האם מאבק הקהילה הגאה חוטא למטרה?

השבוע חל שבוע הגאווה (שהתפרש על פני 9 ימים, אבל למה להיות קטנוניים), וגולת הכותרת שלו - מצעד הגאווה - יתקיים מחר (יום ו'). המצעד, על המשאיות הצבעוניות, האנשים המקושטים והרוקדים לצלילי מוסיקת מועדונים שבו, עלול להוביל עוברי אורח למסקנה המוטעית שמהות הלהט"ב (ראשי התיבות של לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) היא שמחה, ססגוניות ומוחצנות, המוגשות באריזה צבעונית וקלילה, והכל יופי-טופי. אך לא כך הדבר.

עוד בנושא:

מצעד הגאווה בפתח: המאבק רחוק מלהסתיים

תערוכות, תיירים וחגיגות: אירועי הגאווה 2012  

ייקח זמן עד שהקהילה הגאה תכריז על עצמאות

נטולי גאווה: זוג חד מיני לא יקבל אזרחות

מדובר בקהילה הנאבקת מזה שנים בדעות קדומות ובאפליה על רקע מיני ומגדרי, ויש לה כל סיבה שהיא להיות גאה. גאה על הישגים כמו חקיקה שאוסרת אפליה על רקע נטייה מינית והכרה רשמית בזוגיות חד מינית, ועל המשך מאבק עיקש למיגור שנאה ודעות חשוכות ולהרחבת זכויות האדם המגיעות להם.

ממודל משפחה אלטרנטיבי למודל הטרוסקסואלי

תל אביב אמנם נבחרה לתואר "העיר הגאה בעולם לשנת 2012", אבל יש בארץ זכויות אדם שהן טריוויאליות עבור זוג הטרוסקסואלי, ואינן תקפות עבור זוגות מאותו המין.

בין זכויות האדם עליהן נאבקת הקהילה בשנים האחרונות נמצאת כמובן הזכות להינשא בישראל, מכיוון שלא קיימים בארץ נישואים אזרחיים, ועל האפשרות לעבור תהליך של פונדקאות.

זוג הומואים שמעוניין לגדל ילד ביולוגי ששייך חוקית להם ורק להם, נאלץ לעבור תהליך ארוך, מתיש ויקר של פונדקאות, המתבצע כולו בחו"ל, בכמה ארצות שונות לעיתים.

המאבק החוקתי בתחום נישואין והולדת ילדים מסמן שינוי חברתי שחל בקהילה בעשור האחרון: המעבר לחיים בתא משפחתי הכולל שני בני זוג וילדים, תוך אימוץ דפוס המשפחה ההטרוסקסואלי. באופן אבסורדי, בזמן שיותר ויותר הטרוסקסואלים בוחרים לחיות בזוגיות ללא נישואין ובוחרים שלא ללדת ילדים, כך יותר ויותר הומוסקסואלים בוחרים להתכנס לדפוס המשפחתי הכולל זוגיות, נישואין והולדת ילדים.

אם בעבר היינו עדים לדפוסי משפחה אלטרנטיביים, כמו חיים בקהילה של חברים, מערכות יחסים פתוחות, משפחה חד-הורית או הורות משותפת בעיגון משפטי (למשל בין גבר הומו לאשה, או בין הומו לזוג לסביות), היום חלקם של אלה מצטמצם לטובת התא המשפחתי של שני הורים וילד, או אם תרצו - המשפחה ה"נורמטיבית".

אני יודעת שזו לא חכמה גדולה, כי מבנה המשפחה הנורמטיבי פתוח בפני בכל עת, בתור אשה סטרייטית יהודיה, אבל אני לא בטוחה שזהו המבנה האידיאלי לאמץ. אם ללמוד משהו משיעור הגירושין הגבוה - קשה להגיד בפה מלא שהוא הוכיח את עצמו עד כה, ובכל זאת, הקהילה שנתנה לנו פתח להבין שיתכנו דפוסי משפחה חילופיים, משעתקת את אותם ערכים ונורמות "מסורתיים".

שיוויון מתחיל ביכולת בחירה שווה

רק שיהיה ברור, אני סבורה שלכל אדם צריכה להינתן הזכות לבחור כיצד לקיים את חייו, ללא תלות במוצא, עדה, צבע עור, מגדר, מיקום גיאוגרפי או נטייה מינית. שוויון בין בני אדם מתקיים לא במשמעות שכולם צריכים להיות שווים או לעשות את אותן בחירות, אלא שלכולם תהיה יכולת שווה לבחור כיצד לנהל את חייהם.

לדעתי, הרצון לאמץ דפוסים "מסורתיים" בקרב הקהילה נובע מהעובדה שלא הייתה לה את זכות הבחירה בהם עד עתה, ולא באמת ניתן לדבר על בחירה בדפוס חלופי כל עוד אתה משולל מהזכות הבסיסית להיות "כמו כולם".

הכללת קבוצות חברתיות שנתפשו כ"לא נורמטיביות" בתוך ההגדרה הנורמטיבית של מהי משפחה (שמתרחבת מ-אשה, גבר וילדיהם לשני הורים וילדיהם), אולי נראית ממבט ראשון כחותרת תחת הסדר החברתי הקיים, אבל במבט שני נראה לי שההפך הוא הנכון.

החשש: החתרנות תיעלם

כשהמיינסטרים מרחיב את גבולותיו כך שיכללו את השוליים, הוא מוציא את העוקץ ומקהה את האיום שטמון במשפחה הקווירית. הנה, גם קבוצות "אחרות" בוחרות במוסד הנישואין והמשפחה כמודל "הנכון", אז זה בטח המודל הטבעי והנכון לכולם.

בעצם, המוסדות ההטרוסקסואלים המסורתיים רק מתחזקים כתוצאה משילוב קבוצות השוליים. הכללתן ממוססת את החתרנות הטמונה בדגמים אלטרנטיביים של משפחה. מה שנראה כפתיחות חברתית הולכת וגוברת למעשה משרת את המוסדות השמרניים, אולי כתגובת נגד לאיום מתוך המרכז, מצד אלה שיכולים אך בוחרים, שלא להתחתן דרך הצינורות המקובלים.

ההטרוסקסואלים צריכים ללמוד מהמודל הקווירי

בסופו של דבר, אני מאמינה שהרחבת מושג המשפחה מטיב עם כולם. בראש ובראשונה עם חברי הקהילה, שלאט-לאט ובעיקשות רבה משיגים זכויות אדם בסיסיות שצריכות להיות מנת חלקו של כל אדם. לכל אשה וגבר מגיעה הזכות לבחור להתחתן ולהוליד ילדים, ומנגד - גם מגיעה לו הזכות לבחור שלא לעשות כך.

מצד השני, כולי תקווה שדגם הזוגיות ההטרוסקסואלי יאמץ חלק מהחתרנות של המודל הקווירי ושזוגות סטרייטים ילמדו דבר או שניים מהזוגיות המתקיימת בקהילה. למשל, אימוץ הדדי של שם המשפחה אחד של השני לאחר הנישואין (בניגוד למודל הלא שוויוני בו האישה לוקחת את שם בעלה, במקום או בנוסף לשם משפחתה, ללא אקט הדדי מהצד השני).

או למשל - קיום תא זוגי של שני אנשים שאינם כבולים לתפקידים מגדריים, כך שכל אחד מהם תורם את חלקו בלי שיצופה ממנו להיות מפרנס עיקרי או להיות מטפל ראשי בילדים, רק בגלל שהוא גבר או אשה. שוויון זכויות אדם הוא טוב לכולם, כי הוא מרחיב לכולנו את טווח הבחירה.

יום גאווה שמח!

בואו להתעדכן בכל מה שקורה בערוץ יחסים, גם בפייסבוק