עם מותו של ריי ברדבורי: חזון עצוב שהתגשם
סופר המדע הבדיוני המוערך ריי ברדבורי, חזה לא רק את הריאליטי ואת המדיה האינטראקטיבית, אלא גם את ההתמכרות שלנו לטלוויזיה ולתכנים מדכאי מרד. אריאנה מלמד נפרדת מסופר "פרנהייט 451", שזיהה לפני כולם את אבדן התרבות
בבוקר מותו של ריי ברדבורי צייר כוכב נוגה כתם עגול וכהה על פני השמש. אינני יודעת אם צפה בו: הוא היה שבע ימים וחולה מאוד, אבל אם אדם נפרד מן העולם הזה ונפשו נושאת איתה את המראות למקום אחר, טוב משלנו, זהו מראה שברדבורי היה ודאי נוצר בשמחה, בפליאה, בסקרנות אין קץ של רוח אנושית צעירה כלואה בגוף בוגד.
שלושים רומנים, יותר משש-מאות סיפורים קצרים, מספר עצום של תסכיתי רדיו וסרטי טלוויזיה, מסות ומאמרים - נושאים על גביהם את שמו וחותמו, והוא נחשב בצדק לאחד האבות המייסדים של ז'אנר המדע הבדיוני במאה ה-20, אבל אי אפשר להגביל אותו לתואר "סופר מד"ב". הוא לא רצה בו, ובעצמו אמר לכל מי שהיה מוכן לשמוע, כי בעצם כתב רק ספר אחד כזה בחייו: "פרנהייט 451". זהו ללא ספק, ובצדק גמור, הספר הידוע ביותר שלו. מיד אחריו, ברשימת המופלאים של ברדבורי, מוצאים את "רשימות מן המאדים". כשכתב על מה שלעולם לא יכול לקרות, הבחין ברדבורי בין יצירותיו, ושלח את גיבורי המאדים שלו, את הטופוגרפיה המדהימה והלירית והעצובה כל כך של כוכב בלתי אפשרי, למחוזות של חלום מתמשך.
אלה היו שני הקטבים שעניינו אותו מאז חבר לאייזק אסימוב ורוברט היינליין בראשית ימי הז'אנר, כשעוד לא היה אפשר לשלב בין מכונות עתידניות למכשפים בדיוניים, כשכתבי עת היו הבמה העיקרית לפרסום סיפורים קצרים אותם קראו בשקיקה גיקים צעירים, בזמן שהמבוגרים לעגו לספרות הזולה הזאת, שמשחיתה את נפש הנוער. על סיפורו הראשון שראה אור לפני שבעים שנה בדיוק ב-1942, קיבל שכר של 15 דולר.
אחרי מבעירי הספרים
הפריצה הגדולה אירעה עם "פרנהייט 451". ברדבורי תיאר בו חברה שבה, כך יודע כל מי ששמע על הספר, שורפים ספרים בפקודת השלטון. השם מכוון לטמפרטורה בה בוער הנייר ועמו מתכלים הרעיונות שהיו טמונים בו. הדים של שריפת הספרים בגרמניה הנאצית, אימי המלחמה הקרה שהיתה בשיאה כשהספר ראה אור ב-1953 ופחד נורא מדיקטטורה, הכתיבו את הפרשנות המקובלת לעלילות הכבאי גאי מונטאג, חבר מכובד ביחידה מיוחדת של מאתרי ספרים ומבעיריהם.
זהו ספר על צנזורה, אמרו המפרשים, ועל הסכנות הטמונות בצנזורה שלטונית שתביא כלייה על עולמנו החופשי. לא, אמר ברדבורי שוב ושוב וניסה להסביר, זה לא הענין המרכזי: עלילתו של הספר נובעת מהמחשבות על האופן שבו בני אדם צורכים תקשורת, ועל האפשרות שהרגלי הצריכה האלה יובילו אותם לאבדון.
כשברדבורי ישב וכתב את ספרו, אמריקה התאהבה ב-"I Love Lucy" . מיליונים הולכים ומתרבים של בני אדם ישבו מול מסכים זעירים, שבעה אינץ', חנוטים בתוך קופסאות עץ גדולות וכבדות, ובילו ערב ערב מול לוסיל בול ודזי ארנז, שדגמנו זוגיות מבדחת להנאת ההמון. בעיצומו של התהליך, ברדבורי היה בין ההוגים הראשונים שחזה את אבדן הזהות הכפול של צופים וכוכבים גם יחד - הקצין מעט והמציא הרבה.
ב"פרנהייט 451" תוכל למצוא מסכי ענק על פני קירות שלמים בבתי המעמד הבינוני, אוזניות בלוטות ומסוקי תקיפה רצחניים, התמכרות מאסיבית לתרופות הרגעה ושינה, להביורים ענקיים ופצצות אטום זעירות. כל אחד מן הגאדג'טים שחזה אכן התממש מאוחר יותר, אבל חשוב מזה, מבעית מזה, הוא התממשות חזונו על התמכרותנו הקולקטיבית, כבני תרבות המערב, לצפיה בטלוויזיה - ועל מה שהתמכרות כזו מעוללת לנו.
מילדרד מונטאג, אשתו של הכבאי גאי, יושבת במשך ימים שלמים מול מה שאפשר להקביל לערוץ 20 בתקופת שידורי "האח הגדול". היא ומיליוני אנשים אחרים מדברים על הדמויות המרצדות על המסך (האינטראקטיבי. עוד המצאה של ברדבורי) כאילו היו בני משפחה, כאילו היו חלק אמיתי מעולמם. מי שמכוון את עלילות חיינו, כמו יצרני התוכן והשלטונות, אוהב את ההתמכרות. נכון, היא מסיחה את הדעת מבני המשפחה, מקשרים אנושיים, אבל היא גם משכיחה את האחריות החברתית במידה כזאת, שהשלטון מרוצה עד מאוד.
השלטון מזהה, כאמור, את פוטנציאל הסכנה הטמון בספרים - ההפך הגמור של ההתמכרות - ואט אט מסלק אותם מן הזירה הציבורית ומחייהם של אנשים. השריפה היא רק שיאו של תהליך חברתי. השלטון הצטרף לסנטימנטים של ההמון, שבחר בהתמכרות והבין היטב, כי ספרים עלולים לגרום להתפכחות, לחשיבה עצמאית, לרצון למרוד ולחדש, ולקעקע עולם בטוח ונוח ומנומנם.
לצאת מהמחבוא לעולם חדש
בעולם המבעית והמוכר כל כך שברדבורי מצייר בספר, יש מתי מעט בני אדם שבוחרים במרד. אשה זקנה מציתה את עצמה ביחד עם ספריה. אחרים נעלמים מן העין. במסתרים, הם מתאגדים לחבורות זעירות של מורדים שכל אחד מהם לומד בעל פה ומנציח בזיכרונו ספר אחד, מאלה שניצלו מן השריפה. לא יהיה בכוחם למנוע מלחמה גרעינית בגלל שבחרו בספר ולא במסך, אבל האם יוכלו לצאת ממחבואם לאחריה, ולהקים חברה חדשה מתוך האפר?
תקראו, בבקשה: יש תרגום (מצוין) לעברית של נועה מנהיים. כמעט שישים שנה אחרי צאתו לאור, מידת החשיבות והרלוונטיות של הספר עולה ככל שהמסכים גדלים ומתמלאים באחים גדולים וגרורותיהם, בדוקו-דמע אישי-רגשי, בתחושה הכוזבת שכל מי שצופה שותף להצלחה פתאומית של מישהו על המסך, בכל הזבל התרבותי שאנחנו צורכים מבלי לעצור לרגע ולחשוב לאן זה בדיוק מוביל, עד כמה זה נעים ונוח לשלטונות שמרדימים לנו את התודעה, ומתי, אם בכלל, נוכח להתפכח.
אפשר, כמובן, להתנחם בעולם של בדולח נוזלי ומוסיקה שמיימית, בו בני האדם מתיישבים בכוכב לכת מוזר ומנוכר ועצוב ומפעים ביופיו. "רשימות מן המאדים", על פי השקפתו של ברדבורי, היה "בן דוד למחצה של רומן", כלומר, אוסף של סיפורים שמחוברים בקו אפיזודי לכוכב הלכת וגם לבני אדם. הסיפורים רב-גוניים ונפלאים. באחד מהם, משפחה אמריקנית עושה את דרכה למאדים ויוצאת לפיקניק בכוכב החדש, ואבי המשפחה מציג בפני צאצאיו את בני המאדים, שאינם אלא השתקפויות של פניהם-שלהם בתעלה.
ברדבורי האמין שיש לנו יותר מדי מסכים, יותר מדי טלוויזיה, יותר מדי אינטרנט.
בעקשות גדולה סירב בערוב ימיו להעביר את ספריו לפורמטים דיגיטליים, אבל את "Dandelion Wine", ספרו האישי ביותר, שהוא אוסף סיפורים על קיץ רחוק אחד בסוף שנות ה-20 בעיירה קטנה ושטופת שמש, אפשר למצוא ברשת בחינם - וכדאי לבדוק אם באמת יש בנמצא, אז או עתה, "מכונת אושר", כפי שבודק גיבורו הצעיר של הספר. אסטרונאוטים שהגיעו לירח על גבי "אפולו 15" קראו לאחד ממכתשיו על שם הספר, ואולי בעולם הפנטזיה, שבו הכל יכול להתרחש אבל לא יתרחש באמת, מצאו את המכונה חבויה במכתש.
ברדבורי ביקש שעל המצבה שלו ייכתב "ריי ברדבורי, יוצר פרנהייט 451". אוהביו יזכרו אותו ככזה והרבה יותר מזה: כנביא זעם אוהב אדם, אינטלקטואל גחמני עם חוש הומור מצוין, איש שיכול היה לנגן על מיתרי הטרגדיה האנושית ולהותיר את קוראיו חדורי תקווה ביכולתם להיטיב עם עולמם. מותו לא מעיב על היכולת הזאת, הגלומה במילים וזמינה לאנשים שימשיכו לאהוב מילים ורעיונות, ויגנו עליהם מפני מסכים גדולים ומבערים, כבאים וממשלות.
