שתף קטע נבחר

הסרט שלך מתחיל. מכתב לאחי מגבעת האולפנה

מצאת בית יפה בשכונה עם ילדים על אופניים. פתאום נפלו השמיים. מישהו טען שהשטח, שבו לעולם לא יוכל לגור, שייך לו. עברנו את זה פעם בגוש קטיף, הטראומה חוזרת

לפני כמעט שנה ארזת את החיים שבנית לעצמך בירושלים ועברת להתגורר בגבעת האולפנה כדי לשהות ליד אבא ואימא. לא היה לך מושג איזו רעידת אדמה עומדת להתרחש. ידעת שהמקום נבנה בתמיכה ממשלתית, שאפשר לקנות בית עם משכנתה מסודרת, שאנשים חיים שם כבר עשר שנים, שהכול בסדר. אחרי הרבה התלבטויות וקשיים, הילדים נפרדו מכל החברים שאהבו בבית הספר ובגן, ארזתם את הבית ועברתם אל מקום שבו חלמת על עתיד יפה ונכדים שגרים ליד סבא וסבתא.

 

ובאמת שהדירה שמצאת הייתה יפה מאוד, והשכנים גם הם נאים בעיניך. הבית גדול עם גג רעפים אדום, נמצא בתוך שכונה גדולה עם עשרות משפחות וילדים על אופניים שמשחקים בחנייה הגדולה. ופתאום נפלו השמיים, מישהו טען שהשטח שייך לו מקדמת דנא, וזה בסדר לטעון כך. אבל אותו אדם לא מעוניין בפיצוי כספי, הוא מעוניין שהבתים ייהרסו לשם הריסה. כי השטח הרי נמצא בתוך היישוב והוא לעולם לא יוכל לגור שם.

 

עוד בערוץ הדעות של ynet:

כך סיבכה אותנו הפרקליטות עם גבעת האולפנה / חיים משגב

גם בכם יש קארן מקלאסקי / אבי שושן

 

אולי הדחקתי. שכונת האולפנה לקראת פינוי?  (צילום: אמיר לוי) (צילום: אמיר לוי)
אולי הדחקתי. שכונת האולפנה לקראת פינוי? (צילום: אמיר לוי)

 

לאט לאט אני משתקמת

ובכן, בניגוד להורים שלנו שלא ישנים בלילה מאז שהסיפור נכנס לכותרות, אני לא התרגשתי. הרי עברתי כבר פעם פינוי ואני יודעת מתי זה נשמע רציני ומתי לא. אולי הדחקתי, אולי לא רציתי לשמוע שפעם נוספת בחיים מישהו במשפחה שלנו ייאלץ חלילה לחוות שוב את הטראומה הנוראה שאני חוויתי ועודני חווה בשנים האחרונות.

 

מאז שפינו אותי מגוש קטיף עברתי 21 דירות, אין מקום שבו הצלחתי למצוא את עצמי בלי הקהילה שהכרתי. ושום דבר לא חזר להיות מה שהיה. הפסיכולוג קורא לזה תחושת תלישות, יש מי שיכנו זאת תסמונת נטישה. אבל זה בסדר, כי אני מרגישה שלאט לאט אני משתקמת.

 

אמרתי לאימא להפסיק לדאוג, הכותרות בעיתונים לא רציניות, הן סתם ספינים. אבל בוקר-בוקר אני עוברת ליד מחלק העיתונים והכותרות הפופוליסטיות רק מסמנות כיוון מוכר וידוע אל החלטות רעות, חסרות רגישות ובלתי מתחשבות. למה בלתי מתחשבות? כי אותו אדם יכול לבקש פיצוי ולא לבקש להרוס לשם הריסה.

 

המכריעים יברחו?

אז עכשיו מה? עכשיו גם בך יבגדו שרי הליכוד כמו שבגדו בי פעם? גם אותך יבואו לבקר ויפריחו הבטחות באוויר ואמירות חסרות שחר? ואחר כך יתקוממו. יתקוממו על מה? יש להם מושג בכלל מה זה אומר לעזוב בית, או שהם רק יודעים לכבס מילים שנשמעות רחוקות כמו "חוק ההסדרה"?  

 

מדינת ישראל היא המדינה היחידה שבה שרים קמים מדי בוקר ותוהים לעצמם אם כן או לא לפנות אנשים מביתם. זו החלטה גורלית מדי ולכן חלקם יבחרו לברוח לחו"ל בזמן הכרעה. אבל אני פונה אישית אל המכריעים בדבר, ומבקשת שאם כבר הגעתם למקום שבו אתם יכולים לחרוץ את גורלם של אנשים בלחיצת כפתור בכנסת, תחשבו שוב. כי בתור שפן הניסיונות שלכם מהפינוי בגוש קטיף, אני יודעת שכשיש פינוי, הסרט לא נגמר, הוא רק מתחיל.

 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: שי שמואלי
עברתי את זה פעם. דינה אברמסון
צילום: שי שמואלי
מומלצים