צועדת באמונה ובגאווה

רוב האנשים שאינם משתייכים לקהילה הגאה רואים במצעד הגאווה תחתונים ורודים, התנהגות פרובוקטיבית ומיניות מוחצנת. לפני שש שנים גם אני הרגשתי ככה. כמו היום, גם אז הייתי בחורה דתייה. אך בשונה מהיום, הייתי גם נשואה וגרתי באחד הגרעינים התורניים במרכז הארץ עם בעלי. מצעד הגאווה היה הדבר הרחוק ביותר מהחיים שחייתי.

כשהנושא עלה, אמרתי את אותם הדברים שאני שומעת היום מאנשים שמדברים על המצעד: "הסטרייטים לא מרגישים צורך לצעוד, אז למה הומואים ולסביות כן", "על מה הגאווה הגדולה שאתם מרגישים", "אין לי בעיה עם הומואים בבית שלהם, אבל למה אני והילדים שלי צריכים לראות את זה ברחוב ובטלוויזיה", ועוד ועוד.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

בישראל 2012, אין סיבה לגאווה / חן משגב

צובעים את ישראל בוורוד / אדיר שטיינר

לצעוד איתנו כדי לתמוך במאבק(צילום: ירון ברנר)

כשהגעתי לראשונה למצעד בתל-אביב לפני חמש שנים ראיתי מצעד שונה מעט ממה שמוצג בתקשורת. נכון, ראיתי תחתונים ורודים מנצנצים מולי. ראיתי אנשים בתלבושות מוזרות ולא אופייניות ליומיום בתל-אביב, ראיתי דברים שמעולם לא ראיתי בהתנחלות שבה גדלתי, אבל ראיתי גם דברים אחרים. ראיתי את הורי תהל"ה שבאים לתמוך בילדים שלהם שיצאו מהארון. ראיתי את מתנדבי חוש"ן שבמשך כל השנה עוברים בין בתי ספר בארץ ומספרים את הסיפור האישי שלהם במטרה להפחית את רמת ההומופוביה במערכת החינוך. ראיתי טרנסג'נדרים שמבקשים שוויון זכויות וקבלה. ובעיקר ראיתי אותנו - את הקהילה הדתית הגאה.

טרנזיט גאה ושירי קודש

הקהילה הדתית הגאה מורכבת מכמה ארגונים: בת קול - ארגון לסביות דתיות, חברותא - ארגון הומואים דתיים, המניין הגאה שפועל כמה פעמים בשנה בעיקר סביב חגים כמו יום כיפור ופורים, והקבוצות הדתיות של איגי - ארגון הנוער הגאה.

השנה אצעד עם הקהילה הדתית הגאה בראש מצעד הגאווה. הקהילה שלי תוביל את המצעד עם טרנזיט המשמיע שירי קודש שמחים. נרקוד לצלילי אברהם פריד, נשיר עם מרדכי בן דוד ונהיה גאים על מי שאנחנו ועל הדרך שבה בחרנו לחיות. הדרך הזו לא תמיד קלה. ברוך ה' זכיתי במשפחה נפלאה ומקבלת, אך עם זאת, ההתמודדות מול הקהילה הדתית שבה גדלתי, ומול החברות מהאולפנה ומהמדרשה, עדיין אינה פשוטה. את הכוח להמשיך בדרך הזו אני שואבת גם מהמשפחה הפרטית שלי, אך גם מהמשפחה המורחבת שמצאתי בתוך הקהילה הדתית הגאה.

במצעד הגאווה אני צועדת בשביל עצמי ובשביל חבריי, אך גם ובעיקר בשביל אותו בחור ישיבה ששואל את עצמו האם הקב"ה אוהב אותו, ובשביל המתנחלת שרוצה משפחה וילדים, ומפחדת להאמין שאפשר גם אחרת. בשביל כל אלה שמתמודדים כל השנה מול משפחות שלא מקבלות, מול חברה דתית שבה עדיין קשה להיות שונה ומול התורה, ההלכה והמצוות שגדלנו עליהן.

מורכבות שלמה

אם הייתי יכולה לדבר עם אותה מתנחלת, עם אותה בחורה צעירה שהייתי לפני שש שנים, הייתי רוצה לומר לה שהיא לא צריכה לוותר על עצמה. היא לא צריכה להתחתן עם גבר כדי להיות שייכת ובכך לוותר על הזכות לאהוב, אך היא גם לא חייבת לוותר על הזהות הדתית שלה, על האמונה ועל הנוכחות של ה' בחייה. היום אני יודעת שאינני יכולה ואינני רוצה לוותר על אף אחת מהזהויות הללו שנמצאות בתוכי: הזהות הדתית והזהות הלהט"בית. בזכות בת-קול והקהילה הדתית הגאה, הבנתי שגם אינני צריכה.

בצהריים תצעד הקהילה הדתית הגאה בראש מצעד הגאווה בתל-אביב. גם השנה הזאת, כמו בכל שנה מאז המצעד הראשון שלי, אני אהיה שם. אני קוראת לכל מי שמאמין שאפשר ליצור חברה דתית מכילה יותר, שוויונית יותר, וסובלנית יותר לאחר - לצעוד איתנו ולתמוך במאבק הזה. לבוא ולראות שגם חיים מורכבים ניתן וצריך לחיות בצורה השלמה ביותר.

נעמה רבין, ילידת אפרת וכיום חיה בתל-אביב עם זוגתה. בת 28, מטפלת בעזרת בעלי חיים.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il