לא כולנו מנהלים ומיעוטנו מוכשרים

בימים אלו נחתמה עסקת פרטנר-האצ'יסון, במסגרתה תועבר השליטה בחברת סקיילקס המחזיקה בפרטנר לחברת האצ'יסון, המחזיקה הקודמת בחברה. חברת סאני שבשליטת אילן בן דב תישאר עם החזקה פיננסית קטנה בפרטנר.

• יש עסקה: בן דב מחזיר את פרטנר להאצ'יסון
• לאחר השתלטות האצ'יסון - סגן חדש ליו"ר פרטנר
• דעה: עסקת בן דב - התספורת המכוערת מכולן
  

הנבואה ניתנה לילדים ולאנליסטים, ואין הכוונה כאן לצייר את עתידה של חברת פרטנר והחברות הקשורות בה. הכוונה היא להתבונן בתהליך. יתכן שהפומפוזיות והסיקור התקשורתי הענק הן של קניית החברה על ידי אילן בן דב והן של מכירתה חזרה להאצ'יסון קצת הסיטו את המבט מכל מה שקרה בדרך.

בן דב, המכהן עד היום כיו"ר החברה, מחזיר להאצ'יסון חברה במצב הרבה יותר גרוע מכפי שהיתה כשרכש אותה בשנת 2009. נכון שבדרך פגש את שר התקשורת, משה כחלון, ואת הרפורמה שלו שנגסה ברווחי חברות הסלולר. נכון שתנאי השוק בעת שקנה את החברה היו שונים לחלוטין מתנאי השוק כיום, אבל בדיוק בשביל זה יש מנהלים.

מצבים בהם על מנהל לקחת החלטה כאשר כל הנתונים פרושים לפניו הם חזקתם הבלעדית של בתי הספר למנהל עסקים, עולם הוודאות של האקדמיה. בחיים האמיתיים תמיד יש חוסר וודאות, תמיד יהיה פרט בספק ולעיתים פרט שגוי, ואת שצופן העתיד לעולם לא נדע. מנהל טוב צריך להחליט מתי הוגשה לפניו מסה קריטית של מידע רלוונטי ולהחליט החלטות על פי אותו מידע ועל פי אסטרטגיית הניהול שקבע.

כל ישראלי מנהל?

הבעיה עם הגדרת תפקיד הניהול היא שאין ישראלי שיקרא את הפסקה הקודמת ויחשוב שאיננו יכול לאתגר. להיות מנהל נשמע הרבה יותר פשוט מלהיות מהנדס או עורך דין. הרי לא באמת צריך לעשות משהו, בסך הכל צריך לומר לאחרים מה לעשות.

כנראה שגם בן דב חשב כך עת מינה עצמו להיות יו"ר פרטנר. חברת האצ'יסון מצידה חושבת אחרת, על כסא היו"ר דרשו הסינים לראות את עמיקם כהן. כהן בעברו כיהן כמנכ"ל חברת עלית וכמנכ"ל החיצוני הראשון של חברת שטראוס, ובשני המקרים השאיר אחריו חברה לתפארת. בהמשך דרכו עבר לנהל את קבוצת פרטנר שנערכה אותה עת להתמודדות על רישיון מפעיל הסלולר השלישי בישראל.

לפטר את כולם תמיד אפשר

ואת ההוכחה לזה סיפק לנו בן דב יותר מפעם אחת. אבל יש דוגמא לניהול אחר, קצת שונה. אותו עמיקם כהן קיבל בשנות ה-80 את מינויו כמנהל חטיבת המקררים והמזגנים של תדיראן צריכה. בן דב אולי חושב שמצבה הנוכחי של פרטנר גרוע, אבל הכל יחסי.

כהן פילס את הדרך ביומו הראשון דרך צמיגים בוערים שהציתו העובדים בכניסה למפעל, המצב היה קשה והמפעל צבר הפסדים. במקום לפטר עובדים ולחמוק מתשלום חובות נעמד כהן עם מגאפון מול העובדים וביקש את התגייסותם למטרה. "אם למפעל יהיה טוב גם לכם יהיה טוב", הבטיח כהן.

העובדים שהיו צריכים לבחור בין ההבטחה העמומה לבין התור בלשכת האבטלה החליטו לתת למנהל החדש צ'אנס. במקביל ביקש כהן מיגאל נאמן, מנכ"ל תדיראן דאז, לחלק 30% מהרווח לעובדים. הבקשה עברה חלק, אולי גם בגלל שאף אחד לא ראה רווחים בעתיד המפעל.

בתום השנה השנייה לכהונתו חילק כהן בין העובדים כ-6 מיליון דולר. את הקיצוצים אגב, הוא עשה בצמרת הניהול ולא בפס הייצור. מסתבר שאפשר גם אחרת, להרוויח עם העובדים ולא רק על גבם.

עמיקם כהן פיתח קריירה ניהולית מפוארת ושונה. הוא זכה, במשך השנים, לתגמול נאות ואיש לא פצה פה על שכרו הכולל כפי שנהוג "לחגוג" אצלנו. משימת שיקום פרטנר תהיה משימה חשובה נוספת בקריירה של כהן.

שחף מזין, מרצה לניהול במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה.