הרגו לי את אבא, לא אפקיר אותו
תהרגו אותי, אבל אני לא מצליח להבין איך נהג מערבל הבטון שדרס למוות את אבי לא מואשם בהריגה. המקרה שלנו לא ייגמר כמו של שחר גרינשפן. אפשר עוד לשנות
זה נופל עליך משום מקום. איזה נהג חסר אחריות משנה ברגע אחד את מסלול חייך מהקצה אל הקצה. ואז, כל מה שאתה מבקש לעצמך, או במקרה הזה מה שאני מבקש לאבי היקר והאהוב ז"ל - זה קצת צדק. המילה העמומה הזאת, שאפשר לפרש אותה בדרכים רבות כל כך, מלווה אותי כרגע בשאיפה שזאהיר עאסי, נהג מערבל הבטון שפגע במכונית שבה אבי ואני נסענו, יקבל את עונשו הראוי.
נגד עאסי הוגש בשבוע שעבר כתב אישום שבו נכתב שעבר באור אדום. הוא לא "גנב" את הרמזור, שכן אנחנו היינו בירוק מלא. הוא לא שגה ולא התבלבל, הוא ניסה להרוויח כמה שניות. היה מולו אדום מלא, שהוא טוען שהיה בעצם ירוק. הוא עשה זאת עם חשיש בדמו, סם בעל השפעות קוגניטיביות ארוכות טווח, וכאן מדובר בעובדה מדעית. העובדות הללו לא גרמו לכך שהוא יקבל סעיף אישום של הריגה. הוא מואשם בגרימת מוות ברשלנות. יש לכך משמעות רבה. זה בדיוק ההבדל בין הסיכוי שבענישה המגוחכת של בתי המשפט בארצנו הוא יקבל עבודות שירות - לבין כך שהוא יקבל מאסר ארוך בפועל.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
ויתרתי על הגרין קארד / יואב דוברין
מי יחקור לאן נעלמו הקלטות של ברק? / יהודה ברוק
ההבדל בין רשלנות לבין הריגה טמון ביסוד הנפשי של זאהיר. האם עשה את מעשהו בקלות דעת ובפזיזות או לא. לא יודע מה איתכם, לי זה נשמע לא סביר שנהג מערבל בטון של 15 טון שעובר באור אדום מלא עם חומצת חשיש בדמו הוא אחראי מספיק, לא קל דעת מספיק. כבר היו מקרים דומים שבהם נהג שעבר באדום וגרם למוות הואשם בהריגה. לא צריך להיות רצון להרוג, ממה שהוסבר לי אין לי ספק שהוא לא קם בבוקר עם רצון לתאונה, מספיק להרוג גם במחדל.
יומיים או שלושה לפני שהוגש כתב האישום בעניינו של אבי האהוב, דווחנו על כך שמשפחתה האצילה של שחר גרינשפן עותרת לבג"ץ על מנת לבטל את הסדר הטיעון עם הנהג הפוגע במקרה שלה. הנסיבות קצת שונות, אך השורה התחתונה דומה: האזרח הפשוט, שומר החוק וההגון, נפגע. כפי שניבאתי בחשש בטורי הקודם שהנהג הפוגע יואשם במוות ברשלנות, כך היום אני חושש שזאהיר יקבל עבודות שירות או שנה בכלא. שני העונשים מגוחכים בעיניי עבור אדם שקיפח חייו של אחר.
הוא עוד ייצא עם עבודות שירות
נפגשתי עם אנשי הפרקליטות שהגישו את כתב האישום, ואין לי ספק שהם אנשים טובים וראויים. למען האמת, קטונתי מלשפוט אנשים מבוגרים ממני שעשו יותר ממני בחיי עד כה. אנשים ראויים, שאני לא מסכים עם שיקול דעתם. הבאתי בפניהם חומרים משפטיים שלדעתי ראוי שישנו את המצב. אין בשירות המדינה אנשים שקמים בבוקר ואומרים לעצמם: היום נתעצל או נעשה את עבודתנו טוב פחות. עם זאת, כן קיים טעם לפגם בהתנהלותה של המערכת שמתוך חשש מגישה כתבי אישום בסעיפים מקלים, בניגוד, אגב, להנחיית פרקליט המדינה בהעמדה לדין בעבירות של גרימת מוות בתאונות דרכים.
יש אין ספור פסקי דין שמדברים על כך, ובכל זאת - תהרגו אותי אם אצליח להבין איך זה קורה - דבר לא משתנה בפועל. יש בעיקר מילים יפות של שופטי העליון והמחוזי, ובכל זאת מארק פטריק, הנבלה שפגע בגרינשפן בחוסר אחריות, קיבל עבודות שירות. זאהיר עאסי עוד עלול לקבל עונש דומה אם לא ישונו סעיפי האישום שלו. אם ימשיך להיות מואשם במוות ברשלנות, האדם שהרג את אבא שלי יקבל גם הוא עבודות שירות של חצי שנה. במקרה הטוב ייכנס לכלא לכמה חודשים, וזאת לפי הענישה הממוצעת.
ניסיתי לחשוב מה אבא היה עושה בשבילי אם המצב היה הפוך, אם אני הייתי נוהג באותו היום. אם נהג מערבל הבטון היה פוגע בצד שבו הייתי אני. לא היה צריך לקרות הרבה כדי שזה יקרה. פעמים רבות בעבר, כשנסענו למקום עבודתו, אני נהגתי כשהוא התגלח. ניסיתי לחשוב מה היה עושה. היה הופך את העולם בשביל שיהיה כאן צדק, כמו שעשה עבורי בחייו, שקופחו ממש לא מזמן. אין לי כוונה להפקיר אותו. עכשיו אני רק צריך מערכת משפט, שכוללת תביעה ובית משפט, שתפעל לטובת האזרח ההגון והפשוט, ולמען הצדק. זאהיר יכול לטעון מה שיטען ולהשתמש בכל התעלולים המשפטיים הקיימים, יש גם העניין פעוט של האמת במקרה.
יש הבדל אחד פרקטי מאוד בין המקרה של גרינשפן היקרה לבין המקרה של אבי ז"ל. במקרה שלנו ההליך המשפטי רק בתחילתו, ועוד אפשר לשנות. היו מקרים דומים שבהם זה קרה, מקרים שהגיעו עד לבית המשפט העליון. אפשר עוד לשנות.
יאיר נתיב סיים את לימודיו במשפטים ובמדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. הוא כתב את המדור "שווה בשווה" בערוץ המעורבות של ynet.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
