דוקר גדי ויכמן: "נבהלתי, ברחתי, הלכתי לישון"

"ראיתי שפריץ של דם ונבהלתי. ברחתי, וכשהתאוששתי ראיתי שחברה שלי רצה ורצתי אחריה. משם הלכנו לבית שלה, ישנו שם וזהו". עדן אוחיון, הנאשם ברציחתו של גדי ויכמן לפני כחודש בבאר שבע, שטח בפני חוקריו את גירסתו לאירועים והביע חרטה על תוצאתו הקטלנית של המקרה. אוחיון ניסה לקשור בין ניידת הסיור המשטרתית שלא הגיעה לאזור ובין הוויכוח שהוביל לעימות והסביר בטבעיות את הבדלי הגרסאות שלו במהלך החקירה. פעולותיו לאחר הרצח, עם זאת, משרטטות רצף אירועים אכזרי.

הסכין שצייר אוחיון לחוקרים(צילום: אילנה קוריאל)

לפי כתב האישום, אוחיון נהג באופן קבוע להסתובב כשעל גופו סכין מטבח. "בדרך כלל אני מסתובב עם סכין", אמר לחוקריו. "אני דפוק, יש לי פרנויות, אני תמיד חושב שרוצים להרביץ לי, להפתיע אותי, יש לי הרבה תסבוכים".

את תחילת הערב האמור בילה עם משפחת חברתו, בארוחת שישי. משם יצאו שניהם לפארק ברחוב בר ניסן, שבו עוררו רעש רב. בחקירה, העיד אוחיון כי לא הבחין בניידת משטרה שאמורה הייתה - על פי דיווח השוטרת - לעבור במקום. "לא הגיעה שום ניידת ולא ראיתי שעברה שם ניידת", אמר. "אם הייתה באה משטרה, הייתי הולך משם".

שחזור הרצח בבאר שבע(צילום: הרצל יוסף)

ויכמן, שביקש מהם לשמור על השקט מכיוון שהפריעו למנוחת בתו הקטנה, ירד למטה לאחר שקיללו את אשתו. כתב האישום מתאר כיצד בת הזוג של המנוח קראה לו לחזור הביתה, כאשר בד בבד אמרה בת הזוג של הדוקר לחברה "תעזוב, בוא נלך". למרות זאת החל עימות בין השניים, שבמהלכו נגח ויכמן בראשו של אוחיון. ויכמן הורשע בעבר בעבירות של סמים ואלימות.

"ישבנו בפארק למטה והוא ביקש שנהיה בשקט", סיפר אוחיון בחקירתו. "אמרתי לו שזה לא הפארק שלו והוא אמר לי שהוא יזמין משטרה. אמרתי לו בסדר. הוא ירד למטה, רץ אליי בריצה מהירה ונתן לי נגיחה לשפה. קיבלתי סחרחורת ונפלתי לרצפה, קמתי ועדיין הייתי בסחרחורת. לא רציתי לפגוע בו. זה לא היה בכוונה. לא כיוונתי לכיוון הזה, שזה יקרה, פשוט קיבלתי מכה וניסיתי לעצור בעדו שיפסיק להרביץ לי, כי הוא בא להמשיך לכיוון שלי. ואז ראיתי שפריץ של דם ונבהלתי. ברחתי וכשהתאוששתי ראיתי שחברה שלי רצה ורצתי אחריה. ומשם הלכנו לבית שלה וישנו בבית שלה וזהו".

לפי כתב האישום, אוחיון שלף מכיס מכנסיו את הסכין שנשא עליו, ו"נעץ את הסכין בחוזקה ישירות בעומק חזהו השמאלי של המנוח, ואז חתך עם הסכין בתוך חזהו של המנוח משמאל לימין, ושלף את הסכין בחזרה". בין סעיפי כתב האישום, מוסבר כי "הנאשם במעשיו כמתואר בעובדות גרם בכוונה תחילה למותו של המנוח, לאחר שהחליט להמיתו, והמית אותו בדם קר, בלי שקדמה התגרות תכוף למעשה".

בחקירתו, ביקש אוחיון להביע את צערו "בפני אשתו והילדים שלו. באמת שלא התכוונתי שזה מה שיקרה". הוא טען כי היה "מסטול", תחת השפעת אלכוהול, אך השוטרים הטיחו בפניו כי חברתו טענה ששתה מעט ולא היה שיכור, ובנוסף, לא התייחס לכך עם מעצרו. "זה היה בגלל ההלם מהתקשורת", הסביר.

"החוקר שאל כמה שאלות והלך"

הודאתו במשטרה וטענתו כי הותקף על ידי ויכמן ניתנה יממה בלבד לאחר שטען בפני שוטרים שהגיעו לביתו כי כלל לא היה באזור. "באו אחרי התקרית משטרה לבית שלי, כי אני גר קרוב לאיפה שהיה הרצח. בשבת בבוקר העיר אותי קצין מודיעין של נוער נראה לי, שאל אותי כמה שאלות והלך". כשנשאל לגבי פציעתו בשפה, אמר לחוקר כי "מדובר במכה שקיבלתי מדלת של המקרר בטעות".

פרקליטתו של אוחיון, עו"ד רותם טובול, התייחסה בדבריה לעברו של ויכמן, חונך לנוער במצוקה שהורשע לפני שנים במספר מקרים של עבירות סמים ותקיפה. "מרשי מסר גרסה מפורטת. הוא הביע חרטה והתנצל בפני המשפחה. בנוסף, הוא חזר מספר פעמים על כך שחש מאויים וראה את המנוח שבא לתקוף אותו ונגח בו. רק לאחר מכן אירעה הדקירה. בבוא העת נגיש בקשה מסודרת לקבלת כל העבר הפלילי של ויכמן", הבהירה טובול.

מיכל, אלמנתו של ויכמן, הגיבה לדברים במהלך טקס האזכרה לזכרו, והדגישה כי "מדובר באירועים מהעבר הרחוק, שאין להם קשר למה שקרה באותו לילה. כל אחד שהיה יורד למטה יכול היה להידקר על ידי הנאשם".