטפח פנטזיות הומו-אירוטיות על אושרי כהן ואנחנו לא נהיה שם? שני פאקטים נובלס אני שמה על זה שבכפר מרער, יישוב גיי-פרנדלי ללא ספק, עובדים עכשיו על משואה נאה שעזאם יוכל להדליק.
מיכל הלכה לאי התקווה, וחבל. עשה רושם שהיא נחושה להישאר ומוכנה לעשות בשביל זה הרבה, אפילו לרמוז על זה למשה וענת. ולא שלא היו לה אופציות - הרמז לפסלון החסינות של פרסטר ותחושת הגלגל השלישי (בכלי רכב דו גלגלי כלשהו) של ענת הראל היו במרחק נגיעה. פרסטר היה מספק לה את הרמז אם רק היתה סוחטת אותו רגשית סחיטה עדינה, בהינתן העובדה שהוא הבא לעוף.
כל זה בהנחה ששבט טיניום ההולך ואוזל כבר לא יזכה לנצח במשימת חסינות שבטית, לא בתקופתנו הוא לא. עם פסלון חסינות ביד, פרסטר ומיכל אפילו לא היו צריכים את ענת כדי להעיף את אנה, ולהשאיר את תורג'י לענג את עצמו בהרהורים על חברות וצדק. מיכל גם יכולה היתה להושיט יד ולקטוף את ענת, שכבר הבינה שהימים שלה כמספר שלוש - לא מקום מוצלח בטבלת הרייטינג ממילא - הולכים ונגמרים ככל שקרב האיחוד, ואם היא רוצה להיות מנהיגתם של השועלים, היא צריכה להתחיל לזוז.
מבחינת המקום הרגשי היא היתה בדיוק בנקודה בה מיכל רצתה אותה: פגועה ונכונה לבגוד. ותודה לתורג'י, ששוב לא מצליח להתאפק ומסתער על ענת בעוד היבריס-טריפ מזוקק, כשהיא באה לקבל חיזוקים, במקום ללטף אותה ולהבטיח לה שזאת תהיה המלחמה האחרונה. לא ברור איך בנאדם נבון, שיש לו חבר שכמעט זכה באוסקר, מצליח לקיים משחק כל כך דל בדיפלומטיה חברתית.
החילופים של פרסטר ועזאם (אגב, למה הם מדברים דרך הגדר אם הם ממילא נפגשים לצידה רגע אחרי?) הצילו את ישבנו של עזאם והשאירו את פרסטר בממשק חדל האישים שהוא רגיל אליו. פרסטר מאגד בתוכו חומר נפץ שלא נשאר אלא להגיב אליו בפאסיב אגרסיב מתסכל.
מצד אחד הוא באמת סוג של מלאך, מצד שני, במסכנות המוזלמנית שלו הוא תובע פאסיבית הרבה תשומת לב וכל מי שמקיף אותו מתבקש להפנות אנרגיה לחיזוק ותמיכה, ובמובן הזה הוא סוג של נטל על השבט. באופן כללי מתחשק לתפוס אותו בגרוגרת, לנער אותו טוב טוב ולצעוק עליו שיפסיק למלמל ויתחיל לנוע לכיוון היעד, או שגם הוא, כמו תורג'י ומדונה, בסך הכל רוצה שלום.
בינתיים בשבט דאנג מסת הכלום הולכת וגדלה, והדבר היחיד שעומד בין השבט לבין קריסה אל תוך עצמו הוא עזאם-אני גיבור ישראל-עזאם, שממשיך לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ גם בשבט החדש שלו. עזאם הוא מעין בוריס גלפנד מפוקפק, שהפסד הוא לא אופציה מבחינתו. הוא יעבור בין שבטים, יצריח הגנות, ינוע באלכסונים ויתיש את היריב שלו בצווחות או במהלכים בלתי הגיוניים, עד שהוא פשוט יתן לו את הכבוד המגיע לו, העיקר שנקבל קצת שקט על האי הזה. אז טיניום עשו בשכל, ויתרו על הכביסה והרוויחו עוד שלושה ימים בזכות עזאם שניצח להם את המשימה.
האיחוד כנראה מתקרב, כל אפשרות אחרת תהיה הפקרה לשמה של המשחק כששבט טיניום מתרוצץ כרות איברים כמו האביר השחור של מונטי פייתון, וקורא תיגר על השבט השני. כרגע, כולם בשני השבטים יושבים והוגים במפלצת שתיווצר כששני החלקים של תורג'י-אושרי יתחברו סוף סוף, ואיך היא הולכת להשתלט על העולם ולפתוח בר משלה. הברית הזאת כל כך רשומה על הקיר, שתורג'י ואנה בכלל לא מודאגים מהעובדה שטיניום הולך להגיע לאיחוד במיעוט מספרי, אלא מהשאלה איזה מתנות יחלקו ביציאה. בשבוע הבא: עזאם צועק עוד קצת, וכולם שמחים.
בקטנה:
הזקנה מהמסדרון התקשרה, בוקי, היא ביקשה שתניח לה.
מה שלא תעשי, מיכל, אל תבקשי מהראל לשכב עליך באי התקווה.
"הוא אמר 'בו בו'" (אנה ממקמת את ה'זובי זובי' החדש)
"הרגשתי כאילו מישהו זרק לי נעל לתוך הבטן" (ענת. אני מקווה שהמטאפורה המעניינת הזאת היא לא תולדה של ניסיון אישי, ואם כן, שמדובר בסגנון כושר חדש ומסעיר).
"הפה שלך ליד האוזן שלי, אני שומע, למה אתה צועק" (עזאם לבוקי. מה אתה אומר)
