הקלטת הלוהטת של סטיב גליסון: סרט מת מהלך
שחקן הפוטבול סטיב גליסון ביקש לתעד את חודשי חייו האחרונים לאחר שלקה במחלת ה-ALS. כשהדוקומנטריסט שאיתו הדליף לתקשורת הקלטות מתוך פעילויות הקבוצה, הוא פגע במושא הסיקור שלו. ניוון שרירי או ניוון מוסרי?
מחלת ה-ALS לא זקוקה ליחסי ציבור. יש לה די והותר "פרזנטורים". בארץ אנחנו מכירים את התעשיין דב לאוטמן שלרוע המזל לקה בתסמונת הנוראית שגורמת לניוון שרירים, ומוות בלתי נמנע בסופה. בעולם נודעו המדען המפורסם סטיבן הוקינג ושחקן הבייסבול האגדי לו גריג (שעל שמו כונתה המחלה בארצות הברית) והחל מהשנה גם סטיב גליסון - עד לא מזמן שחקן פוטבול פעיל ומעורר השראה, שכיום בגיל 35 מתהלך בקושי עם מקל, ומקבל את האוכל שלו באמצעות צינור הזנה.
ההתמודדות היומיומית עם בגידתו ההדרגתית של הגוף היא עניין מתסכל מאין כמותו, אולם גליסון החליט לגייס את סיפורו לטובת קידום המחקר של המחלה והתמיכה בחולי ה-ALS. זוהי הסיבה העיקרית שהסכים שהחודשים האחרונים - בהם החלה המחלה לתת אותותיה - יתועדו במצלמה לטובת בנו התינוק ריברס, שנולד ב-2011 ולא יזכה להכיר את אביו בבגרותו.
סטיב גליסון ובנו ריברס. יומן מצולם עם סוף ידוע מראש
תחילה גליסון צילם את עצמו במצלמת וידאו ביתית, אך בהמשך התגייס למשימה הקולנועית הרגישה הזאת שון פאמפילון - קולנוען שבעשרים השנים האחרונות מקדיש את מרב יצירתו לסיפורים אישיים מעולם הספורט האמריקני. במהלך השנים יצר עבור רשתות הספורט הטלוויזיונית בארצות הברית סרטים דוקומנטרים נוגעים ללב, וביניהם "Run Ricky Run" המגולל את סיפורו של ריקי וויליאמס - כוכב הפוטבול המושמץ שפרש ב-2004 בעיצומה של הקריירה, כדי לחפש את עצמו בהודו ואוסטרליה כמדריך יוגה וצרכן מריחואנה.
בחדרי חדרים
גליסון וריקי וויליאמס שיתפו פעולה יחדיו לאורך שתי עונות כשחקני הניו אורלינס סיינטס. גליסון אף המשיך בקבוצה ונחשב לאחד האהובים בשחקניה עד שפרש ב-2007, כשבאמתחתו שבע עונות. הוא נשאר קרוב לסיינטס גם אחרי הפרישה ושמר על קשר קרוב עם שחקני הקבוצה, מאמניה ובעליה. אלו חיבקו אותו והקיפו אותו בחום ואהבה והמון תמיכה אחרי הגילוי העצוב של מחלחת ה-ALS. הם גם לקחו חסות על קרן הצדקה שהקים Team Gleason לטובת המלחמה במחלה.
"סיפורו של סטיב גליסון" - כתבה ב-NBC
עוד דבר שעשו הסיינטס הוא לאפשר לפאמפילון, העלוקה הדוקומנטרית של גליסון, ללוות אותו גם בתוך פעילויות הקבוצה - אירועי צדקה, אימונים, ומשחקים. גליסון היה לאורח קבוע בסופרדום - האיצטדיון הביתי של הסיינטס ובמתקן האימונים שלהם - ואיתו גם המתעד הרשמי שלו. למרות שחלק מהפעילויות סגורות לקהל הרחב ולתקשורת, לפאמפילון הומצא אישור מיוחד להיות נוכח בהם ביחד עם מצלמתו - הכל לטובת המטרה הנעלה: צילום הסרט על גליסון.
וכך, פאמפילון מצא עצמו בחיק משפחת גליסון האינטימית - אבא סטיב, אמא מישל והתינוק ריברס, וגם בזו המורחבת - המאמן שון פייטון, עוזרו גרג וויליאמס, המנכ"ל מיקי לומיס, הבוס הגדול טום בנסון, וגם החברים מהמגרש, מהקווטרבק דרו בריז, ועד לשחקן ההגנה ג'ונתן וילמה ואחרים. הוא שאב מהמפגשים הללו רגעים מרגשים, מלאי השראה וגם עצב גדול מהישורת הסופית בחיי גליסון, כאלו שישארו לעד חקוקים בסרט העתידי. החומרים בהם פאמפילון מתמחה.
ואז הגיעו החדשות הדרמטיות: הסיינטס הואשמו על ידי הנהלת הליגה על כך שחלק מחברי הקבוצה יזמו בסתר מגבית שמטרתה עידודם של שחקני ההגנה לפגוע ביריביהם. על פי החשד, חולקו פרסים כספיים לאלו שגורמים לפציעה של שחקן יריב, או להשבתתו. רוג'ר גודל, שעומד בראש הליגה, אף נקט בענישה חמורה בעניין זה: רבים מחברי הסיינטס - ובראשם המאמן פייטון - הושעו. גרג וויליאמס, שעזב בינתיים מהקבוצה, הואשם בניהול המגבית הושעה לזמן בלתי מוגבל.
ואז, בעיצומו של קרב הבלימה של הסיינטס נגד עונשיהם, צץ לו קטע אודיו ברשתות התקשורת בארצות הברית ובו הקלטה של תדרוך של אותו גרג וויליאמס לפני משחק קריטי בינואר האחרון ובו דרש משחקניו לפצוע בכוונה תחילה את שחקני היריבה. בין השאר אמר עוזר המאמן "תהרגו את הראש והגוף ימות", "תפגעו באלכס סמית' (הקווטרבק היריב) ותשאירו אותו שוכב על הקרקע", "כבוד בא עם פחד" ועוד ועוד.
הקלטת הלוהטת של גרג וויליאמס
ואז מתברר שהמקור של ההקלטה זו הוא אותו פאמפילון, שהיה נוכח לצד גליסון באותו תדרוך פנימי לפני המשחק מול סן פרנסיסקו פורטי-ניינרס - בו הפסידו הסיינטס. הם הפסידו גם בערעורים שלהם נגד העונש - בין השאר בגלל אותה קלטת לוהטת. גליסון מצדו נדהם מהנזק שגרם הבמאי לקבוצה שהוא כל כך אוהב ושחרר לתקשורת הודעה מטעמו:
"מאז פרישתי, הסיינטס פתחו את דלתם והכלילו אותי באינספור פעילויות של הקבוצה. צירפתי את פאמפילון לחלק מהפעילויות הללו, כי חשבתי שיחסי עם הסיינטס הם חלק משמעותי מהמסע שלי. הסיינטס בטחו בי ונתנו לנו אפשרות צילום בלתי מוגבלת ואני, מבחינתי, בטחתי בפאמפילון...לשון פאמפילון ולי יש הסכם לפיו כל החומר המוקלט שייך לי ולמשפחתי. שום דבר לא יכול להיות משוחרר בלי אישור שלי. אני לא אישרתי פרסום של אף הקלטה. רגשות קשים עוברים אצלי. אני מרגיש מיואש ומאוכזב. אני מתוסכל ודעתי מוסחת. אבל הרגשות הללו יעברו ואני אמשיך עם המשימה שלי".
ואכן, גליסון ממשיך עם המשימה - אבל בלי פאמפילון. השניים לא מתקשרים באופן ישיר מאז התקרית. אוהדים אחרים מתקשרים עם הבמאי באמצעות הרשתות החברתיות ובעיקר משמיצים, ותוקפים אותו על מעשיו. שחקן הסיינטס מלקולם ג'נקינס הצטרף אליהם ותקף את פאמפילון בטוויטר "פאמפילון הוא פחדן וצריך להתבייש בגלל הניצול של סטיב גליסון. כמה שילמו לך על ההקלטה הזאת?", כתב.
סטיב גליסון ממשיך לבד - מתעד עצמו בבית החולים
הבמאי עצמו ניסה להסביר כי פעל לפי צו מצפונו ומתוך תחושת שליחות כדי למגר את תופעת ה"Bounties" - אותה נטייה לתגמל שחקנים לפי פציעות של שנגרמו ליריבים. "האם אף אחד לא חושב על כך שמישהו רוצה פשוט לעשות את הדבר הנכון?" שאל, "עד עכשיו אף אחד לא ידע איך הדברים האלה נשמעים באמת. אבל פתאום כולם מדברים על 'הקולנוען שבגד באדם גוסס'. מאוד קשה להגן על עצמך מול אדם שחולה במחלה סופנית, אבל תמיד התייחסתי אליו כאדם חי".
בין ניוון שרירים לניוון מוסרי
ההסברים לא ממש הועילו לשיקום שמו של פאמפילון. הוא אולי קיבל כסף עבור ההקלטה, אולי רצה לקדם את עצמו, או שבאמת פעל מתוך תחושת שליחות - בכל מקרה, בציבור הוא נתפס כבוגד. השבוע חזר לכותרות שוב כשטען כי בריז, הכוכב הגדול ביותר של הקבוצה (ואחד הגדולים בליגה) וחבר קרוב של גליסון, פנה אליו לפני הפצת הקלטת הלוהטת וביקש לנסות לגנוז אותה. כך פתח חזית חדשה - הפעם מול אדם חי ובשיאו - וטען כי הוא צבוע.
"כולם ידעו. בריז ידע", קבע פאמפילון והציג הקלטה נוספת - הפעם מהודעה שהשאיר הקווטרבק הנערץ בתיבה הקולית שלו, "אני יודע שאף אחד לא רוצה לשמוע את זה כי הוא 'קפטן אמריקה של הקווטרבקים', אבל הוא ידע. כל שהוא היה צריך לדעת זה שיש לי עבודה לעשות ולנסות לנהל אותה. יש אנשים שלא רגילים לכך שמישהו אומר להם לא, ואז הסיפור הופך להיות ל'קולנוען שבוגד באדם גוסס'".
המקרה המדובר, שמעורר לא מעט רעש בארצות הברית הוא צומת דרכים - דרכו של גליסון לגיהנום רצופה בכוונות טובות, בעוד שדרכו של פאמפילון אמורה לדבריו להוביל לכוונה טובה, אך רצופה בחטאים מהגיהנום. מי צודק? האם העובדה
שהקולנוען המתעד עושה שימוש בחומרי גלם לטובת פרסום חדשותי חשוב הוא בגדר בגידה? ואם כן, האם אפשר להצדיקה במחויבות ציבורית, הגדולה מזו האישית?
נראה שזו התלבטות שעשויה ללוות כל יוצר דוקומנטרי באשר הוא, ובכל תחום סיקור. שון פאמפילון עשה את ההחלטה שלו, ויצטרך לחיות איתה. וכך גם גליסון - כמו עצוב שלא נשאר הרבה זמן לחיות.
