מצלמות האכיפה - 9,800 דו"חות ב-3 חודשים
מצלמות המהירות ומצלמות הרמזור הדיגיטליות שהותקנו לפני שלושה חודשים, ניפקו עד כה 9,800 דו"חות, מרביתם על מהירות נסיעה. הקצב גובר עם הזמן, ו-47 מצלמות נוספות כבר בדרך
מצלמות האכיפה החדשות הפיקו 9,800 דו"חות בשלושה חודשי פעילות. כך אומרים היום (ה') ל-ynet באגף התנועה של המשטרה. הרוב המוחלט של הדו"חות - כ-9,100 - נשלחו לנהגים שביצעו עבירות מהירות. שאר הדו"חות, כ-700 במספר, ניתנו לנהגים שחצו צומת באור אדום. את הדו"חות הפיקו ארבע מצלמות מהירות ותשע מצלמות רמזור, המנויידות בין 31 עמדות בסך הכל.
במשרד לביטחון פנים פרסמו השבוע כי "עד לחודשי הקיץ מתוכננת הפעלתן של 180 עמדות, שבהן ינועו 60 מצלמות". באגף התנועה לעומת זאת, אומרים דברים אחרים. בתגובה לפניית ynet אמרו שם כי הפעלת 60 המצלמות לא תתבצע במהלך חודשי הקיץ, אלא רק "עד סוף השנה".
עוד בערוץ הרכב של ynet:
- מדריך רכיבה ורכבת: כך תעלו עם האופניים לקרון
"כלי אפקטיבי לצמצום מהירות הנסיעה"
עם הפעלת המצלמות הראשונות בחודש מרץ, פרסם המשרד לביטחון פנים את מיקומן. כעת אומרים שם כי למרות שמיקום המצלמות ידוע לנהגים, "הן מהוות כלי אפקטיבי לצמצום מהירות הנסיעה, להפחתת הקטל ולשיפור תרבות הנהיגה". במשרד גם הצהירו השבוע כי המצלמות מוכיחות כי "משטרת התנועה אינה מסחטת כספים, אלא אוכפת את החוק על נהגים המסכנים חיי אדם". הוכחות לטענות אלה מוצאים במשרד במחקרים שנערכו בחו"ל, ואשר הצביעו על ירידה במהירות הממוצעת ובמספר הנפגעים בקטעים שבהם הוצבו מצלמות.
עם זאת, במשרד תוהים אם יש להמשיך בפרסום מיקומי המצלמות. על-פי האגף למדיניות במשרד לביטחון פנים, בצרפת הוחלט לאחרונה להסיר שלטים המתריעים על מיקום המצלמות, מחשש כי "עדכון הנהגים בדבר המיקום עלול להוביל נהגים לזלזול בחוקי המהירות ביתר המקומות, שבהם אין אמצעי אכיפה דומים". בנוסף, הוחלט להסיר מאתרי האינטרנט הממשלתיים את המפות שכללו את מיקומי המצלמות.
יתרה מזאת: במשרד לביטחון פנים מציינים כי הצרפתים החליטו "לאסור את השימוש במכשירים כגון GPS ואף באפליקציות במכשירים החכמים, המעדכנים את הנהגים על הימצאותם של רדאר מהירות או של מצלמות מהירות". דוגמה נוספת להחלטה דומה נמצאה בניו-זילנד, שם נקבע כבר לפני כעשר שנים כי יש להסיר את כל השלטים המזהירים מפני מצלמות המהירות.
מה באמת משפר את הבטיחות?
ראוי לציין כי חלק מהמחקרים שנערכו בעולם בעניין יעילות מצלמות מהירות בהפחתת מספר התאונות, מבוססים על נתונים ישנים יחסית. מקור חלקם מגיע אף לסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת. לכן, לא ברור אם מסקנותיהם תקפות בעידן שבו נהגים יכולים להתגונן מפני המצלמות בקלות יתרה, למשל באמצעות מכשירי טלפון חכמים ומערכות ניווט.
בנוסף, ההפחתה במספר הנפגעים וההרוגים בתאונות - הפחתה שניכרת במרבית העולם המערבי בעשור האחרון - מיוחסת לשורה ארוכה של גורמים. בין השאר, מומחי בטיחות סבורים כי מאחורי המגמה ניצבים שיפורי תשתית, התקדמות טכנולוגית דרמטית בבטיחות כלי הרכב, זמינות מכשירי טלפון ניידים להזעקת כוחות הצלה, ושיפור משמעותי ביכולתם של מערכי טראומה להציל חיי נהגים ונוסעים.
כדאי גם להוסיף כי ההחלטה להקים מערך אכיפה אלקטרוני בישראל התקבלה כבר באמצע שנות ה-90, ולכן התבססה על ניסיון אותן שנים במדינות במערב אירופה. למרות שיישום ההחלטה נמשך כמעט 17 שנה, לא ערכו המשרד לביטחון פנים או אגף התנועה מחקר מקדים, שייבחן אם מודל האכיפה שנבחר מתאים למציאות הטכנולוגית או לכבישי ישראל.
בעבר דווקא תכננה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לערוך מחקר מקדים, אך זה בוטל בגלל היעדר תקציב. בהקשר לטענה זו כדאי להזכיר כי פרויקט האכיפה החדש עולה לנו הרבה מאוד כסף. כמה בדיוק? לפי הדו"ח השנתי שפרסמה הזכיינית המתקינה ומפעילה את המצלמות, הועברו לידיה כ-685 מיליון שקלים בתקופה בין דצמבר 2010 ודצמבר 2011.
לפנייה לכתב/ת 
