"כולנו רוצים להיות בודהה בלי כדורי שינה"
אחרי שמונה שנות העדרות מהסצינה הקולנועית, חוזר הבמאי הוותיק פיליפ קאופמן עם "אהבתם של המינגוויי וגלהורן", בו מככבים קלייב אוון וניקול קידמן, שהלכו בשבילו רחוק מאוד - גם בסצינות הסקס: "כשהם עשו את זה, נהיה לכולם חם". ראיון
שמונה שנים נעדר הבמאי האמריקאי הוותיק והמוערך פיליפ קאופמן מעשיה קולנועית. והיו לו סיבות עצובות. "לא עשיתי סרטים כי אשתי חלתה ועמדה למות", התוודה קאופמן בן ה-75, בראיון שהתקיים במהלך פסטיבל קאן האחרון. "טיפלתי בה ולא יכולתי לעזוב את הבית שלנו בסן פרנסיסקו לטובת הפקות הוליוודיות".
אחרי שהרעיה האהובה מתה ב-2009, קאופמן החליט לממש סוף סוף את הפרויקט השאפתני עליו שקד במשך זמן רב: "אהבתם של המינגוויי וגלהורן" - סיפור אהבתם הדרמטי של הסופר ארנסט המינגוויי ורעייתו השלישית, כתבת המלחמות האמיצה מרתה גלהורן, איתה חי החל מאמצע שנות ה-30 עד אמצע שנות ה-40, ואיתה סיקר את מלחמת האזרחים בספרד וחי בקובה.
צפו בטריילר של "אהבתם של המינגוויי וגלהורן"
"זה היה אמור להיות סרט קולנוע", מדווח קאופמן, "החברה שהיתה אמורה להפיק אותו פשטה את הרגל. ואז מנהל חדש ברשת HBO, התקשר אלי ושאל אם אני מעוניין לעבוד איתם. תמיד סירבתי לטלוויזיה ולפרסומות, אבל הפעם חשבתי על זה ברצינות. אמרתי שאם כן, אני אצלם את 'אהבתם של המינגוויי וגלהורן' כסרט קולנוע, ובלי פשרות. הבנתי שבהוליווד אין לי סיכוי לעשות סרט כזה - האולפנים הגדולים כבר כבר לא עושים סיפורי אהבה של מבוגרים, ולצערי, אנשים לא ילכו לראות כזה דבר בקולנוע. אז לאור כל זאת, אני מנסה להתאים את עצמי לעולם החדש".
למה נמשכת לסיפור האהבה של המינגוויי וגלהורן?
"אנשים חושבים שהם מכירים את המינגוויי, כי הוא היה הסופר הכי מפורסם של כל הזמנים, אני לא מתכוון מבחינה אקדמית אלא בגלל שהוא היה סלבריטי בחייו. ואותי עניין להכיר אותו טוב יותר. כמו כן, הקשר בינו לבין מרתה היה מרתק, רומנטי וסוער - הוא עודד אותה לכתוב בדרך שלה, והיא התחילה להתעלות מעליו. גם גם הפכה להרפתקנית, לא מעט בגללו".
"אהבתם של המינגוויי וגלהורן", ישודר ביום שלישי, ב-yes3 HD (בשעה 22:00). בתפקיד המינגוויי מופיע קלייב אוון. "חבר משותף הציע לי ללכת עליו", מתרץ קאופמן את הליהוק של שחקן בריטי לדמותו של הסופר המאצ'ו האמריקאי, חתן פרס נובל לספרות.
"קשה למצוא היום מישהו עם חזות של גבר אמיתי, שלא נראה כאילו יצא כרגע מחדר כושר. חיפשתי גבריות של פעם. וקלייב עונה לדרישה הזאת. אחרי שהוא קרא את התסריט, הוא התקשר והבטיח שיעלה במשקל ויגיע למימדים הנדרשים, וכמובן יאמץ את המבטא האמריקאי. קלייב היה מוכן לעשות הכל כדי להיכנס לדמות של המינגוויי. הוא נסע לתחנות בביוגרפיה שלו - ספרד, קובה, פריז, ואפילו יצא למסעות דייג".
לתפקיד גלהורן, קאופמן הלך על ניקול קידמן. "חשבתי עליה כבר לפני שנים, אבל היא לא הייתה פנויה. מספר הבמאי, "אחרי שאשתי מתה, ניקול הגיעה לאירוע בסן פרנסיסקו וניגשה אלי. סיפרתי לה על מרתה גלהורן ואמרתי שאני רוצה לעשות עליה סרט. יומיים אחר כך, ניקול התקשרה ואמרה שהיא קראה את התסריט, ושהיא רוצה לעשות את זה. אני עדיין לא יודע איך היא השיגה את התסריט, הוא היה סודי ביותר, אבל לניקול יש תושייה רבה. היא עשתה מה שהיא יכולה כדי לקבל את התפקיד ואני מאוד שמח, כי היא פשוט מבריקה בסרט".
איך ניקול וקלייב התמודדו עם סצנות האהבה?
"אי אפשר לעשות חזרות לסצנות כאלה - זה על הנייר והם חייבים לבטוח בי. במשך השנים, צברתי קצת ניסיון עם סצנות סקס, ואני יודע איך לנהוג בהן - פשוט צריך לרוקן את הסט ולתת לשחקנים בטחון, ואתה אף פעם לא יודע כמה מגבלות הם ישימו על עצמם.
"דיברתי עם ניקול וקלייב בנפרד, אבל לא ידעתי עד כמה רחוק הם ילכו. בסוף הם אכן הלכו רחוק. צילמנו את הסצנות האלה בחורף, ובסן פרנסיסקו מאוד קר בחורף. לכולם בסט היה קר מאוד, אבל פתאום כשקלייב וניקול התחילו לעשות את זה, נהיה לכולם חם. ניקול הייתה גאונה כי תמיד ידעה מתי צריך עוד טייק, ובכל פעם היו ניואנסים אחרים".
"לכתוב זו הרפתקה יותר גדולה מלירות באקדח"
קאופמן נולד בשיקגו, למד משפטים, ואחרי שטייל בצעירותו באירופה וספג השראה תרבותית, בעיקר מהקולנוע האירופאי, הוא החליט לעסוק בקולנוע. בין יצירותיו כבמאי: סרט האימה המדע הבדיוני "פלישת חוטפי הגופות" (1978); "הצוות המובחר" המסתמך על ספרו של טום וולף שעוסק בחלוצי תוכנית החלל האמריקאית (1983); "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" - העיבוד לספר המפורסם של מילאן קונדרה (1988); ו"הנרי וג'ון" על יחסי הסופרת הצרפתייה אנאיס נין עם הנרי מילר ורעייתו ג'ון (1990).
כמו כן, קאופמן היה מעורב בכתיבת התסריט של "שודדי התיבה האבודה" (1981) שיצר סטיבן שפילברג בשיתוף ג'ורג' לוקאס - הסרט הראשון בסדרת הסרטים על מעללי אינדיאנה ג'ונס.
אילו קווים משותפים אתה מוצא בסרטים שלך?
"בסרטים שלי אני מחפש איכות - לחקור וללמוד איך להתנהג בחיים, ואיך אפשר לחיות עם כמה שיותר כיף וריגוש וגירוי וגם רוגע. ואני תוהה איך משלבים את הכל? כולנו רוצים להיות בודהה אבל לא עם כדורי שינה, אלא לחוות את החיים. אני מת על ההרואיות של כותבים, להיות כותב זו הרפתקה הרבה יותר גדולה מלירות באקדח".
איך מערכת היחסים שלך עם הוליווד?
"במובנים מסוימים אני לא במאי הוליוודי. חייתי לפני שנים רבות בהוליווד, במשך שש שנים, ועשיתי כמה סרטים בשיטה הזו, אבל זה אף פעם לא היה בדיוק לפי השיטה. למשל באמצע צילומי 'הנרי וג'ון' נגמר לנו התקציב, ומצאנו מימון חיצוני. כשאתה נלחם במערכת, המערכת נלחמת בך בחזרה. כשהסרטים שלי לא עשו מספיק כסף, היו מציעים לי לעשות דברים אחרים, דחיתי הרבה ממה שהציעו לי".
מה למשל?
"אני לא רוצה להגיד, אבל הייתי עושה זאת טוב יותר ממי שעשה אותם בסוף. בשנים האחרונות, אני מעדיף לחיות בסן פרנסיסקו, עיר שבה נמצאים החברים שלי, ובה אני לא צריך להתמודד עם סוכנים ואמביציות וארוחות ערב. יש לי שאיפות אחרות.
"אני לא רוצה להשתחצן אבל אני עושה סרטים לאנשים מבוגרים ולא לילדים. במהלך השנים, ניסיתי ככל יכולתי לא למכור את עצמי ולא לעשות את מה שאני לא רוצה.
במשך השנים היו 30 סרטים שניסיתי לעשות ולא הצלחתי, זה מאכזב במידת מה. יחד עם זאת, קיבלתי המון מהתחקיר ומהעבודה עליהם. יש אמנם הרבה אנשים מבריקים בהוליווד, אבל הדברים משתנים, והם צריכים ללמוד איך לעבוד אחרת".
מה הלאה?
"קלייב אוון ואני מפתחים פרויקט משותף נוסף שמתרחש בשנגחאי בשנות ה-20. כתבתי גם תסריט המבוסס על ספר של יצחק בשביס זינגר. יש לי במגירה עוד פרויקטים רבים, אבל בהוליווד לא תמיד מוכנים לעשות סרטים שלי. לא אוהבים לעשות סרטים תקופתיים, חושבים שזה עולה הרבה כסף ואולי הם צודקים. ואולי הקהל הצעיר אכן מתעניין יותר במה חדש ובמשחקי וידאו. אני מקווה שהתשובה עכשיו לכל היוצרים הייחודיים היא הטלוויזיה, יש ערוצים טובים, אבל לא מספיק".
