שומרה מציגה: שיטת מצליח ללא הצלחה

כך נהגה גם נ' שרכבה נפגע על-ידי רכב של נהג אחר שהיה מבוטח בחברת הביטוח "שומרה". נ' הזמינה שמאי - שבתאי מנו מחברת דקל שמאים - שהעריך את הנזק שנגרם לרכבה (נפגע מאחור בצומת) ב-13,759 שקלים. נ' הגישה לשומרה את דו"ח השמאי ותבעה גם את שכר הטרחה שלו בסך 1,150 שקלים. זאת, שכן האשם בתאונה היה נהג הרכב המבוטח בשומרה.

אלא ששומרה הודיעה לה שאינה מוכנה לשלם את מלוא הנזק, אלא רק 11,157 שקלים. לטענתה, הנזק שנגרם למכסה תא המטען (3,143 שקלים לפי השמאי) אינו קשור לאירוע התאונה, וכן ניכתה עוד 350 שקלים משכר טרחת השמאי. גם מירידת הערך שקבע השמאי הפחיתה 259 שקלים.

נ' לא הייתה מוכנה לקבל את ההתעללות הזו, והגישה תביעה לבית הדין לתביעות קטנות בקריות. היא תבעה את ההפרש בסך 3,752 שקל שהחברה קיזזה לה, וכן תשלום הוצאות שנגרמו לה בשל סירובה של שומרה לפצותה במלוא הסכום, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך הכל: 5,252 שקלים. השופט דאוד מאזן הציע לצדדים להתפשר מחוץ לכותלי בית המשפט, אך נציג שומרה הודיע כי החברה אינה מסכימה לפשרות ועומדת על כך שינתן פסק דין. וזה אכן ניתן, וספק אם שימח את שומרה.

בבית המשפט נחקר השמאי והוכיח באמצעות צילומים וניתוח הפגיעה, כי מכסה דלת תא המטען נפגע כתוצאה מהתאונה, וכי אף הייתה חובה להחליף את מכסה המנוע. גם התובעת העידה כי לא הייתה כל פגיעה קודמת במכסה. שומרה טענה כי כאשר החליטה לא לשלם עבור נזק זה, הסתמכה על דו"ח של חוקר פרטי. אלא שהשופט לא קיבל את הטעון, שכן לדבריו החוקר הפרטי אינו חוקר תאונות, ולכן חוות הדעת שלו הוגדרה כ"חסרת ערך, שנעשתה בידי אדם שאינו מוסמך כלל ועיקר לערוך דו"ח מסוג זה, ולבחון את התאונה כחוקר תאונות. על כן משקלו של דו"ח זה בעיני הוא אפסי", דברי השופט.

עוד הוסיף כי "לו הנתבעת הייתה חפצה לבחון את הקשר בין התאונה לבין הנזק שנגרם למכסה תא המטען, ואם ביקשה לחלוק על חוות הדעת, היה עליה להביא חוות דעת נגדית מטעם שמאי מוסמך, שיבדוק את הרכב, יעיין בתמונות ויחלוק על הקביעה המקצועית מטעם שמאי התובעת. משלא עשתה כן, ומשלא חלקה בחוות דעת נגדית, אין לה להלין אלא על עצמה".

השופט קבע גם כי שכר הטרחה ששילמה נ' בסך 1,150 שקל, הוא סכום סביר ולא היה מקום להפחית ממנו 350 שקל כפי שעשתה שומרה. לגבי ההפחתה מירידת הערך, שנעשתה גם היא בשיטת "מצליח", קבע השופט כי "עמדת הנתבעת (שומרה) תמוהה. הקיזוז הוא שרירותי, ללא הנמקה וללא ביסוס. חוות הדעת לא נסתרה כלל ועיקר, והיא מהימנה בעיני ואני מקבל אותה במלואה".

בסופו של יום קיבל השופט את התובענה במלואה, וחייב את שומרה לשלם את ההפרש עבור מכסה המנוע בסך 3,752 שקלים, בצרוף ריבית והצמדה מיום 5.1.11, ובנוסף חויבה שומרה להשיב לתובעת את הוצאות העד מטעמה (השמאי) בסך 800 שקל. בנוסף קבע השופט "אני מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת, עקב דחייה שרירותית לא מנומקת ולא מבוססת, בסך 850 שקל". בסך הכל עלה ניסיון ההתחמקות הזה לשומרה 16,907 שקלים, במקום 14,909 שקלים אילו לא הייתה מנסה את תרגיל "מצליח".