"אני רגיל לחיים בתוך ה'חושך' ולא הכל 'שחור'"

העיוורון היא מגבלה שיכולה בהחלט להוות מכשול לא פשוט לאדם. אני לא יודע אם לשמחתי או לא - אצלי המגבלה הזו היא כל מה שאני מכיר, מאז גיל שנתיים שבו איבדתי את ראייתי.

אני לא זוכר שום דבר מהתקופה שבה כן ראיתי כמו כל ילד אחר. פשוט גדלתי והתחנכתי בתור ילד עיוור, שמכיר בכך שיש לו שוני מסויים הנובע מהמגבלה, אך תמיד שואף לנצל את כל מה שאפשר לנצל ולממש כל יכולת בעזרת מה שנותנים החושים האחרים, ובעזרת אמצעים טכנולוגיים שעוזרים לעקוף את המכשולים בדרך - תרתי משמע.

אני רגיל לחיים בתוך ה"חושך", ולכן בשלב מסויים כשאתה לומד לרכוש מיומנויות כמו כל ילד רואה, רק בעיניים עצומות - החושך כבר הרבה פחות מפחיד, ולא הכל "שחור" .

את כל המיומנויות החשובות שילדים לומדים: אכילה, לבוש, קשירת נעליים, התמצאות והיכרות עם העולם - למדתי גם אני באותו גיל, רק שאני עשיתי את זה תוך ניצול של כל שאר החושים, אבל בסוף הגעתי לאותה מטרה - עצמאות עד כמה שאפשר, גם במסגרת מגבלת הראייה.

לאחר שהוריי הבינו שאני אכן עיוור, וניסו לחפש בשבילי את הפתרונות שיתאימו לי, הלכתי לגן ילדים מותאם לעיוורים ולקויי ראייה, שבו הילדים למדו לנצל את שאר החושים כדי ליהנות ולדעת דברים על העולם, כמו שילדים רואים לומדים. לאחר מכן, השתלבתי כילד עיוור עם עוד כמה ילדים כמוני, בגן שבו היו גם ילדים רואים.

הייתי כמו כל ילד אחר, ורק במקומות שבהם הייתי צריך את התמיכה והעזרה לרכוש מיומנויות מיוחדות, כמו קריאה וכתיבה בכתב ברייל, קיבלתי את העזרה ממורה מיוחדת שהייתה חלק מהצוות בגן. לקחתי חלק כמו כולם בפעילויות הגן, ובמקומות בהם היה צורך בתמיכה מיוחדת, נעזרתי במורות המיוחדות.

"קיבלו אותי בצורה יוצאת דופן, כחלק בלתי נפרד מהכיתה כולה"

כך גם היה בבית הספר היסודי, ובחטיבת הביניים - השתמשתי בכתב ברייל כדי לקרוא את ספרי הלימוד שהייתי מקבל מהספרייה לעיוורים כדי לקרוא את החומר, להכין שיעורי בית, ולהשתתף בכיתה כמו כל ילד רואה. הילדים בכיתה התרגלו מהר לעובדה שלומד איתם ילד עיוור, וקיבלו אותי בצורה יוצאת דופן, כחלק בלתי נפרד מהכיתה כולה.

הרגשה של שוויון אמיתי ושייכות לחברה

את מה שהמורה כתבה על הלוח, היו מתנדבים להקריא לי בזמן שהם עצמם העתיקו למחברת שלהם, ואני כתבתי על מכונת ברייל. השתתפתי באירועים שונים של בית-הספר, ולא קיבלתי הנחות והקלות אם לא היה שום צורך בכך.

כך גם עשיתי מבחנים שהמורה התומכת תרגמה לכתב ברייל, ואת התשובות שכתבתי בזמן המבחן היא העבירה חזרה לכתב שחור, בשביל המורה. גם עונשים הייתי מקבל כמו כולם, אם לא הכנתי שיעורים. הגישה של בית הספר הייתה פשוט מאוד פתוחה ומקבלת, ונתנה לי הרגשה של שוויון אמיתי ושייכות לחברה.

אני בהחלט יכול להגיד, שכמעט ושכחתי לגמרי שאני עיוור, כשהמסגרת תמכה בי לפי הצורך - לא יותר מדי ולא פחות מדי.

למרות העזרה, החברה סביבי תמיד איפשרה לי להרגיש כמו השאר, ולהישאר עצמאי בכל מה שאפשר, ולא לתת למגבלת הראייה שלי להפריע או למנוע ממני את העצמאות הבסיסית ביותר.

גם בבית, יכולתי לאפשר לעצמי להסתדר ולדאוג לעצמי כששני ההורים היו בעבודה

בשעות הצהריים, כשהייתי חוזר מבית-הספר. הייתי לוקח צלחת אוכל שהייתה מוכנה יום קודם מהמקרר, ומחמם, חותך ירקות לסלט, שוטף כלים ומנקה את השולחן. העובדה שהייתי ילד עיוור לא הרתיעה אותי לנסות דברים חדשים ולרכוש עוד מיומנויות חשובות לעצמאות שלי.

אחד התחומים האהובים עלייי ביותר מאז שהייתי ילד הוא המוסיקה. הלכתי לחוגים שונים, ובין היתר גם לחוג פסנתר, ושם למדתי לנגן. בהמשך גם למדתי לקרוא תווים בכתב ברייל ולהשתמש בהם עד היום לנגינה.

אני חובב שפות, וגם זה היה אחד הדברים שאהבתי ללמוד בשעות הפנאי - דרך ספרים רגילים עם עזרה של ההורים או אנשים רואים שהיו קוראים לי את החומר, או אמצעים אחרים. מאז אני אוהב להזמין ספרים וכתבי עת מספריות בחו"ל כדי לקרוא חומרים באנגלית, ספרדית, איטלקית ועוד.

אהבתי להתעסק גם בכל הקשור לעבודות יד - מה שאיפשר לי לבטא יצירתיות דרך מישוש ותחושות, במקום לצייר או לעשות דברים אחרים שדורשים ראייה באומנות.

בצבא, לצערי, לא שירתתי, מכיוון שבתור בחור עיוור הייתי צריך לקבל פטור, שהגיע אחרי טרטורים רבים ללשכת הגיוס. הייתי מעוניין מאוד להתנדב לצה"ל, אך תהליך בקשת ההתנדבות היה ארוך ועמוס ביורוקרטיה, כך שהחלטתי לוותר. גם שירות לאומי לא הצלחתי לעשות. עד היום אני מרגיש הפסד שלא התעקשתי יותר על האפשרויות האלה. בצה"ל משרתים אנשים בעלי מוגבלויות קשות ביותר, אז גם אני יכולתי לשרת, למרות העיוורון.

עברתי להתגורר בירושלים, בדירת הכשרה שעזרה לי לפתח יותר עצמאות בתחום ניהול משק הבית: למדתי לבשל, לנקות את הבית, לכבס, ולהכיר את הסביבה החדשה שלא הייתי רגיל אליה בירושלים, להתמצא ולהתנייד בה, ולהשתמש במקל נחייה כדי להימנע ממכשולים בדרך. עשיתי את בחינת הפסיכומטרי בתנאים לא נוחים לעיוורים, ובצורה מאוד לא נגישה. שנה לאחר מכן התחלתי את לימודי התואר במוסיקה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. לא תמיד היה קל, אבל כן קיבלתי תמיכה מצוות החוג למוסיקה, ומהחברים הקרובים.

מאז שהייתי ילד בגיל בית-ספר, למדתי גם להשתמש במחשב רגיל בעזרת תוכנות עזר שאיפשרו לי לקרוא את המסך למרות שלא יכולתי לראות אותו כמו שהוא. למדתי הקלדה עיוורת בעזרת מורה, ולאחר מכן גם גיליתי את העזרים הטכנולוגיים שהיו אז חדשים בארץ: צג מיוחד עם כתב ברייל, שיש בו "סיכות" שעולות ויורדות בהתאם לסימני הברייל ולפי האותיות הכתובות על המסך.

כך יכולתי לעבור עם האצבעות על שורות ברייל שהציגו לי את הכיתוב על המסך, וגם אפשר היה לשמוע הקראה בקול של המסך על-ידי התוכנה המיוחדת על המחשב. יכולתי להקליד, ולקרוא את הכתוב בעברית ובשפות אחרות, ובהמשך למדתי להסתדר גם עם אינטרנט, לחפש חומר בגוגל ולהתכתב במיילים עם אנשים בארץ ובחו"ל באמצעות המחשב.

התפתחות הטכנולוגיה והעזרים למחשב, שהתפתחה כבר לפני כ-20 שנה, מאפשרת גם לאדם עיווור להשתמש במחשב ובמוצרים אחרים ולהפיק מהם תועלת, כמעט בלי שום מכשול בדרך. החיים הופכים להיות נגישים גם בשבילם.

העיוורון יכול להיות עוד חסרון של האדם, וצריך לזכור שאם מוצאים פתרונות לבעיות, ולא מחכים שאחרים יעשו הכל בשביל העיוור ו"יאכילו אותו בכפית", אלא יאפשרו לו גם עצמאות שהיא צורך חיוני לקיום שלו כמו שהיא הכרחית לכל אדם באשר הוא – העיוור אינו אמור להיות תלוי כל הזמן רק באחרים ולהתקיים בזכותם, אלא גם לסמוך על עצמו ולהתקיים בזכות עצמו. הוא חייב ללמוד גם לעזור לעצמו ולא לחכות שאחרים יעשו בשבילו, ולא להיות תלותי באחרים.

עזרה בגובה העיניים

עיוור לא זקוק להשגחה 24 שעות, הוא לא צריך בייביסיטר או מטפל צמוד, אם הוא לומד להסתדר ומבין שהוא חיייב את העצמאות כמו כל אדם אחר. אני מאמין, ששינוי בגישה של החברה כלפי מעמד אנשים עם בעיות ראייה, כמו עם מגבלויות אחרות, חייבת להיות יותר פתוחה ומאפשר, וזו צריכה להיות גישה שמטפחת ומעודדת עצמאות, ולא רק תלות תמידית בחברה.

אף אדם הוא לא באמת עצמאי במאה אחוז, וכל אחד צריך להסכים להיעזר אם הוא צריך, אך גם חשוב שהעזרה תהיה לפי הצורך, ובגובה העיניים.

אחרי הכל, עיוורים הם בני אדם, ולא בובות על חוטים. הם צריכים להיות מסוגלים גם לדאוג לעצמם ולקחת אחריות על החייים שלהם, ולא להיות מונעים רק על ידי החברה הרואה, למרות המגבלה שלהם והצורך והרצון של החברה לעזור. כל דבר צריך להיות במידה. יש עיוורים עצמאיים יותר, ויש כאלה שפחות. לכן, אם החברה מציעה עזרה, צריך לדעת שגם אם העיוור בוחר להסתדר, כנראה שהוא יודע מה הוא רוצה, ומודע ליכולות שלו, וצריך לאפשר לו עצמאות.

וכן - אנחנו בני אדם כמוכם - אז אפשר לדבר איתנו ישירות על כל דבר, אין צורך לפנות לאדם אחר לשאול עלינו, ואין סיבה לדבר עלינו בגוף שלישי. אנחנו לא רואים אתכם, אבל אתם יכולים לראות אותנו, להסתכל עלינו ולדבר איתנו. אם עיוור מגיע עם ליווי, אין סיבה שהמלווה גם יתרגם או ידבר בשמו של העיוור. העיוור עצמו הוא היחיד שיודע מה הוא חושב או רוצה, ולכן – פנו אלינו! דברו איתנו בשפת בני אדם, בגובה העיניים.

וזכרו -  למרות שמגבלת הראייה אולי מהווה אתגרים שונים בחיים, אם מוצאים נקודות אור, אז ישנם חיים מלאים ועשירים גם ב"חושך".

עידו אפרתי (25) הוא סטודנט לחינוך באוניברסיטת בר אילן.  

BLIND DAY 6.6.2012

היום (רביעי, 6/6) יתקיימו אירועים שונים ברחבי הארץ לציון ה-"בליינד דיי", יום שמטרתו העלאת המודעות וחשיפה לעולמם של העיוורים ולקויי הראייה. יום המודעות מאורגן ע"י קבוצת "חושבים בצבע" - המפעילה קורס הכשרה ייחודי וראשון מסוגו למקצועות הפרסום דוברות ויח"צ לעיוורים ולקויי ראייה. מטרתו של יום ההזדהות היא העלאת המודעות לאנשים בעלי מוגבלות בראייה, ליכולותיהם ולתרומתם הייחודית לחברה.

יום ההזדהות אינו יום התרמה לשום גורם, והוא אינו בא לעורר רגשות חמלה או נזקקות, אדרבא – הוא בא לשים קץ למיתוס המסכן שדבק באדם העיוור ולהציגו מחדש כאדם מיוחד, בעל כישרון ותרומה ממשית לחברה. אירועי היום ילבשו אופי ייחודי וחוויתי ויתקיימו תחת הסלוגן "תעצמו עיניים – ותראו".

פעילויות יום ההזדהות עם האדם העיוור:

• בשיתוף עם משרד החינוך בכל בתי הספר בארץ נפתח יום הלימודים בסימן ההזדהות. בנוסף יוצבו דוכני הסברה ב-7 קמפוסים באוניברסיטאות ברחבי הארץ.
• כנסת ישראל ציינה את היום במשחק כדור השער של העיוורים נגד נבחרת חברי הכנסת. וועדת ביקורת המדינה מקיימת דיון מעקב על דו"ח מבקר המדינה על שירות העיוור, ונערכת בכנסת סדנת "דיאלוג בחשיכה למנהיגות ולמנהלים" של מוזיאון הילדים בחולון.
  

• הפנינג בקניון עזריאלי בשיתוף עם עמותת עלה, המזמין את המבקרים לחוות ולהתנסות בחוויות מעולמם של העיוורים, מהכנת סנדוויצ'ים בעיניים מכוסות, מזיגת שתייה לכוס, הליכה עם מקל, קריאת ברייל, משחקי שולחן, תפקידו של כלב הנחייה, שחקני כדורסל מוכרים יתנסו בקליעה לסל בעיניים עצומות, ועוד. דוכני הסברה יוצבו גם בתשעת קניוני ראשל"צ. 
•  ערב פנויים/פנויות, רואים/רואות, בחושך מוחלט. Blind date תרתי משמע יתקיים הערב בשיתוף רדיו ת"א, love me ומסעדת קימל בניהולו של השף שאול בן אדרת.  
•  הפנינג חוויתי במתחם בית חינוך עיוורים הכולל את "נקודת מבט" - הצגה המאפשרת התבוננות אל עולמם של השחקנים, עוורים ולקויי הראיה, וחושפת התמודדויות שונות בחייהם בהומור, רגש, צליל וזמר. השחקנים הם חברי 'נוער יחד', תוכנית המיועדת לבני נוער עיוורים ולקויי ראיה המשולבים במערכת החינוך הרגילה ומופעלת ע"י בית חינוך עיוורים בירושלים.
• הפנינג ענק בבאר שבע תחת חסות עמותת אלי"ע.
• רכיבת ראווה של אופני טנדם לעיוורים ברחובות ת"א.
• בית פתוח במרכז הארצי לכלבי נחיה במושב בית עובד ופינות ליטוף של גורים המיועדים להפוך לכלבי נחיה המפוזרות ברחבי הארץ.
  

לפרטים נוספים על פעילויות הבליינד דיי היכנסו לעמוד הפייסבוק .